התובע לא טרח לצרף אסמכתות נידרשות והכרחיות לבירור התביעה כדבעי, לרבות ביחס להכנסותיו, להכנסות בת זוגו, מצבם הכלכלי והוצאותיו והסתרת המידע על ידו גובלת בחוסר תום לב.
לא חל כל שינוי נסיבות מהותי המצדיק היתערבות נוספת בסכום המזונות וכל מטרת האב לנקוט ב'שיטת מצליח' בניסיון לחמוק מתשלומי מזונות הקטינים ולהמשיך את מסכת ההתעמרות רבה השנים בה. מוסיפה האם וטוענת כי האב נעדר מסוגלות הורית לגדל את הקטין; אינו ער לצרכיו; מיתנהל בצורה מבישה, מסית ומנכר את הקטין כנגדה.
היינו, חיוב אם במזונות ילדיה הקטינים יקום מקום בו ימצא כי ידה משגת מעבר לפרנסת עצמה (עמידה בכלל ה'אמידות') ועד כדי מחסורם של הקטינים, ובתנאי שאין להם להיתפרנס משל עצמם (כלל ה'נזקקות').
משכך, שעה שלא הוכח בפניי כי היתנהגות הקטין כלפי האם וסרובו העיקש לחדש עמה את הקשר, חרף מאמצים כבירים שנעשו מצידה בעיניין זה, מוצדקת וכאשר האב מצדו דבק לאורכם של ההליכים בגירסה כי אין המדובר בניכור הורי שמפעיל כנגד האם (ראו, בין היתר, טיעון ב"כ האב בישיבת הוכחות מיום 02.03.23 בעמ' 6 שורות 2-23 וכן סעיף 25 לסיכומי האב) הגעתי לכלל מסקנה כי הקטין הוא בבחינת 'בן מרדן'.
...
משכך, שעה שלא הוכח בפניי כי התנהגות הקטין כלפי האם וסירובו העיקש לחדש עימה את הקשר, חרף מאמצים כבירים שנעשו מצידה בעניין זה, מוצדקת וכאשר האב מצידו דבק לאורכם של ההליכים בגרסה כי אין המדובר בניכור הורי שמפעיל כנגד האם (ראו, בין היתר, טיעון ב"כ האב בישיבת הוכחות מיום 02.03.23 בעמ' 6 שורות 2-23 וכן סעיף 25 לסיכומי האב) הגעתי לכלל מסקנה כי הקטין הוא בבחינת 'בן מרדן'.
לא זו אף זו, אפילו ולא הייתי מגיעה למסקנה זו, הרי שלנוכח מצבה הבריאותי הרעוע של האם, כמו גם מצבה הכלכלי, בצד העובדה כי מגדלת כמעט לבדה את הקטינה, בעוד שהאב מקיים עימה זמני שהות מצומצמים בלבד (סוף שבוע אחת לשבועיים), אל מול מקור חיוב האם במזונות הקטין, מ'דיני צדקה', הרי שניתן לקבוע כי אין ביכולתה הכלכלית של האם להשתתף במזוות הקטין, שכן קביעה כאמור עשויה לדרדר אותה לחרפת רעב ולפיכך, האם איננה עומדת בתנאי ה'אמידות' ולכן אין לחייבה במזונות הקטין מדיני צדקה.
כך גם לא הוכח בפני כי הקטין יחווה מחסור מקום בו לא תחוייב האם במזונותיו, שכן נחה דעתי כי יש בידי האב למלא מלוא צרכיו, אותם הערכתי ע"ס 2,250 ₪ בחודש וכאמור בקביעות אליהן הגעתי במסגרת התביעה לביטול מזונות.
אחרית דבר,
מכל המקובץ לעיל, עתירת האב בתמ"ש 3402-09-21 לביטול חיובו במזונות הקטין – מתקבלת.
עתירת האב לביטול חיובו במזונות הקטינה – נדחית.
עתירת האב בתלה"מ 27554-10-22 לחיוב האם במזונות הקטין – נדחית.