אישור תביעה קיבוצית על הסתרת תאריך תפוגה

בין המדינה לבין כל אחד מן התובעים נחתם (בתאריכים שונים) חוזה מיוחד לפי סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, שבו נאמר: "והואיל והממשלה מעוניינת להעסיק את העובד(ת) בתפקיד מרכז תחום... ולקבוע לה תנאי העסקה מיוחדים על פי חוזה זה;

נבחן ראיות אלה: בעיניינה של ד"ר עמליה לוי (שהגישה תביעה דומה אך זו נמחקה לבקשתה), הוצגו ראיות בדבר מכתב של ד"ר לוי לסמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש במשרד הבריאות מיום 30.11.10, שבו טענה שמתחילת העסקתה בחודש 11/07, היא קיבלה תוספת כלכלה (אשל), ולאחר שפנתה בעיניין כלשהוא למחלקת משכורת והציגה את תלוש השכר שלה, בוטלה התוספת בחודש העוקב, אך התברר שחלק מעמיתיה מעריכי התיקים מקבלים תוספת זו ונוצר מצב של "איפה ואיפה" בין מעריכי התיקים.

התובעים אף מייחסים למדינה הסתרה של ראיות, ולעניין זה מפנים לכך שהמסמכים שהם הציגו גולו על ידי המדינה בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה, אך נטען, ללא בסיס, לחסיונם, והמדינה הציגה אותם לתובעים רק בעקבות בקשה לצוו לגילוי מסמכים.

כן טוענים התובעים שעדי מפתח שיכלו לשפוך אור על התעלומה העולה מן המסמכים שהציגו - ובין היתר עדים מתאימים מטעם נציבות שירות המדינה, משרד הבריאות (מר חודדה) ומל"ם - לא הובאו מטעם המדינה לעדות, ותחת זאת הביאה המדינה עדים שלא יכלו לתרום לבירור העובדתי לגבי מקור התשלום של דמי כלכלה גלובאליים לתובעים, וכל שיכלו לומר הוא שמדובר בתשלומים ששולמו בטעות.

בכל הנוגע להסכמת התובעים כי הסכמי השכר בשירות המדינה אינם חלים על העסקתם – התובעים לא הצביעו על הסכם קבוצי שחל עליהם ואשר מכוח סעיף 20 לחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957, יש להיתעלם מהסכמתם במישור החוזים האישיים שחתמו, על הסכמתם לאי תחולת הסכמי השכר של עובדי המדינה עליהם.

...

התביעה לשכר עידוד בית הדין תמים דעים עם הנתבעת כי אף דין תביעה זו להידחות.

מכלול ההוראות ההסכמיות החל על התובעים מוביל למסקנה שאין הם זכאים לשכר עידוד, כאמור לעיל.

התוצאה התביעות נדחות.

עת נישאל וואפיק בחקירתו הנגדית על הסתירה הבולטת בתצהיריו, התמם, כאינו מבין וענה: "אבקש שוב את השאלה" [עמ' 24, ש' 18]; היתחמקות מוכרת.

בעיניין זה לא למותר לציין, כי בעדותם, כאן, ניסו עדי ההסתדרות לערוך "מקצה שיפורים" לעדות אותה כבר מסרו, קודם לכן, במסגרת הסיכסוך הקבוצי, זאת - מן הסתם, בהבינם, כי בבקשותיו החוזרות ונישנות של וואפיק, לעזוב את סניף גן-שמואל, יש כדי להשמיט את הקרקע תחת הטענות בתביעה זו, כאילו ניודו לסניף כרמל היה על רקע "התארגנות". כך, למשל, בעדותו בס"ק העיד דוברוב, כי וואפיק סיפר לו שבחודש יוני הוא ביקש לעבור מסניף גן-שמואל לסניף אחר [עמ' 67 לפ' בס"ק, ש' 8-2]; ובעדותו בפנינו, שב ואישר את ידיעתו, בדבר רצונו של וואפיק לעבור לסניף אחר, והוסיף [עמ' 9, ש' 6-1] : "משיחות שהיו לי עם התובע אני יודע שהיו לו הרבה התחבטויות ורצה אף לעבור לסניף אחר, בסופו של עניין הוא החליט להשאר בסניף גן-שמואל ורצה להתקדם בחברה ... עד לנקודה שהחליטו לפגוע בו, בגלל שארגן את מינהלי הסניפים" איננו מקבלים קביעה זו של דוברוב.

משמע, הסלט כבר לא היה אמור להיות בסניף עוד ביום לשפני יום הבקורת, מועד בו התובע כן היה בסניף ויכול היה לדאוג לזריקתו, עקב חלוף תאריך התפוגה שלו.

...

מאחר שהסכים תחילה למעבר, לא היה צורך לערוך לו "שימוע", בעניין זה. שוכנענו, כי לתובע היה נח עם ההחלטה להעבירו מניהול סניף גן-שמואל לניהול סניף קטן יותר, בכרמל, גם לאור דברים שאמר לחבריו לעבודה, בסמוך להסכמה על כך, ביום 4.9.14, לפני ששינה את טעמו והעלה טענות על תחושות אחרות מהתחושות הראשוניות ששידר, והעיד אחרת במשפט.

להתנהגות כזו לא מצאנו שום הצדקה ולו היינו מטילים הוצאות - היה מקום להגדיל את סכומן, עקב כך. סיכום ההחלטה, מיום 4.9.14, בדבר ניודו של וואפיק מניהול הסניף לניהול סניף כרמל התקבלה משיקולים ענייניים, בהסכמתו, מאחר שהיה מעוניין אף הוא, מטעמיו, בשינוי מקום עבודתו.

משכך - התביעה נדחית, על כל ראשיה.

בפנינו תביעותיהם המאוחדות של שלושים ואחד התובעים שבכותרת (להלן ביחד – התובעים), אשר הועסקו במחלקת הבטחון בנתבעת, כנגד מעסיקתם - בתי זקוק לנפט (להלן – בז"ן או הנתבעת, לפיה עניין), להכיר בהם כעובדים עליהם חלים ההסכמים הקבוציים בנתבעת, ולחייב את הנתבעת לשלם לחלקם "מענק פיצול" ו- "מענק רווחים", "תגמול נופש" בגין מלחמת לבנון השניה", והפרשי שכר בהתאם לחוק הגנה על עובדים בשעת חרום, התשס"ו – 2006.

מפאת הקף ומורכבות המחלוקות שבין הצדדים, ניפתח את דיוננו בציון עקרי המחלוקות שבין הצדדים, כדלקמן: תחולת ההסכמים הקבוציים על התובעים – המחלוקת הבסיסית שבין הצדדים, היא בשאלה האם כטענת התובעים, חלים עליהם ההסכמים הקבוציים החלים על כלל עובדי בז"ן, או שמא כטענת הנתבעת, בשל אופי העסקתם המיוחד ומהות תפקידם, התובעים הוחרגו מהוראות ההסכמים הקבוציים החלים על עובדי הנתבעת.

תובע זה למד עד שנת 2006, וטען כי היתקבל ללימודי הנדסאי מכונות במכללת עתיד לקראת השנה שלאחריה, הגם שנכון למועד פיטוריו לא הציג אישור על כך. לפי שלא היה במחלוקת בין הצדדים, ביום 20.8.07 הוזמנו התובעים כהן ולדר למחלקת כח אדם בנתבעת, ביום 22.8.07 הוזמן התובע צוזמר למחלקת כה אדם בנתבעת וביום 23.8.07 הוזמן התובע דביאן למחלקת כח אדם בנתבעת.

על הפגמים שלטעמנו נפלו בהוצאתה אל הפועל של החלטת הפיטורים המבוססת על הטעמים שננקבו על ידי הנתבעת, נדון להלן בהמשך, ואולם ככל שהדברים נוגעים לסברת התובעים לפיה שלילת האפשרות לקביעות מהתובעים 1-4 הוא שעמדה ביסוד החלטת הפיטורים – אין בידינו לקבל סברה זו. הנתבעת לא הסתירה כי ההקפדה בעיניין הצגת אישורי לימודים ומשכי עבודה של הסטודנטים, החלה בעקבות הנחית המנכ"ל, ואף לא הסתירה כי הנחיה זו באה לעולם בעקבות מקרה שהתעורר בעיניינו של "עובד אירעי" (לא ממחלקת הביטחון) שטען כי הוא זכאי לקביעות, אלא שבכך אין כדי ללמד על שיקול זדוני או זר. ובאשר לפגמים שנפלו בהוצאתה אל הפועל של החלטת הפיטורים המבוססת על החלטת הנתבעת להקפיד עם הסטודנטים על הצגת אישורי לימודים ועל קציבת משכי עבודה מרביים, הרי שאלו נחלקים לשניים: מחד - הפגמים שנפלו בהחלטה להקפיד על הצגת אישורי לימודים, ומאידך – עצם ההחלטה להגביל את משך ההעסקה על פי החוזה לתקופת העסקה מירבית.

נזכיר כי בסעיף ב' לחוזה המיוחד שנחתם עם כל תובע, ואשר כותרתו "תקופת העסקה" נקבע כדלהלן: "1. במהלך לימודיך במוסד להשכלה גבוהה, להלן – "המוסד", תועסק ע"י החברה בעבודות שמירה וזאת החל מתאריך __________, להלן "תקופת החוזה". תקופת החוזה תפוג בהודעה מראש מטעמנו או מטעמך.

...

סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שאנו קובעים כי הוראות ההסכמים שנחתמו בנתבעת, חלו על התובעים, וכי התובעים היו במעמד של "עובדים זמניים קבועים" על פיהם, למעט התובע אומרי אוברה שהיה במעמד זה עד לחודש אפריל 2009, שאז הועבר למעמד של "עובד קבוע". תביעותיהם של אותם תובעים שעתרו למענק רווחים – נדחות; תביעותיהם של אותם תובעים שעתרו ל"מענק פיצול"– מתקבלות; תביעותיהם של כלל התובעים ל"מענק הפרטה"– מתקבלות; תביעותיהם של אותם תובעים שעתרו ל"תגמול נופש" – מתקבלות וכן מתקבלות באופן חלקי תביעותיהם של תובעים אלו לפיצוי בגין נזק לא ממוני, אך תביעותיהם של שאר התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני – נדחות; תביעותיהם של התובעים 1-4 לסעד האכיפה – נדחות, וכך גם תביעותיהם של התובעים 1-4 לפיצוי בגין נזק לא ממוני; תביעותיהם של התובעים 1-4 לפיצוי בגין נזק ממוני בשל הפגמים שנפלו בפיטוריהם – מתקבלות באופן חלקי.

כפעל יוצא מכל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים הנקובים בטבלה שלהלן, לצד שמו של כל תובע: א ב ג ד ה שם תובע מענק פיצול מענק הפרטה תגמול נופש פיצוי בגין נזק לא ממוני פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 1 דביאן אלי 70,000 ₪ 25,251 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ משכורת קובעת אחת לפיצויי פיטורים 2 שי כהן 70,000 ₪ 34,979 ₪ 4,060 ₪ 5,000 ₪ משכורת קובעת אחת לפיצויי פיטורים 3 לדר משה 70,000 ₪ 24,625 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 4 משכורות קובעות לפיצויי פיטורים 4 צוזמר מיכאל 70,000 ₪ 18,248 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 4 משכורות קובעות לפיצויי פיטורים 5 אומרי אוברה 70,000 ₪ 25,022 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 6 אליאב אקוקה 70,000 ₪ 27,105 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 7 שלומי אקוקה 70,000 ₪ 16,050 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 8 אייל יעקובוביץ 70,000 ₪ 12,955₪ 9 אלמוג לייב 70,000 ₪ 20,650 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 10 איתי מיטב 70,000 ₪ 21,372 ₪ 1,160 5,000 ₪ 11 אסי סבג 70,000 ₪ 11,264 ₪ 12 גבי פוטישמן 70,000 ₪ 18,457 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 13 ויטלי שפכט 70,000 ₪ 24,339 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 14 אורי סיון 70,000 ₪ 32,509 ₪ 4,060 ₪ 5,000 ₪ 15 **** פינגרמן 5,843 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 16 שחר די ולנסה 20,278 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 17 חנן שוורצמן 19,957₪ 3,480 5,000 ₪ 18 סיון בן חמו 10,684 ₪ 19 אלעד ציפרוט 23,553 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 20 טל וייסלר 70,000 ₪ 20,185 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 21 רותם לוי 14,754 ₪ 22 מורן שור 11,219 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 23 עדי דוד אללוף 21,793 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 24 איתי ליבן 20,122 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 25 יגאל ריף 24,120 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 26 אפרים וינקלר 17,593 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 27 נדב שלום גולן 7,004 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 28 פבל ספירין 21,789 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 29 גיל בילנקו 19,317 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 30 יוסף והבי 36,032 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 31 שאהין מהדי 28,761 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ הסכומים כאמור בעמודות א' ו-ב' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.10.07 ועד לתשלום המלא בפועל; הסכומים כאמור בעמודות ג' ו-ד' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06 ועד לתשלום המלא בפועל; והסכומים כאמור בעמודה ה' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.07 ועד לתשלום המלא בפועל.

בהינתן כי התובעים כולם יוצגו במאוחד בהליך זה, אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בנוסף לסכומים כאמור לעיל, בהוצאות התובעים כולם בגין הליך זה בסכום כולל של 85,000 ש"ח, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התצוגות ארכו בין חצי שעה לשעה וחצי לערך (עדות מר קריטי עמוד 20 שורות 28- 31), לטענת התובע, הושחרו בחלק מהמקרים גם תצוגות שהוא עצמו ערך, על מנת להסתיר את הקף עבודתו.

בהתאם לפסיקה, שעות כוננות אינן שעות עבודה נוספות או עודפות, המזכות בגמול לפי שעות חוק שעות עבודה ומנוחה: "... המדובר בשעות כוננות- שאינן נחשבות שעות עבודה נוספות או עודפות המזכות בגמול לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1958. משמעות הדברים היא כי השדה המשפטי בו יבחנו הזכויות אינו חלק ממשפט העבודה המגן. המדובר בהסדר חוזי- שיכול ללבוש צורה של הסכם קבוצי, הסדר קבוצי, הוראות נוהל או נוהג מוכר במקום העבודה (ע"ע (ארצי) 16128-10-15 רוזנבלום – עריית רמת גן (10.5.2018); ע"ע (ארצי) 206/06 מדינת ישראל – אלוני (21.8.2007)). כך בפרשת ברנע נקבע שסייג בהוראת נוהל לפיה תשלום עבור שעת כוננות אינו נחשב שכר לכל דבר ועניין "הוא חלק בלתי נפרד מתנאי הזכאות לתשלום דמי הכוננות, ולא ניתן להיתעלם ממנו.. מקור הזכות לדמי כוננות הוא חוזי. בהסכם, רשאים הצדדים לקבוע את תנאי מתן הזכות, לרבות היקפה ותחומיה..." ע"ע (ארצי) 20920-10-17 מדינת ישראל- פלוני ואח' (7.5.19).

בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר (ראו על דרך ההקש: ע"ע (ארצי) 10-08-33680 דיזינגוף קלאב בע"מ – יעקב זואילי (16.11.2011) בסעיף 36 לפסק הדין), תוך שבעניינינו יש ליתן דגש על חומרת ההפרה שהביאה אי התקינות של החלק הארי של התלושים שנמסרו למערערת, מספר התלושים הלא תקינים (22 מתוך 24 תלושים שנמסרו למערערת).

להוכחת שיעור העמלה ששולם לתובע קודם לשנת 2015, הנתבעת הציגה מיסמך שכותרתו "הסכם עבודה לסוכן מיתקדם" הנושא את התאריך 2.8.05 (מוצג נת/ טו).

אף לגופו של עניין, וביחס לשנים שלאחר שנת 2011, התביעה לא הוכחה כנדרש, מן הנימוקים הבאים: התובע לא השווה את הכספים שהופרשו עבורו בגין כל שנה למול הכספים להם היה זכאי, לשיטתו, ולא הוכיח האם ומתי הופרשו עבורו הפרשות בחסר; התובע ערך חישוב ממוצע של שכרו, בעוד שההפרשות נגזרות מן השכר בפועל; לא ברור ממה נובע הפער בחישובים בין כתב התביעה המתוקן לתצהיר ולסיכומי התובע, ומכל מקום נראה כי הסכום שננקב בתצהיר ובסיכומים כולל גם את חלקו של התובע עצמו.

...

לעמדת התובע, טענת ההתיישנות הועלתה באיחור, לאחר שהוגש כתב ההגנה וכתב הגנה מתוקן, ולכן אין להזדקק לה. במחלוקת זו מקובלת עלינו טענתה של הנתבעת.

לאור כל האמור, התביעה לפיצוי חלף הפרשות בחסר לפנסיה נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 42,000 ₪.

בתמצית, המחלוקת בה נידרש לפסוק הינה, האם בהסכם בוררות ובפסק בוררות לאישור עסקינן או שמא בסוג אחר של הסכמה, שלא מומשה, ומהי תחולת ההסכם הקבוצי המיוחד על התובע.

התובע בכתב התביעה טען מפורשות כי מכתב שולמן וההסכם הקבוצי המיוחד מהווים הסכם בוררות.

לענין הסתירות בתצהירי עו"ד וולף ומר פוקס, אין בהם לשנות מדעתנו כי לכתחילה ההסכמה היתה לדיון בשניים ולא כבורר יחיד וכך גם ב"שלב השני" הנטען.

נדחית הטענה כי העידר תאריך על ההסכם הקבוצי פוגם בהחלתו, בכך אין להסתדרות ולתובע שהיה מעורב בהליכי ההסכם להלין אלא על עצמו.

...

לא מצאנו כי יש מקום להשוות את התובע לעובד אחר, והעובד שהובא ואלו שהוצגו ענינם שונה בכתב מזה של התובע ועל כן דוחים אנו את טענת ההפליה.

לענין הפרשות סוציאליות בימי חופשת מחלה – דין תביעה זו אף היא להידחות משהעיד בפנינו כי כעובד יומי בוטח בביטוח דמי מחלה ואף ניצל את ימי המחלה.

בנסיבות תיק זה ובהיות התובע גימלאי, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט סך של 1,000 ש”ח + מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה. ניתן היום, 07/06/2006 בהעדר הצדדים