אישור תביעה ייצוגית נגד רכבת ישראל בשל הפרת זכויות נוסעים

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"צ 8531-05-18 גבאי נ' סיטיפס בע"מ ואח' 10 אפריל 2019 לפני כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ, סגנית נשיא בעיניין: צדוק גבאי ע"י ב"כ עו"ד רמי בביאן המבקש נ ג ד .1 סיטיפס בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רוני ליבסטר וטלאור ארד .2 אגד - אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד חגי טימנס ושחר קונפורטי .3 דן- חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד תום אלקלעי .4 רכבת ישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ .5 אפיקים - שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ .6 אגד תעבורה בע"מ .7 מטרופולין תחבורה ציבורית בע"מ .8 קווים תחבורה ציבורית בע"מ .9 סופרבוס הסעים ותיור בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד עמית גור ודרור אפלדורף המשיבות נ ג ד מדינת ישראל - משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) צד ג' פסק דין

נטען כי התנהלותן של המשיבות היא בנגוד לשורת חיקוקים המקנים לאזרח ותיק הנחה במחירי הנסיעה בתחבורה ציבורית, וכי הפרות המשיבות מקימות למבקש ולחברי הקבוצה עילה של הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת תנאי רישיונן של המשיבות, רשלנות ועוד.

לענין זה הפנו המשיבות, בין היתר, לפסק דינו של בית המשפט העליון בענין בג"צ כן לזקן לפיו "המדינה מחויבת להעניק לאזרח ותיק אפשרות לרכוש את כל הסדרי הנסיעה המוצעים בתחבורה הציבורית בהנחה של 50%. אופן המכירה נתון לשיקול דעתה, בשים לב לצורך לזהות את האזרח הוותיק במעוניין בהנחה" (בג"צ 8570/14 "כן לזקן - לקידום זכויות זקנים" נ' שר התחבורה, 29.12.16).

אציין לעניין זה כי המבקש בחר להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד תשע מפעילות תחבורה ציבורית בסכום של כ-90 מיליון ₪, והכל ללא פניה מוקדמת למשיבות או למשרד התחבורה.

...

דיון והכרעה אני מאשרת את הסתלקות המבקש מבקשת האישור בעניינן של המשיבות 1, 4 ו-5-9 ומורה על דחיית תביעתו האישית של המבקש נגדן.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיית ההוצאות, ראיתי לחייב את המבקש לשלם למשיבה 4, ולמשיבות 5-9 את הוצאות ההליך בסך 15,000 ₪, ובסה"כ 30,000 ₪.

מונחת בפניי בקשה מוסכמת להסתלקותו של המבקש, מר זיו שחתות (להלן: "המבקש") מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית כנגד חברת רכבת ישראל בע"מ (להלן: "בקשת האישור" ו-"המשיבה" בהתאמה) וזאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

על פי הנטען בבקשת האישור, המבקש הוא אדם בעל מוגבלות אשר מנהל אורח חיים עצמאי כאשר מעת לעת הוא נוסע ברכבות שאותן מפעילה המשיבה.

סעיף 19נא לחוק השויון קובע פיצוי ללא הוכחת נזק של עד 50,000 ₪, בגין הפרה של תקנות נגישות.

חברי הקבוצה הוגדרו כ: "אנשים עם מוגבלות שלטובת עניינם או לטובת מימוש זכויותיהם ובכלל זה גם עפ"י חוק שויון זכויות, חלות על המשיבה חובות לספק התאמות נגישות למתקנים אוטומאטיים ובכללם מיתקני מים לשתייה קרה בין היתר גם מכוחו של חוק מים צוננים שאותן או חלק מהן המשיבה לא סיפקה או שאותן או את חלק מהן המשיבה לא סיפקה או שאותן או את חלק מהן המשיבה לא סיפקה עפ"י עקרונות חוק שויון זכויות או תקנות נגישות השרות מכוחו ועקרונות חוק מים צוננים". לטענת המבקש היתנהלות המשיבה עולה כדי הפרה של סעיף 19נא לחוק שויון, הפרת תקנות הנגישות, רשלנות בהתאם לאמור בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, וכן הפרת חוק מים צוננים.

...

בנסיבות העניין, ומבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי טוב עשו הצדדים משבאו ביניהם בדברים והגיעו להסכמה המדוברת.

סוף דבר בקשת ההסתלקות המוסכמת מתקבלת.

הנני מורה על דחיית תביעתו האישית של המבקש ועל מחיקת בקשת האישור.

הבקשה ביום 18/4/2017 הגיש המבקש את בקשתו המקורית לקבלת אישור להגשת התובענה כייצוגית כנגד רכבת ישראל.

המבקש ביסס את עילות תביעתו על מספר עילות: איסור הטעה והפרת חובת הגילוי על פי סעיפים 2 ו-4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981; רשלנות, עוולה לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; חובת השבה בשל עשיית עושר ולא במשפט, במובן סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשכ"ט - 1969; תרמית - עוולה לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין, ופצוי בשל פגיעה באוטונומיה של הפרט.

אפתח את הדיון במספר הערות כלליות לגבי הליך הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, לאחר מכן אפרט את המסגרת המשפטית הרלבנטית להסדרי נסיעה ברכבת, ולאחר מכן אדון בטענות המבקש.

כמו כן המחיר המדויק מפורט בתוספת לצוו דמי נסיעה ברכבת אשר מתעדכנת מעת לעת: 2) א) דמי הנסיעה ברכבת ישולמו לפי תחנות יציאה ויעד או לפי איזורי הנסיעה הנקובים בכרטיס כמפורט בתוספת לצוו דמי נסיעה ברכבת; כרטיס מקנה זכות נסיעה באיזורי הנסיעה הנקובים בו או מתחנת היציאה אל תחנת היעד הנקובות בו, לא כולל ירידה בתחנת ביניים – אם דמי הנסיעה מתחנת המוצא אל אותה תחנת ביניים גבוהים יותר מדמי הנסיעה בעד הכרטיס שנרכש.

...

סוף דבר כפי שהובהר לעיל לא שוכנעתי כי עומדות למבקש ולחברי הקבוצה בשמם הוגשה הבקשה עילת תביעה כנגד המשיבה בטענה כי אינה מוכרת ואינה מפרסמת "כרטיסי השלמה" שכן "כרטיסי השלמה" אינם כלולים בהסדרי הנסיעה הקבועים בדין ואין לחייב את המשיבה למכרם.

על כן, אני דוחה את הבקשה לאישור.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך כולל של 10,000 ₪.

הרקע בתמצית בהליך זה מתבררת בקשה לאישור תובענה יצוגית, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק" ) שנטען בה כי המשיבה ,רכבת ישראל, מכרה במקרים רבים כרטיסים כפולים למקומות שמורים (שני כרטיסים לאותו מקום ממש), וכן כרטיסי מקום שמור למושבים שאינם קיימים, כאשר בחלק מאותם מקרים נבצר מן המבקש ומנוסעים אחרים שרכשו כרטיסי מקום שמור לממש את האפשרות לשבת במקום שמור והם נסעו בעמידה ולעיתים קרובות בצפיפות גדולה.

נטען כי הרכבת הפרה את חובתה החוזית כלפי המבקש ויתר נוסעי הרכבת, כאשר בפועל לא סיפקה להם את התמורה החוזית שהתחחיבה לה – קרי נסיעה בקרון מיוחד במקום מסומן בו נהנים הנוסעים משקט.

4.6 פרט להטבה המגולמת בהסדר הפשרה, העומדת כאמור על סך של כ- 433,000 ₪, טוענים הצדדים בהסדר הפשרה כי הוא יביא תועלת נוספת לחברי הקבוצה ולכלל נוסעי הרכבת, בשווי מוערך של כ- 1,260,000 ₪, וזאת, בין היתר, לאור שכלול אמצעי הזיכוי או הפצוי במקרים בהם שלא ניתן השרות בפועל, והגדלת שיעור הנוסעים שיממשו את זכותם לקבלת ההחזר הכספי ו/או הפצוי.

הבהרתי לצדדים כי לא ניתן לטעון מחד כי השיפורים שהרכבת עומדת לבצע מחד כרוכים בהשקעה של 433,000 ₪ אך מצד שני כנגד אותה השקעה עומדת לטענתם "רווחה לנוסעים" כתוצאה מהשיפורים בסכום של 1 מיליון ₪.

...

לסיכום – ענין לנו בשיפורים שהרכבת אמורה לבצע במטווח הסכומים שבין 100,000 ש"ל ל-433,000 ₪.

עשיית עושר ולא במשפט – המבקש טוען כי מכירת כרטיסי נסיעה ומנויי חופשי חודשי והענקת שירות מוגבל באופן משמעותי מזה שהוסכם עליו, מהוה "כישלון תמורה במכר", ולפיכך בבחינת "עשיית עושר ולא במשפט". המבקש מרחיב בסיכומיו בנוגע לטענות המשיבה בדבר עליונות זכות השביתה שהתובענה עלולה לפגוע בה. המבקש טוען כי ההגנה בסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מפני תביעה נזיקית בשל הפרת חוזה שנגרמה עקב שביתה, מצומצמת ליחסים שבין הנפגעים לבין העובדים השובתים בהתאם לתכלית הסעיף להגן על העובדים ועל זכות השביתה בלבד, כך שלמעסיק אין כל הגנה בחוק מפני תביעות נזיקיות של צדדים שלישיים שנפגעו מהשביתות.

בסיכומיו מתייחס המבקש גם לטענת המשיבה כי קבלת התביעה תיגרום לקריסתה מבחינה כלכלית, וטוען כי פיצוי במנגנון שהוצע על-ידי המשיבה, שלפיו ינתן זכוי חופשי יומי לחברי הקבוצה כמספר ימי השביתות, לא יהיה השבת כספים בפועל אלא הטבה לקבוצה, שתגרום למשיבה רווח מופחת, ולא נזק שלא תוכל לעמוד בו. טיעוני המשיבה טענות המשיבה בתמצית הן: כי אין יריבות בינה לבין הנוסעים בקוי התחבורה בקשר לתשלום עבור כרטיסי הנסיעה המועבר למשרד התחבורה, אשר משלם לה לפי מימוש הנסיעות בפועל בלבד; כי המבקש לא העמיד תשתית ראייתית התומכת בטענותיו וזנח את מרביתן בסיכומיו; כי זכות השביתה היא זכות יסוד במשפט הישראלי, ולא הוכרה בפסיקה כמבססת עילה של צדדים שלישיים נגד מעסיק וודאי שלא במסגרת תובענה ייצוגית; כי כרטיס נסיעה מסוג "חופשי חודשי" מאפשר ביצוע מספר נסיעות בלתי מוגבל בתקופה של חודש ימים בהנחה משמעותית, ולכן אף במקרה של שביתה מלאה ביום מסוים בחודש, לא מיתקיים לגביו כישלון תמורה; וכי בקשת האישור אינה עונה לתנאים הקבועים בחוק, לרבות לעניין הומוגניות הקבוצה והצורך לבדוק בנפרד את ניזקו של כל נוסע.

בתצ (י-ם) 4082-10-15 אבירם רוקח נ' סיטיפס בע"מ (נבו 12.02.17 להלן: עניין רוקח), נדונה דוגמא דומה לענייננו, בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בקשר עם שביתה שארעה ברכבת הקלה, ויפים בעיני דברי כב' השופטת תמר בזק רפפורט בפיסקה 37 לפסק דינה שדחה את הבקשה: בשונה מרכבת ארצית, בה נמכרים כרטיסים למועד מסויים, כרטיסי הנסיעה ברכבת הקלה אינם נוקבים במועד נסיעה ספציפי וכאמור הם משתכללים לכדי כרטיס נסיעה תקף רק לאחר עליה לקרון הרכבת ותיקוף הכרטיס בו. נוכח כך, לא נראה כי עצם רכישת כרטיס הנסיעה, אשר איננו מיועד למועד מסויים, מקימה לטובת הרוכש קשר חוזי המחייב את המשיבה להעמיד לרשותו בכל עת שירות נסיעה ברכבת הקלה.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכח במידת הסבירות הנדרשת כי קיימת עילת תביעה למבקש, בהעדר בסיס עובדתי ומשפטי לטענותיו לפי העניין.

בנוסף לא שוכנעתי כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ולא שוכנעתי שתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

משכך, הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית נדחית.