אישור שעות ליווי על ידי ועדת ליווי אגף השיקום

בהחלטה זו נקבע כי יש לאשר לעותר מימון של 4 שעות לווי ביום: "... בשיקלול כל הנתונים שעמדו לפני, הגעתי למסקנה כי הנך נזקק לסיוע חלקי של מלווה לצורך ביצוע פעולות רחצה ולבוש בפלג גוף תחתון. כמו כן, הנך נזקק לסיוע חלקי בתחום הניידות. בהנתן שעיקר ההפרעה התפקודית באה לידי ביטוי בהפרעה בשיווי המשקל, אני מעריך את הקף שעות הלווי הנידרש לצורך מטרות אלה ב-4 שעות ליום, וזאת הגם שהמלצת הצר"מ הייתה להשאיר על כנן את 20 שעות הלווי שאושרו בעבר." מכאן העתירה שבפניי.

לטענתו, ההחלטה השלישית ניתנה על ידי הגורם המוסמך לכך, במסגרת שיקול דעתו המקצועי והמנהלי, תוך התבססות על חוות דעת מקצועית של ועדת הלווי ובהתאם לחוזרי אגף השקום שמספרם 1221, 1331, 1412.

ממלא מקום הרופא הראשי, ד"ר לובוצקי, הסביר בעת הדיון שנערך בפניי ביום 20.10.15, את השוני בין ההחלטה הראשונית של המשיב, אשר העניקה לעותר מימון של 8 שעות לווי ביום, לבין ההחלטות המאוחרות יותר : "... כאשר אנו באים לבחון כמה שעות לווי יש לתת לאדם, אנו בוחנים במבט של רופא כאשר רואה חולה לפניו ורואים נקודתית איזה טפול רפואי צריך לתת לחולה לעת הזאת. הלווי הוא חלק מהטיפול הרפואי. אני לא יכול לדעת בדיוק מה השיקולים הקודמים שניתן לו 8 שעות. כאשר אני עכשיו צריך לתת כעת מענה נקודתי, אני לא ניכנס כל כך לפרטים. למה הדבר דומה? לחולה שמגיע במצב אקוטי ואנו מציפים אותו באנטיביוטיקה כדי להיות בטוח שהכל מכוסה. עם ההתקדמות המעקב אחרי המטופל לומדים יותר את הצרכים הספציפיים ומתמקדים בטיפול הנקודתי הנידרש. גם במקרה הזה, וזה קורה אצלנו הרבה מאוד שאצל נכים חדשים, עד שלומדים את היכולות שלהם, אין דומה אדם למישנהו, בעיקר בפגיעת ראש, אנו מעדיפים להיות בעודף של טפול. יכול להיות שבהתחלה היינו בעודף של טפול. במקרה הזה העותר נבדק פעמיים: פעם ב2014 ונקבעו לו 20 שעות שבועיות. הוא ערער ונבדק שוב ב2015 ע"י ועדה מקצועית, והוועדה המקצועית בראשותו של רופא שקומי בתיק, והמסקנות וההמלצות של הצר"מ מובאים לעיוני ואני שמקבל את ההחלטה הפורמאלית. אני באופן כללי עובר על חווה"ד האלה וגם זה מה שעשיתי. החישוב נעשה לפי חישוב של הפגמים התפקודיים שיש לנכה, כאשר הסמכות שלנו על פי ההוראות היא לבחון את מגבלותיו הנובעות מנכותו בחיי היום יום בביתו." דבריו של ד"ר לובוצקי מקובלים עליי.

...

זאת ועוד, סבורני כי החלטת המשיב הינה סבירה וניתנה בשיקול דעת.

סיכום לאור האמור לעיל, אני קובעת כי החלטתו השלישית של המשיב, נשוא העתירה, מצויה במתחם הסבירות; מן הנסיבות שעלו בפניי לא נמצאה התנהלות חסרת תום לב מצד הגורמים המעורבים בהחלטה זו אצל המשיב; ההחלטה ניתנה בסמכות ובשיקול דעת.

לפיכך, העתירה נדחית.

לגופם של דברים טענו המשיבים, כי אין המדובר בעניינינו בהחלטות של הרופאים המוסמכים באשר לטפול הרפואי או הקף הלווי שאושר לנכה, כי אם במענה לפניות הנוגעות להסדרים מיוחדים שנקבעו על ידי אגף השקום ביחס לאוכלוסיית הנכים בדרגת נכות מיוחדת (100%+), אשר נקבעת בהתאם לתקנות הנכים (כללים לקביעת דרגות נכות מיוחדת), תשכ"ו-1966 (להלן: תקנות נכות מיוחדת).

בסופו של הדיון הורתי, כך: "ביהמ"ש המליץ למשיבה לשקול הצעה ולפיה רק לעניין תוספת השכר למלווים הזרים, תרחיב את מעגל הזכאים כך שבנוסף לזכאים המופיעים היום בנוהל והמטפלים הזרים בהם המקבלים תוספת זו באופן אוטומאטי, תתוסף אוכלוסייה נוספת של נכים שמלכתחילה זכאים עפ"י החלטות אגף השקום ל-24 שעות לווי ביממה. המלווים של אותם נכים לא יקבלו באופן אוטומאטי את התוספת, אלא נכה כאמור שיבקש זאת ייבדק על ידי ועדה מקצועית (שאגף השקום יקבע את הרכבה) שתיקבע עפ"י שיקולים מקצועיים האם הטיפול באותו נכה שקול לטפול בנכים שמלוויהם מקבלים את התוספת באופן אוטומאטי ואם כך תמליץ הוועדה תנתן התוספת גם למלווים הזרים של אותם נכים.

...

יוער, כי התשלום הנקוב בסעיף 33 לנוהל הוסדר בסופו של דבר, ואין הוא מעניינה של עתירה זו. ביום 28.10.13 השיבה ד"ר נגה בן מנחם, הרופאה המוסמכת המרחבית, למכתבו של העותר מיום 9.10.13 (שעניינו, כאמור, באופן זקיפת שעות הליווי למלווה הזר), בזו הלשון (המכתב צורף כנספח 9 לעתירה): "בדקתי את פנייתך וכן עיינתי בתיק הרפואי, במסמכים הרפואיים, בנהלים וכן בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות. ראשית אציין כי הכלל הוא כי העסקת עובד זר לנכים הזכאים ל-12 שעות ליווי ביממה ומעלה שקולה לזכאות של 12 שעות ליווי. החריג היחיד לכלל האמור מתייחס לנכים בדרגת נכות 100%+ אשר בעניינם נקבע כחריג כי העסקת עובד זר תהיה שקולה ל8 שעות ליווי ביממה. עוד יצוין כי בהתאם להוראות חוק הנכים והתקנות שהותקנו מכוחו, הסמכות לקבוע דרגת נכות ובכלל זה דרגת נכות 100%+ הינה של הוועדות רפואיות בלבד. היח' הרפואית מטפלת בנכות כפי שנקבעה ע"י הוועדות הרפואיות.

סוף דבר הגבלת ההטבות שבסעיפים 20 ו-30 לנוהל מתן ליווי רפואי לנכי צה"ל על ידי עובדים זרים רק לנכי צה"ל בעלי דרגת נכות מיוחדת מהווה אפליה פסולה המחייבת תיקון.

המשיבים ישלמו לעותר הוצאות בגין הגשת העתירה בסך 30,837, בגין חוות דעת רפואית וייעוץ משפטי שקיבל (בהתאם לקבלות שהוגשו על ידו).

כמו כן, ישלמו המשיבים לארגון נכי צה"ל הוצאות משפט ושכ"ט בסך 10,000.

לאחר הגשת התצהירים על ידי העותר, הודיע המשיב כי הרופא המוסמך המחוזי באגף השקום, על בסיס התצהירים, ועל פי הכרותו האישית עם העותר בתקופה הרלוואנטית לעתירה, המליץ לאשר לעותר באופן רטרואקטיבי לווי בהקף של 4 שעות ליממה, אולם העותר דחה הצעה זו. להודעתו זו של המשיב צורף מכתבו של הרופא המוסמך המחוזי, ד"ר אברהם ריגלר.

והשווה בנקודה זו לנאמר ברע"א 1357/06, בפסקה 9, כי "גם אם יוכיח הנכה, ואפילו אם יאושר הדבר על ידי הוועדה הרפואית, כי ההחמרה שנמצאה בו החלה זמן ניכר קודם לכן - המועד לתחילת תשלום התגמולים, בגין דרגת הנכות המוגדלת, לא יוקדם מיום הגשת התביעה החדשה". הקף שעות הלווי עיקר המחלוקת, או ליתר דיוק עיקר השקלא וטריא בבית המשפט, היה סביב השאלה של הקף הלווי שיינתן לעותר, ביחס לתקופה נושא העתירה.

...

לתמיכה בהחלטה שנתקבלה בסופו של דבר (4 שעות, רטרואקטיבית) הגיש המשיב את חוות דעתו של הרופא המוסמך המחוזי, ד"ר ריגלר, ומנגד, הגיש העותר חוות דעת נגדית, מאת פרופ' מרימסקי.

לסיכום, אינני רואה כל עילה להתערב בהחלטה, כפי שנתקבלה בסופו של דבר, לאשר לעותר ליווי, בהיקף של 4 שעות ביממה, לתקופה 26.12.16 - 31.5.17.

אני מחייב את המשיב, על פי הסכמתו והתחייבותו, לתת לעותר ליווי - בתגמול כספי - בהיקף של 4 שעות ביום, בגין התקופה 26.12.16 – 31.5.17.

מדובר בהטבות רפואיות על פי נוהל אגף השקום משנת 2010 – "נוהל מתן לווי רפואי לנכי צה"ל על ידי עובדים זרים" אשר הורחבו בהתאם לפסק דין שניתן בעת"מ 24139-04-14 שוורץ, ביום 15.11.16 נ' מדינת ישראל (להלן: "הנוהל" או "נוהל לווי רפואי לנכי צה"ל" ו – "פס"ד שוורץ").

העותר 2 מטעים כי לו הבקשה לאישור לווי הייתה מוגשת מטעמו של "נכה חדש" באותו מועד בו הגיש את בקשתו (1.12.16), אזי לנוכח פס"ד שוורץ, עניינו היה נבחן על ידי הצר"מ והוא היה זוכה בהטבות באופן אוטומאטי, אף מבלי להגיש בקשה לקבלן.

למען הנוחות, להלן יובא בשנית החלק האופרטיבי שבפסק הדין: "אשר על כן, הנוהל יתוקן כך שההטבות שבסעיפים 20 ו-30 לנוהל יינתנו באופן אוטומאטי לנכים הזכאים כיום להטבות על פי הנוהל, כאשר נכים שזקוקים ללווי במשך 24 שעות ביממה, אשר אינם עומדים בדרישות שבסעיפים 20 ו-30 לנוהל, יוכלו להבדק באופן פרטני, ואם יסתבר כי צרכי הלווי שלהם אינם נופלים מאלה של הנכים שזכאים להטבות, יינתנו גם להם ההטבות האמורות. בחינה כאמור תתבצע על ידי וועדה הלווי הקיימת, הבוחנת את צרכי הלווי של נכי צה"ל, או על ידי ועדה מקצועית ייעודית שתוקם לצורך כך, אשר תגבש קריטריונים לקבלת לווי סיעודי עודף או מורחב" (הדגש לא במקור – ו.מ).

...

תשלום רטרואקטיבי מנוגד אפוא לרציונל זה. המשיב מפנה לשורה של פסקי דין לפיהם אין לאפשר תשלום תגמולים רטרואקטיבי בשל הצורך לשמור על איזון ראוי בין זכויותיו הסוציאליות של הנכה לבין מגבלות תקציב.

נחה דעתי, כי בעניינם של העותרים, נערך האיזון הראוי, משהוקדם התשלום בגין ההטבות למועד הגשת הבקשות.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית העתירה.

ביום 22.11.16 נערכה לו בדיקת ADL מטעם המשיב, ולאחריה זומן לועדת לווי שהיתכנסה ביום 24.7.17 במרכז הרפואי ע"ש שיבא (בהרכב ד"ר אובחוב, מרפאה בעסוק ופיזיותרפיסטית).

ההחלטה החדשה ביום 28.8.19 הודיע המשיב כי העותר נבדק (לרבות בדיקת ADL) על ידי ד"ר אובחוב ביום 1.8.19, אשר המליץ על 5 שעות לווי יומיות, וכי הרופא הראשי, ד"ר וסרמן, החליט לאשר לעותר 3 שעות לווי יומיות.

הוראת אגף שקום נכים מס' 50.14 עניינה בלווי בגין מיגבלה פיזית לנכי צה"ל. מדובר למעשה בטיוטת הוראה, שנוסחה לפני מספר שנים אך אישורה מתעכב (ראו הערה בעיניין זה בפסק דיני בעת"מ 37091-09-17 פלונית נ' עדו כץ, הרופא המוסמך הראשי מיום 3.9.18, בפיסקה 23).

...

העותר טען כי מסקנה זו אינה נכונה ואינה מנומקת.

הרופא הראשי בחן את צרכיו של העותר, והגיע למסקנה שעיקר העזרה נחוצה בלבוש וברחצה.

סיכומו של דבר, העתירה נדחית.