אישור שחרור בתנאי תוכנית שיקום פרטית

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 9.5.2022 בעת"א 8253-02-22 (השופטים י' שפסר – סג"נ, י' צלקובניק וע' דרויאן-גמליאל) בגדריו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים הפועלת מכוח חוק שיחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: ועדת השחרורים).

כן ציינה כי המבקש נמצא בלתי מתאים לתוכנית שקום של רש"א ולא המציא תוכנית שקום פרטית.

כך, טוען המבקש כי הוא מופלה לרעה לעומת אסירים אחרים אשר אושר להם שיחרור מוקדם; כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן משקל מכריע לעובדה שהוא עומד על חפותו וכי אין בכך כדי למנוע ממנו שיחרור מוקדם; וכי שגה גם בקביעתו כי נשקפת ממנו מסוכנות לציבור; כי בית המשפט המחוזי לא היתייחס למסמכים שצרף לעתירתו וסרב לקבל מסמכים נוספים; כי לא ניתן משקל מספק לטפול שעבר ולפעילותו החיובית במסגרות שב"ס; כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לכך ששילם את מלוא הפצוי שנפסק לטובת המתלוננת, לפגיעה במשפחתו ופרנסתו של המבקש בשל מאסרו הממושך, ולמעצר הבית הממושך בו שהה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כמו גם החלטת ועדת השחרורים לפניו, ניתנו על יסוד נסיבותיו של המבקש, המעלות מסוכנות קונקרטית כפי שזו נשקפת מהתייחסותו לעבירה, מחוות דעת שהוצגו בעיניינו ומהיעדר תוכנית שקום.

...

לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בחומרי התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

..את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סכויי שקומו של האסיר ואת היתנהגותו בכלא; לשם כך תביא הוועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה: (1) העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה, תקופת המאסר שגזר עליו בית המשפט, קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חויב בהם בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך, וכן הקלה בעונש אם ניתנה לו בידי נשיא המדינה; (2) תוכנם של כתבי אישום התלויים ועומדים נגד האסיר; סוגי העבירות שבהן הוא מואשם, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן, על פי האישומים; (3) הרשעותיו הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, נסיבות ביצוען, תוצאותיהן, הקפן ותקופות המאסר שנשא בשלהן; (4) דיונים קודמים בוועדות בענינו של האסיר והחלטות בהם, לרבות בענין ביטול שיחרורו על-תנאי; (5) הקלות בעונש שנתן לו נשיא המדינה בשל עונשי מאסר קודמים שהוטלו עליו; (6) היתנהגות, חיובית או שלילית, של האסיר בבית הסוהר במהלך תקופת מאסרו, כמפורט להלן: (א) היתנהגות טובה של האסיר במהלך תקופת המאסר; (ב) גילוי יחס חיובי מצד האסיר לעבודה ולצעדים שננקטו לשם שקומו; (ג) שימוש בסם מסוכן, כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – סם מסוכן); (ד) גמילה משימוש בסם מסוכן; (ה) עבירה פלילית שעבר האסיר וסוג העבירה; (ו) היתנהגות שיש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באסירים אחרים או בסוהרים או לשבש את סדריו של בית הסוהר; (ז) מעורבות בפעילות עבריינית, בין בתוך כותלי בית הסוהר ובין מחוץ להם; (ח) בריחה מבית הסוהר או חזרה אליו שלא במועד; (7) חוות דעת על האסיר שנתנו שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או רשויות הבטחון, ובמקרים המתאימים גם חוות דעת מקצועיות, בין השאר בנושא גילוי עריות, אלימות במשפחה ובריאות הנפש; (8) חוות דעת של הרשות לשקום האסיר, אם ניתנה, לענין שיחרורו על-תנאי של האסיר, כמפורט להלן, שלה יינתן משקל גדול יותר ככל שהחלק מעונש המאסר שנשא האסיר קטן יותר: (א) חוות דעת הכוללת תכנית לשיקומו של האסיר, אפשרויות הישתלבותו בעבודה סדירה או בתכנית טיפולית; לענין זה תובא בחשבון גם מידת הפיקוח על התכנית המוצעת על ידי הרשות לשקום האסיר; (ב) חוות דעת שלפיה אין האסיר זקוק לתכנית שקום ושהוא אינו מגלה דפוסי היתנהגות עבריינית; (ג) חוות דעת שלפיה אין האסיר מתאים לשקום; (9) לענין אסיר שהוטל עליו בצו מבחן לפי פקודת המבחן, לעמוד בפיקוחו של קצין מבחן לאחר שיחרורו מהמאסר – חוות דעת של שירות המבחן, אם ניתנה, לענין שיחרורו על-תנאי של האסיר; (10) נתונים אישיים של האסיר, לרבות גילו ומצבו המשפחתי.

זאת בין היתר משום שמתן משקל כזה משמש תמריץ חיובי וחשוב לאסירים להתנהג כנדרש במהלך תקופת מאסרם (ראו והשוו: בג"ץ 89/01 הועד הצבורי נגד ענויים בישראל נ' ועדת השחרורים בית הסוהר מעשיהו שב"ס, נה(2) 838, בפיסקה 9 לפסק דינו של כב' השופט ת' אור (2001)) .

ועדת השחרורים קבעה בהקשר זה כי "האסיר הציג תוכנית שיקומית פרטית שהנה תוכנית ראויה". כאמור גם בהקשר זה ביקשה המדינה להתבסס על חוות הדעת של הגורמים המקצועיים (רש"א ושב"ן) ולא על חוות הדעת הפרטית שהוצגה על ידי המשיב.

...

כאשר האלטרנטיבה הינה העדר כל טיפול (אם המשיב יישאר במאסר), אני סבורה כאמור כי האפשרות מכוחה יתקיים טיפול היא אפשרות שעשויה להיות תועלת בצדה.

לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום לתת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.

ועדת השחרורים קיבלה את בקשת המבקש, והורתה על שיחרורו המוקדם בתנאים.

עוד צוין כי חלפו שלוש שנים מאז התלונה שהוגשה בשנת 2018 נגד המבקש, ועל-פי פקודת נציבות שב״ס תלונה זו אינה יכולה לבוא בחשבון בדו״ח ועדת האלמ״ב. בנוסף, נקבע כי תכנית השקום הפרטית שהונחה לפני ועדת השחרורים מהוה המשך ישיר להליך הטיפולי שעבר המבקש בכלא וכן כי חברי הוועדה ״מתקשים להבין מדוע רש״א הולכת בעקבות וועדת האלמ"ב ואינה נכונה להכין תכנית עבור האסיר [המבקש, י.ו] והיא מתנה אותה בהליכים טפוליים בתחום האלימות במשפחה כאשר אלה אינם כלל רלבאנטיים בעיניינו של האסיר [המבקש, י.ו]״.

המדינה הגישה עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים לבית המשפט המחוזי, בה נטען, בין היתר, כי ועדת השחרורים שגתה כאשר הורתה על שיחרור המבקש חרף קביעתה המקצועית של ועדת האלמ״ב בדבר מסוכנותו, וכן כי היה על הוועדה לתת משקל ממשי לאמור בחוות הדעת הגלויה והחסויה של ועדת האלמ״ב מיום 16.8.2021, ממנה עולה חשש כבד ביותר בדבר מסוכנותו של המבקש בהיבט של אלימות במשפחה.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובנספחיה וכן לאחר העיון בחומר הגלוי והחסוי שעמד בפני בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על קבלת תשובה.

לכל האמור יש להוסיף, כי לאחר שעיינתי אף אני בחומר שעמד כאמור לפני בית המשפט המחוזי, מצאתי כי לא נפלה שגגה בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה "התמונה העולה מהחלק החסוי הינה תמונת מסוכנות של ממש" וכי "מדובר במסוכנות ברף גבוה ביותר". לנוכח כל האמור, לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

לצד זאת, המבקש נמצא מתאים להישתלב בתוכנית שקום פרטית של מרכז "אל-אמל" לשירותים חברתיים, העוסק בין היתר בשיקום אסירים וטפול בעבריינות.

המבקש טען, בין היתר, כי מאחר שתוכנית טיפולית בתחום העבירות שביצע אינה בנמצא, נשללת ממנו הזכות לעבור טפול שקומי בבית הסוהר, למרות רצונו לעשות כן; כי פסק הדין פוגע בשויון בין המבקש לבין אסירים אחרים שיכולים להישתתף בקבוצות טיפוליות בבית הסוהר, וכן פוגע בשויון בין המבקש, שאינו אזרח ישראלי, לבין אסירים אזרחי ישראל שיכולים לעבור תהליכי שקום בבית הסוהר; כי בית המשפט חרג מסמכותו כשהתערב בהחלטת ועדת השחרורים, על רקע ההתערבות המצומצמת הנהוגה בעיניין זה; וכי בית המשפט לא הקנה משקל מספק לתוכנית השקום של מרכז "אל-אמל". עוד נטען, כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית בנושא פרשנות חוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, והיחס בין שיקולים הנוגעים באסיר לבין נסיבות שאינן נתונות להשפעתו.

...

לנוכח כל האמור, בית המשפט מצא כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה, והורה על ביטול שחרורו המוקדם של המבקש.

לאחר שעיינתי בהחלטתה של ועדת השחרורים, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה על נספחיה ובתגובת המדינה לה, איני רואה לנכון להיעתר לבקשה, ודינה להידחות.

סוף דבר, שהבקשה נדחית.

לצד זאת, המבקש נמצא מתאים להישתלב בתוכנית שקום פרטית של מרכז "אל-אמל" לשירותים חברתיים – כפי שעולה מחוות דעת מטעם המרכז, שהוגשה לועדת השחרורים.

בהחלטה נכתב, בין היתר, כי העובדה שהמבקש לא יקבל טפול בכלא נבחנה זה מכבר על-ידי בית המשפט "ונמצאה ראויה"; כי סופק הסבר מדוע החזיק המבקש בנשק; וכי שירות המבחן העריך כי ההליך המשפטי הרתיע את המבקש והסכון להישנות המעשים מצידו – נמוך.

הועדה היתנתה את שיחרורו המוקדם של המבקש בכך שיקיים את התנאים שנקבעו בתוכנית השקום של "אל-אמל", לצד מיגבלות נוספות המפורטות בהחלטה.

...

לנוכח כל האמור, בית משפט קמא מצא כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה, והורה על ביטול שחרורו המוקדם של המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, סבורני כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.