ביום 21.8.16 הגישה ההסתדרות את בקשת הצד מושא העירעור שלפנינו, וטענה במסגרתה כי בסמוך לאחר מתן הודעת היציגות הודיעה ההנהלה על כוונתה לערוך שימוע לאחת מהפעילות המרכזיות בהתארגנות; פגעה במעמדה ובתנאי עבודתה של יו"ר ועד הפעולה; והחלה להחתים את עובדי המרכז הרפואי על "טפסי סרוב" להצטרף להסתדרות.
בית הדין שוכנע לפיכך "שאין כל תעוד של ביקורת... למעשה, הוכח בפנינו שכנטל מילאה את עבודתה לאורך כל השנים על הצד הטוב. מכאן קצרה הדרך למסקנה שהביקורת הקשה על תיפקודה של כנטל, שהחלה להיות מוטחת בה בדרכים שונות ובקצב הולך וגובר, במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2016, לרבות שתי שיחות נזיפה, קשורה בקשר סיבתי ברור ואסור למהלך ההתארגנות שאותו הובילה כנטל". בית הדין הוסיף כי גם אם חלק מהביקורת נבע מכך שגב' כנטל הייתה אותה עת בהיריון בסיכון גבוה והגיעה על סמך אישור רפואי לחמש שעות עבודה ביום בלבד, "הרי שגם היא מהוה ביקורת לא לגיטימית וחסרת תום לב".
בית הדין הוסיף וקבע כי ככל שהחברה ביקשה לסתור את הקשר הסיבתי העולה מהפרוט לעיל בין הבקורת כלפי גב' כנטל לבין ההתארגנות, היה עליה להוכיח פוזיטיבית שלא ידעה על ההתארגנות טרם מועד ההכרזה הפורמלית (16.8.16).
...
במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי הדריך עצמו לפי השיקולים לעיל, והגיע למסקנה כי הפיצוי הראוי בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, ולאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהנפשות הפועלות ומכלול הראיות, הוא 300,000 ₪.
בנסיבותיו של מקרה זה; בהתחשב בכך שלכל הפחות הוכחו שלוש הפרות נפרדות (גם אם מתייחסים לאירוע רב המשתתפים מיום 16.8.16 כהפרה אחת, ואין צורך כי נכריע בכך); ובהתחשב בעוצמת ההפרות, חומרתן והשלכתן על מספר רב של עובדים - לא שוכנענו כי הפיצוי שנפסק חורג מהסביר באופן המצדיק התערבות.
סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור והערעור שכנגד נדחים.