אישור רפואי ותעודה רפואית למינוי אפוטרופוס

כאשר מתעורר צורך במינוי אפוטרופוס, הגורם הרפואי פועל כגורם מסייע ולא כגורם יוזם, על-ידי מתן תעודת רופא כזו שערך ד"ר ברגמן בעיניינה של מוזר, והמשך הטיפול נעשה בלשכות הרווחה או בידי בא-כוחו של הגורם היוזם, אשר מגישים בקשה מתאימה לבית-המשפט [עמ' 361 ש' 13-11].

(יח) באותו הקשר, מומחה קופ"ח הדגיש את ההבדל בין איבחון אדם כלוקה במחלת נפש לבין מינוי אפוטרופוס למי שאובחן כלוקה במחלת נפש – הבדל שלא היה קיים בטיעוניה של מרום: "בדרך כלל השאלה עולה לא כשמאבחנים מחלת נפש אלא כשעולה הצורך. במקרים רבים הצורך עולה כשאדם נזקק לטפול רפואי שיש צורך לחתום עליו ואז הרופא שאמור לנתח אותו, שאמור לעשות את הפעולה אומר אני לא מחתים ועושה את הפעולה לפני שיש אישור מפסיכיאטר. [...] בדרך כלל אין פרוצידורה כחלק מהפרקטיקה המקובלת שכאשר מאבחנים אדם כחולה במצב פסיכוטי עולה השאלה אם למנות לו אפוטרופוס או לא" [עמ' 360 ש' 18-11].

...

על-רקע הדברים הללו בא בית-המשפט לכלל דעה כי "בנסיבות אלה, לא ניתן בשום פנים ואופן לקבוע כי מתקשר סביר במעמדה של מרום, שהנתונים הללו מצויים ברשותו, יכול היה להגיע למסקנה כי המבקשת גמרה אומר למכור למרום את הדירות, כפי שעשתה" [שם, פסקה 50].

גם תביעת הנזיקין שהגישה מרום נגד שפר נדחית במלואה.

תביעתה של מרום נגד קופת-החולים נדחית במלואה.

תביעתה של מרום נגד המדינה – הנתבעת 4, נדחית במלואה.

בדיון מיום 15.11.11 הסתמך י' בין היתר תעודה רפואית שערך ד"ר א.פ. שבה נזכרה בין היתר איבחנה של שיטיון מיתקדם.

למעשה, לא היתה מחלוקת בין הצדדים אותה העת על אודות הצורך במינוי אפוטרופוס למנוחה גלל מצבה הרפואי, והמחלוקת היחידה כך נראה – לאור הסיכסוך שבין י' ובין ג' ול' – היתה זהות האפוטרופוס.

...

סיכום ביניים בניגוד לטענות י', שוכנעתי כי גם לו הייתי מניח שהמנוחה היתה כשירה קוגניטיבית (ולו פורמלית) לערוך צוואתה, מכלול הנסיבות כפי שהוכחו לפני איננו משכנע כי הצוואה אמנם משקפת את רצונה הכן והחופשי של המנוחה.

כל אלה מובילים למסקנה כי במיוחד בראי ה"חוטים" שנשזרו נסיבתית במכלול הממצאים שהוכח לפני, אין עסקינן בצוואה המשקפת את רצונה הכן והחופשי של המנוחה ולפיכך דינה להיפסל גם מטעם זה. סיכום אופרטיבי לאור מכלול האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שדין ההתנגדויות להתקבל, וכך אני מורה.

כפועל יוצא, הבקשה לקיום צוואת המנוחה נדחית ואילו הבקשה למן צו ירושה מתקבלת.

אם מבקשים למנות אפוטרופוס לאדם – יש להראות, במסמכים רפואיים (קרי: תעודת רופא) שיש הצדקה רפואית לכך.

לגישת המערער, היה על המותב לבחון בהקשר זה את מכלול נסיבות העניין ובהן, בין היתר, העובדה שהתעודה הרפואית שצורפה להודעת המשיב 1 בחודש אפריל 2022 היא תעודה "מוזמנת". כמו כן הלין המערער על כך שהמותב לא הורה על קיום דיון במעמד הצדדים "משך חודשים רבים", אף שהוגשה בהליך בקשה לסעד זמני.

...

לא שוכנעתי כי חשש כזה מתקיים בענייננו.

אף אם אקבל את הטענה כי לא היה צורך להעלות הצעה זו באופן חוזר ונשנה – לא שוכנעתי כי התנהלות המותב חרגה מניהול סביר של ההליך או מן הסמכות לחתור לקידומו היעיל (ראו והשוו: ע"א 3065/17 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בבג'ני, פסקה 7 (20.6.2017); ע"א 4552/00 אטשטיין נ' גמזו, פסקאות 1 ו-10 (6.8.2000)).

הערעור נדחה, אפוא.

מה טעם נידרש היה לצרף אישור זה כאשר מצוייה היתה תעודה רפואית מאותו יום בו ניפתח ההליך המצביעה מפורשות על הצורך במינוי אפוטרופסות, כמו גם הערכה פסיכוסוציאלית של עו"ס בית החולים? אין אני יודע אך יכול אני לשער כי אלו ואחרים צורפו על מנת לחזק את הצורך וקבלת אישור בית המשפט למינוי האפוטרופסות.

...

במקרה זה אשר לפניי, לנוכח המסקנה כי המנוח לא היה כשיר בעת עריכת צוואותיו האחרונות, ולנוכח המסקנה באשר למעורבות המבקשת בעריכת הצוואות, לא ניתן לבוא ולומר כי צוואותיו אלו (הן צוואת 2015 והן צוואת 2016), הן פרי רצונו של המנוח, כך שאין בקבלת ההתנגדות להן כדי לפגוע בעיקרון כיבוד רצון המת.

סוף דבר אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה כדלהלן: ההתנגדויות לקיום הצוואות מיום 23/8/2015 ומיום 4/5/2016 – מתקבלות.

התובענות לקיום צוואות אלו – נדחות.

], והוגש במסגרת הליך האפוטרופסות שהתנהל בעיניינה של המנוחה (עמ' 89 למוצגי המתנגדות), נרשם בין היתר כדלקמן: "החסויה זכאית לסיוע סיעודי במסגרת ביטוח פרטי [...] מטופלת במסירות רבה ע"י המטפלת במסגרת גמלת סיעוד מביטוח לאומי [...] לדברי החסויה בנותיה היתנכלו לה בעבר והכריזו עליה כחולת נפש ולכן מונה לה אפוטרופוס. כמו כן בשל משבר עם בעלה [...] אושפזה בבית חולים ב[...] ובעבר הרחוק טופלה בבריאות הנפש [...] מתוך שיחה אשר קיימתי עם עו"ס המחלקה לטפול בזקן [...] בתאריך ה- 4.06.08 עלה כי החסויה נוהגת לתרום תרומות רבות לגורמים דתיים שונים ואינה מנהלת את ענייניה הכלכליים לטובתה [...] ניסיתי להיתחקות אחר סיבת המינוי מלכתחילה, אך לד"ר צ' [רופא המשפחה] אין תעוד רפואי על מצב החסויה משנת 1987 [...] לאורך כתיבת התסקיר עלתה היתלבטות מהותית בנוגע לצורך במינוי אפוטרופוס על רכושה של החסויה. לפי תעודה רפואית של ד"ר מ' מתאריך ה-6.10.08 החסויה 'מיתמצאת בזמן ובמקום, ללא הפרעות שיפוט ותובנה. כשירה לחתימה' חששי הוא כי החסויה עלולה שוב להיות נתונה ללחצי בנותיה וגורמים נוספים, העלולים לנצל את מצבה ולסחוט אותה מבחינה כלכלית [...] לאור האמור לעיל אני סבורה כי על מנת להגן על רכוש החסויה יש צורך בנקיטת הליך חוקי אם ע"י מינוי אפוטרופוס לניהול חיסכונות החסויה או בכל דרך אחרת שימצא בית המשפט לנכון במידה ויומלץ על מינוי אפוטרופוס אני ממליצה למנות את עמותת [...]." לתיק בית המשפט הוגשה תעודה רפואית שנערכה ביום 19.06.2006, בדיוק שבועיים לפני עריכת הצוואה מיום 03.07.2006, ע"י ד"ר ל' מ' מקופת חולים "[...]" (נספח 3 להודעת המבקש מיום 15.05.23) ולפיה בין היתר: "החולה לפי מצבה הקוגנטיבי קשירה לחתימות [השגיאה במקור- מ.ר.פ.], בר החלטות". יצוין כי לא הוצגו מסמכים רפואיים נוספים המלמדים על מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת הצוואה, ואף לא נתבקש מינוי מומחה רפואי לבחינת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בשעת עריכת הצוואה.

...

אמנם המנוחה לא הודרה במכוון מקשר עם אחרים, ואף עולה כי היא הייתה בקשר עם אנשים שונים שסייעו לה מעת לעת, אולם שוכנעתי כי לשיטתה של המנוחה היא נעזבה על ידי כל בני משפחתה, ואין חולק כי במועד עריכת הצוואה, למבקש היה מקום מרכזי בחייה של המנוחה על פני ילדיה (זאת אף לפי דברי המבקש עצמו).

יוצא, אפוא, כי עניין לנו במצווה שלא היתה עצמאית לגמרי מבחינה הפיזית, והגם שלא הוכח באופן חד משמעי העדר כשירות קוגניטיבית של המנוחה, נלמד כי למבקש הייתה השפעה ניכרת על המנוחה, וככל שנוצר ריחוק בין המנוחה לבין בני משפחתה, היווה הדבר כר נוח להשפעה של המבקש על המנוחה.

כל אלו מצטברים לידי המסקנה כי הצוואה אותה מבקש המבקש לקיים נערכה ברקע של נסיבות חריגות ובעייתיות ביותר, שיש בהן כדי להוכיח כי המבקש עשה שימוש באמון ובהשפעה שהיו לו כלפי המנוחה בין באופן ישיר ובין בהטעיה, תוך השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, לערוך צוואה המזכה אותו בכל רכושה.

מכלול הראיות הנסיבתיות המיוחדות השונות, שאף שאין בכל אחת מהן לבדה כדי לבסס קבלת ההתנגדות, נשזרות לידי מסקנה אחת ארוגה היטב על פיה אין לקיים את הצוואה.

שוכנעתי כי מדובר במשפחה מורכבת, קשת יום, וניתן לומר בלתי מתפקדת, בין אם בשל מצבה הנפשי הבלתי יציב של המנוחה, בין אם בשל נסיבות חייה הקשות שהובילו אותה לכך.

סוף דבר הבקשה לקיום הצוואה שנחתמה ביום 03.07.2006, נדחית.