אישור צירוף ראיה בשלב הסיכומים בביהמ"ש למשפחה

גם בהפעלת שיקול הדעת, לצורך ההחלטה האם לחרוג מהכלל, יש להיתחשב בתקנה 5 ומכוחה לשקול במאזן לא רק את האינטרסים של בעלי הדין בתיק המסוים, אלא גם את "האנטרס הצבורי", שאף נקבעה לו הגדרה סטאטוטורית במילים הבאות: "נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השפוטי." מכאן, שיש חשיבות גם לעיתוי הגשת בקשה לחרוג מהכלל, ולאופן הגשתה - שצריך שיהיה מראש בהיר, ובצרוף מלוא הראיות שמתבקש להגיש באיחור.

(2) השיקולים הכלליים לצורך החלטה האם לסטות מהכלל ולהתיר הגשת ראיות נוספות לצורך החלטה, האם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור, על בית המשפט לשקול מספר שיקולים: אופי הראיה הנוספת; השלב אליו הגיע המשפט; האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר; וכן את תרומתה של הראיה לבירור האמת.

סיכום ביקור אצל רופאת מישפחה מיום 11.5.21, חתום על ידי ד"ר ברזק (עמוד 16 להודעה).

כאמור לעיל, בתשובה לתגובה ביקש ב"כ התובע לצרף מיסמך חדש, שהוא סיכום ביניים מהמחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי סורוקה, שנערך כבר ביום 3.9.19.

...

הכלל בדבר הגשת הראיות במקשה אחת והחריגים המעטים לו בראי התקנות החדשות 2 ד(3) השיקולים להחלטה האם לסטות מהכלל, בהקשר המיוחד של מסמכים רפואיים עדכניים המצביעים על התפתחות ממשית 3 מן הכלל אל הפרט 4 סוף דבר 5 מבוא ההודעה שלפני מעוררת את השאלה האם להיעתר לבקשה לצרף באיחור מסמכים רפואיים, שכונו "עדכניים", לאחר שהוגשו התצהירים מטעם הצדדים, ולמרות שההודעה הוגשה ערב ישיבת הוכחות בתיק ה"ותיק", הכולל שלשה תיקים מאוחדים, שניתנו בהם לתובע הזדמנויות חוזרות ונשנות לתיקון תקלות, שכללו בין היתר הגשת תצהירים באיחור ניכר.

ההכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שהגישו הצדדים, מצאתי להורות כדלהלן: איני מתיר את הגשת המסמכים באמצעות התובע עצמו כראיה לאמיתות תוכנם.

הגשת חוות דעת הותרה על ידי כב' השופטת דורנר בעניין מיכאלוביץ', שם נאמר: "עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור... במקרה שבפניי, אי-הגשת הראיה בשלב ההוכחות אינה נובעת מתקלה שהיה בידי המבקש למונעה, ואף לא הועלתה כל טענה שלפיה השתהה המבקש בטרם הגיש את בקשתו. בעוד בית-המשפט נוטה לקבל ראיות בעלות משקל גם כאשר האיחור בהגשתן נובע מהתרשלותו של בעל-דין, ודאי ייטה הוא להיעתר לבקשה כאשר הנסיבות העובדתיות שביסוד הראיה נתגבשו רק לאחר סיום שלב ההוכחות, ולמבקש לא הייתה אפשרות אובייקטיבית להגישה במועד. לגופו של עניין, השתכנעתי כי קיימת אפשרות ממשית שהראיה החדשה תשנה את מערך החבות של המשיבות כלפי המבקש, ולפיכך תשפיע על תוצאותיו של ההליך. אף מטעם זה בלבד דינה של הבקשה להתקבל." השוו במהדורה החדשה של ספרו של ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה 5, 2020) עמודים 618 ו-660 (להלן:"ריבלין"): "מקום בו חלה התפתחות משמעותית במצבו הרפואי של הנפגע, לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה, כגון אשפוז בבית חולים, ביצוע ניתוח, החמרה של ממש, ראוי להמציא למומחה כל מסמך רפואי אותנטי המותר להמצאה, אשר מתאר את האירועים שהתרחשו לאחר מתן חוות הדעת. המומחה לעיין במסמכים, לבדוק את הנפגע במידת הצורך ולהשלים את חוות דעתו. במקרים בהם אין מדובר בשינויים מהותיים במצב בריאותו של התובע לא יהא צורך בבדיקה מחודשת או בהמצאת חוות דעת משלימה וניתן לבקש את התייחסותו של המומחה לאותם שינויים בשאלות הבהרה שיופנו אליו או בשאלות שיופנו אליו בחקירתו הנגדית." אגב, דומה שלצורך שלמות, מקצועיות ורצינות חוות הדעת, בתחום הנפשי יש לנהוג בהתאמה למאפייניו של התחום הנפשי.

סוף דבר לאור הנאמר לעיל, הנני מתיר את צירוף עיקר המסמכים לתצהיר, כראיה לקבלתם ביד התובע, לטובת המצאתם למומחים, וזאת בלא להתיר שינוי חזית.

מצג זה מופרך אפילו מתוך האישור שצורף לתביעה, ולפיו אין עדות על מצב נפשי-פסיכיאטרי.

על פי צלום המסך שהוצג, הנתבעת פונה אל הבחור במסרונים פעם אחר פעם ומבקשת ממנו לכתוב לבת "לילה טוב" ו"צהרים טובים" והבחור עונה לנתבעת בשלב מסוים "תגידי זה נראה לך תקין, לקחת הבחורה לא הכי יציבה יותר משישים" (ראו עמוד 50 לראיות התובעות).

ביהמ"ש קובע שאין ראיה לתמוך בטענה זו. כמו כן, השוואה בין כתב ההגנה וביון הסיכומים מלמדת שהנתבעת האשימה בכתב ההגנה את האם ב"יצירת" התביעה ובסיכומים שינתה טעמה, כינתה את האם "עלובה" וטענה שהגיס, הוא שיצר את התביעה.

הטענה שהאפוטרופוסית הטעיתה את ביהמ"ש לעינייני מישפחה הנתבעת טענה בסיכומיה שהאפוטרופסית הטעיתה את ביהמ"ש לעינייני מישפחה עת אישר המשך ניהול התביעה כאן.

...

אם הם ניצלו כביכול, כטענת הנתבעת, את הבת בשל מצבה הנפשי ומוגבלותה, אזי המסקנה המתבקשת שגם היא ניצלה אותה.

האופן בו הנתבעת ניסתה להסתיר מבני משפחתה של הבת את הקשר ביניהן מבסס המסקנה כי היא הייתה מודעת לכך שגם אחרים עלולים להיפגע ממעשיה.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל את התביעה במלואה כנגד הנתבעת, ודוחה את התביעה כנגד הנתבע.

כאמור, הנתבעת הגישה בקשה להוצאת המסמכים שצורפו לסיכומים מתיק בית המשפט, ודין הבקשה להיתקבל.

התובע אמנם צרף לתצהירו אישורי אי-כושר, המעידים על תקופת אי הכושר שאושרה לו (עד 19.4.15), אולם הוכחת אי-כושר לעבודה אינה מספיקה כהוכחה להפסד שכר.

כפי שצוין לעיל, לא היה מקום לצרף לסיכומים תלושי שכר שלא הוגשו בשלב שמיעת הראיות, ולעניין זה – טענות הנתבעת בדין יסודן; אולם קיים, כאמור, נתון אובייקטיבי בעיניין הישתכרותו של התובע ערב התאונה, ואין להיתעלם מנתון זה. אין לקבל את טענת התובע כי פוטר מעבודתו על רקע בעיות הגב שמהן הוא סובל, ומכל מקום – בעדותו של התובע הובהר, כי נכון להיום הוא עובד כנהג אוטובוס, כפי שהיה ערב התאונה.

על פי הפסיקה ניתן לפסוק פיצוי גם בגין עזרת המשפחה, שניתנה ללא שכר (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277; רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני, 6.1.15), ובנסיבות הפגיעה דנן אני סבורה כי ראוי לעשות כן. נוכח נכותו של התובע, ניתן להניח כי יזדקק לעזרת הזולת גם בעתיד, במידה מסוימת, בבצוע עבודות שונות ומקובלות במשק הבית, אשר לצורך ביצוען יזדקק התובע לעזרת בעלי מיקצוע בשל המיגבלה בתנועות הגב וכאבי הגב שמהם הוא סובל.

...

לאור השיקולים המפורטים לעיל, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הפסד השכר לעתיד על סכום גלובאלי של 70,000 ₪ (כאשר החישוב האקטוארי המלא עומד כ-93,000 ₪).

על פי הפסיקה ניתן לפסוק פיצוי גם בגין עזרת המשפחה, שניתנה ללא שכר (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277; רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני, 6.1.15), ובנסיבות הפגיעה דנן אני סבורה כי ראוי לעשות כן. נוכח נכותו של התובע, ניתן להניח כי יזדקק לעזרת הזולת גם בעתיד, במידה מסוימת, בביצוע עבודות שונות ומקובלות במשק הבית, אשר לצורך ביצוען יזדקק התובע לעזרת בעלי מקצוע בשל המגבלה בתנועות הגב וכאבי הגב שמהם הוא סובל.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סכום של 88,577 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 13,473 ₪ (כולל מע"מ).

הגם שבדיון מיום 19.2.20 הצעתי לצדדים לאור המחלוקות המצומצמות בעיקרן להכריע בהליך על יסוד עקרי טיעון ואסמכתאות, בסופו של יום ראיות בשלוש התובענות נשמעו ביום 22.6.20 וסיכומי הצדדים (לרבות סיכומי תשובה) הוגשו לאחר ארכות שניתנו– וגם בהקשרם התעוררו מחלוקות, ברובן עקרות, ביחס לאסמכתאות שצורפו להם.

כבר עתה מובהר בזה לצדדים, כי ככל שיתברר שאיזה מן הצדדים מערים קשיים על השלמתו וביצועו של פירוק השתוף, ו/או ככל שיתברר לבית המשפט שניגודי אינטרסים בין "כובעיהם" השונים של ב"כ הצדדים אינם מאפשרים השלמה יעילה של פירוק השתוף, לא יהסס בית המשפט בין היתר גם למנות כונס נכסים חצוני למשק לשם השלמת פירוק השתוף.

הסכומים ששילם התא המשפחתי טרם פירוקו בעבור המשכנתא עמדו על סך כ – 3,700 ₪ לחודש ולא ראיתי טעם של ממש להכיר בדמי מדור העולים על שיעור זה – הוא השעור להם הורגלו ובהתאם לו התנהלו הצדדים גם בעת החיים המשותפים.

לפיכך, ולשם קביעת הכנסתה הפנויה של ק' אין בשלב זה מקום אלא להביא בחשבון את שיעור מחצית המשכנתא ( 1,850 ₪ לחודש).

גם אם יש להניח כי בעת החיים המשותפים לא עמדו צרכי הקטינים על הרף הנמוך וזאת בין היתר לאור הכנסתם המצרפית של הצדדים, אין די בצרוף תעוד מדגמי בלבד ללא הקצאה וחלוקה קונקרטית של הראיות הרלוואנטיות לכך באשר לכל הוצאה והוצאה ובחלוקה לכל קטין, כדי להוביל למסקנה שיש להעמיד את צרכי הקטינים על הסכומים להם עתרה ק' ; סכומים העולים על כ – 60 אחוזים מהכנסתם המצרפית של ההורים.

...

בנסיבות אלה, מקום בו עסקינן מחריגה ממתחם הדיון שהוגדר ברשימת הפלוגתאות והן לגוף הדברים בהיעדר ולו ראשיתה של תשתית ראייתית ורעיונית לכך, טענת ק' נדחית.

כפועל יוצא, אני מורה כדלקמן: 6 ₪ מעתה ואילך ישלם א' עבור מזונם ואחזקת מדורם של הקטינים סך כולל של 5,900 לחודש ( 1,800 ₪ לחודש עבור כל אחת מן הקטינות ו – 2,200 ₪ עבור עו').

בשים לב לאמור לעיל, על מנת להמעיט בהתחשבנויות בין הצדדים לטובתם של הקטינים עצמם, אני קובע כי החיוב הוא ממועד פסק הדין ואילך, כאשר עד מועד פסק הדין תחול ההחלטה בדבר מזונות זמניים.

הואיל ועל פי הדין, מועד תחילת החיוב במזונות הוא ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, אשר הוגשה ביום 30 יולי 2018 ; מקום בו על פני הדברים הצדדים לא הגיעו לכל הבנה והיה צורך בהכרעה אדברסרית על פי כללי הדין גם בתובענת המזונות ; ושעה שלא ראיתי שא' הציג כל הנמקה של ממש מדוע לא יחוב במזונות הקטינים לעבר על פי כללי הדין כאמור לעיל, אני קובע שהיקף החיוב במזונות הקטינים לפי ההחלטה למזונות זמניים יהא ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ועד למועד פסק דין זה. הואיל ועסקינן בחיוב לעבר, ככל שהצדדים לא יגיעו לכל הבנה אחרת, יהא רשאי א' לשלמו בשניים עשר תשלומים שווים ורציפים.

הנתבעת בסיכומיה טענה כי התובע לא פירט בתצהירו או בעדותו את נסיבות התאונה, ואף לא זימן לעדות את נהג רכב צד ג׳ ו/או את האחראי עליו בעבודה שקבל את ההודעה על התאונה ושפרטיו רשומים במסמכי המל"ל, ו/או לא צרף תמונה של הרכב לאחר התאונה או הציג מסמכים אודות נזק הרכוש או כל ראיה עצמאית אחרת שיכולה להוות חזוק לעדותו כעדות יחידה של בעל דין כמתחייב מדיני הראיות.

התובע עתר לקבל את קביעות המל״ל בהיותן קביעות עפ״י דין המחייבות במסגרת החוק גם את ביהמ"ש בתביעה זו. עוד טען כי אין לקבל את טענת הנתבעת, שבעיותיו החלו טרם התאונה או כי מדובר בתאונה ״קלה״, מאחר וככל שהנתבעת במהלך ההליך סברה כי נפלה טעות בקביעת הועדות הרפואיות במל״ל, היה עליה לבקש להביא ראיות לסתור קביעות אלו, ומשלא עשתה כן, אין מקום לטעון עתה כנגד קביעות אלה.

הוצאות רפואיות ונסיעות התובע טען בסיכומיו כי, בעקבות התאונה הוא נאלץ לשלם סכומי כסף בגין הוצאות רפואיות מוגברות שאינן מכוסות ע"י המל"ל בין היתר בגין טיפולים רפואיים, צילומים, תרופות ותשלומים תקופתיים לקופ"ח. בנוסף הוא נאלץ לשלם סכומי כסף בגין קאנביס רפואי שהוא רוכש מדי חודש אשר מוחזרים לו בשלב זה אך לטענתו אין כל וודאות שיוחזרו לו בעתיד.

לכך צירף התובע אישור מרופא מישפחה לפיו התובע אינו עונה על אחד מהליקויים הרלוואנטיים.

...

משהתובע לא עשה כן, אני סבור כי לא הוכחה הטענה כי פיטוריו היו דווקא בשל מצבו הרפואי.

לפיכך אני סבור כי התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת על הצד הנמוך אך עדיין זכאי לאור נכויותיו התפקודיות והנני מעריך בסך גלובאלי של 100,000 ₪ בעיקר לעתיד עד תוחלת חיים.

ניכויים התובע בסיכומיו טען כי יש לדחות את עתירת הנתבעת לניכוי רעיוני שיבוצע בהתאם לחוות הדעת הרעיונית שהגישה מאחר והחישובים שבוצעו ע"י המומחים מטעם הנתבעת אינם בתחום מומחיות המומחה, לא בוססו ואינם נכונים.