אישור פתיחת עסק במסגרת חוזה שכירות

מכל מקום, צודקת הנתבעת כי ממילא לא יכלה התובעת לפתוח את העסק בטרם קיבלה רישיון עסק, אותו התחייבה לקבל במסגרת הסכם השכירות (כמו גם היתר לשימוש חורג במושכר).

...

אני דוחה את טענת התובעת להפסד הכנסה.

ה - סופו של דבר אשר על כן, מכל אחד מהטעמים שהובאו לעיל ומכולם כאחד, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

בתאריך 23/7/20 הגישה המבקשת את כתב התביעה העקרי במסגרתו עתרה לאכיפת הסכם השכירות בין הצדדים.

מתוך חוזה השכירות עולה כי המבקשת שכרה את הנכס לשימוש למטרות חנות ומחסן, עבור פתיחת עסק של ממכר מוצרי מזון.

השאלה הנשאלת בעניינינו הנה בין היתר, האם ההסכם בתוקף, ככל שהופר, וככל שנשלחה כנדרש הודעת ביטול? בעניינינו, לטענת המשיב, דהיינו, המשכיר, המבקשת, שהנה השוכרת, לא שילמה את דמי השכירות כנדרש, ולפיכך הסכם השכירות מבוטל.

...

לטענת המשיב דין הבקשה להידחות, שכן האירוע, אם בכלל, נגרם בשל הפרת ההסכם מטעם המבקשת, ואין לו עצמו כל תרומה לנזק.

ביום ה- 11/6/20שלח המשיב למבקש הודעה לפיה בשל פיגור התשלומים הסכם השכירות מבוטל ועליהם לפנות את המושכר והמבקשת טענה כי לא קיבלה הודעה זו. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי אותם, בדיון שנערך בפני ביום ה- 23/7/20, הגעתי להכרעה כי דין הבקשה לסעד זמני בשלב זה, ועד לבירור התובענה לגופה, להתקבל בחלקה בכל הנוגע למניעת השימוש במושכר, וכי יש לאפשר בשלב זה למבקשת לעשות שימוש במושכר בהתאם לחוזה השכירות.

בנסיבות אלו אין מנוס, ואני קובעת כי דין הבקשה להתקבל וסבורתני שכל החלטה אחרת שתינתן ע"י בית המשפט משמעה כי בית המשפט נותן גושפנקא חיובית לעשיית דין עצמי, ענין שכאמור מנוגד להוראות החוק.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הבקשה באופן חלקי וקובעת כי יש להקפיא את המצב ערב עשיית הדין העצמי ע"י המשיב ואני מורה למשיב להימנע מלהפריע למבקשת לעשות שימוש במושכר, וכי עליו לאפשר למבקשת לעשות שימוש במושכר, ואוסרת עליו לנעול את המבנה בפני המבקשת, וזאת עד לבירור ראייתי באשר לטענות הצדדים בדבר הפרת ההסכם או עד להכרעה בתובענה שבכותרת או תובענה לפינוי מושכר או תובענה אחרת שתוגש ע"י המשיב.

אתייחס בהמשך לנושא הציוד במסגרת הדיון בהסכם השכירות, אולם כבר כאן אציין כי אין בסיס בהסכם לטענה כי הסכום ששלמו התובעים היה קשור בדרך כזו או אחרת לציוד של העסק.

התובעים ידעו היטב כי המכונה שייכת לחברת "אב קפה" והתובע 1 אף היה חתום על הסכם שכירות מול חברה זו. התובע 2 אישר בעדותו כי התובע 1 חתם על הסכם שכירות מול חברת "אווה קפה" (ע' 31 ש' 7-8).

הנתבע חזר על כך שהחוזה שלא עו"ד אזריק הכין הוא חוזה מפוברק (ע' 77 ש' 2) אולם הכחיש שמדובר בהונאה של הרשויות, מאחר שאכן ניפתח עסק והתובע 1 היה עצמאי (ע' 77 ש' 7-8).

...

אני סבורה כי לא ניתן על סמך טיוטת כרטסת זו לחייב את התובעים בסכום כלשהו.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי מתוך תביעת התובעים אני מקבלת סכום של 3,365 ₪ ומתוך התביעה שכנגד, סכום של 10,000 ₪.

כלומר התובעים ישלמו לנתבע סכום של 6,635 ₪ וזאת בתוך 30 יום מקבלת פסד דין זה. בנסיבות בהן משתי התביעות נותר סכום זעיר, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

עוד נקבע, במסגרת סעיף 13.13 להסכם כדלהלן: "שום דבר מהאמור בחוזה זה לא יחשב כהרשאה של המשכירה לשוכר להשתמש במושכר ו/או לנהל בו עסקים בלי רישיון או היתר ו/או תוך חריגה ממנו ו/או בחריגה מהוראות כל דין. מוסכם כי השגת רישיון ו/או היתר ו/או אישור כלשהם הדרושים לשוכר לניהול עסקו במושכר או אי השגתם, לא יהיה בהם כדי לשחרר את השוכר מהתחייבויותיו בחוזה, לרבות ובלי לגרוע מכלליות האמור, התחייבותו לשלם כל תשלום שהוא חייב בו על החוזה במשך כל תקופת השכירות, אף אם כתוצאה מהיעדר רשיון ו/או היתר ו/או אישור כאמור, לא פתח בפועל את המושכר ו/או פתח אותו באופן חלקי. השוכר מתחייב בזה לפעול בשקידה ובמהירות לשם השגת כל רשיון ו/או היתר הנידרש לשם הפעלת עסקו במושכר". נהיר כי לא ניתן לקבל רישיון עסק, קודם להמצאתו של טופס 4, והדבר אף עלה מפורשות מתוך הראיות.

...

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת 1 את הסך של 1,269,030 ₪ בניכוי תשלום דמי הזיכיון לבית העגל (בהיקף של 3% מהתחזית).

הנתבעת תשלם לתובעת 2 את הסך של 283,439 ₪.

בנוסף הנני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות התובעות בסך של 40,000 ₪, לכל אחת מהתובעות.

כמו כן, טענה המאשימה כי הודעות התיקון מאת המנהלת והמהנדסת הובאו לידיעת הנאשם, מיד בסמוך לאחר גילוי הטעות בכל התאריכים המנויים להלן: 1.7.18, 20.7.18, 16.10.18, 7.11.18 ושוב ב- 13.11.18, כולם עובר למועד פתיחת העסק, כך שהנזק שניגרם לכאורה לנאשמים הוא נזק כלכלי, בשל התחייבותו על פי חוזה השכירות עליו חתם על סמך הודעת המנהלת.

הגדרותיהם של סווגם אלה בתקנות לוקות בחסר, ולמעשה אין מדובר בהגדרות של ממש, שכן אלה אינן כוללות כל הגדרה עניינית-אנליטית, או מאפיינים של נכסים שבגדרן, אלא אך פירוט דוגמאות אחדות לנכסים ועסקים הבאים בגדר סווגם אלה.

כשנשאלה הגב' גולן בדבר היתנהלותה השיבה (פרוטוקול מתאריך 11.7.22, עמ' 71, שורות 8-13): האם לדעתך כל ההתנהלות שלך מול גדי הייתה בסדר, אסביר למה כוונתי ההתנהלות שלפיה אמרת לגדי עידן גם בכתב וגם בע"פ שהותר לפתוח במקום עסק לממכר ציוד ומזון לבע"ח והוא היתקשר בהסכם, ואח"כ ב-1.7 התקשרת אליו ואמרת לו שבעקבות בדיקה שביצעת גילית בעיה הנדסית.

...

תורת הצבירה על פי תזת הצבירה, גם אם כל עניין מסוים כשלעצמו לא היה מוביל למסקנה שיש לדחות את הבקשות האמורות, הרי שהצטברותן הכוללת של המחדלים מצד המבקשת, בעוצמתם יחד יש בכדי להטות את הכף לטובת קבלת טענת ההגנה מן הצדק על כל חלקיה כפי שמניתי לעיל בהחלטה.

סוף דבר העולה מן המקובץ ,כי יש מקום לבטל את כתב האישום הן בשל האכיפה הבררנית, הן על בסיס מחדלי החקירה והן בשל הסתמכותו של הנאשם על דברי המאשימה בבדיקתו מולה, כל אחד מאלו בנפרד מהווה עילה לביטול כתב האישום.

לפיכך, אני מורה על ביטול כתב האישום ועל זיכוי הנאשמים.