אישור פעולה חריגה בסכום גדול עקב רשלנות בנק

ואמנם, המעשה גרם לתובע למפח נפש גדול, שכן העצים והשיח טופחו והושקעו בהם משאבים ואנרגיות במשך שנים רבות.

לעניין זה נטען, כי ביום 9.7.19 פרצה שריפה בחצרו של התובע בשל רשלנותו של התובע, וכי כתוצאה מהתפשטות השריפה לחצר הנתבעת נגרמו לנתבעת נזקים כספיים בסכום עתק החורג מסכום סמכותו של בית משפט זה. בכלל זאת, נשרפו סוככי ההצללה של המרפסת האחורית והסוככים של החלונות נמסו במספר מוקדים.

נטען, כי לנוכח האמור, הגיעו הנתבעים למקום ונרתמו לפעולות כיבוי האש, עד להגעת כוחות כיבוי האש.

עיון באישור האמור מעלה, כי אמנם פרצה שריפה ביום 9.7.19, כאשר מהאשור עולה, כי "עם הגעת צוות הכבוי למקום התברר כי בערה גדר חיה ברחוב הברוש 2 פ"ת" (ראו גם התמונות שצורפו כנספחים ב', ג' ו-ו' לכתב ההגנה).

כידוע, "אי-הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנימנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4), 651, 658 (1991)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המונחים לפניי ושקלתי את טענות הצדדים, מוצאת אני לנכון לדחות את התביעה.

כאן המקום לציין, כי חוות הדעת שצירף התובע לכתב התביעה אינה מסייעת לו בעניין זה, שכן נותנת חוות הדעת ציינה מפורשות בחוות הדעת, כי "התבקשתי על ידך להתייחס לעצים ולשיחים, שהיו נטועים בנכס והושמדו לדבריך על ידי השכן ממזרח לנכס". רוצה לומר, אין בחוות הדעת לבסס המסקנה, כי נכרתו גם עצים, מה גם שלנוכח השריפה שפרצה, לא מן המנע כי העצים נפגעו בשריפה.

סוף דבר התביעה נדחית.

לטענת הנתבעת, ביום 16.4.18 העבירה הנתבעת את יתרת הזכות אל חשבון הבנק שנימסר לה. בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובעים לא זכאים לפיצויים לדוגמה מכוח חוק הגנת הצרכן וזאת משום שכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה לשירות), תשע"א-2011 (להלן: "כללי המים") אפשרו לה לפעול כפי שפעלה ועל כן אין לראות בה כמי שעוולה כלפי התובעים.

עיון בטופס שינוי המחזיקים מגלה כי פרטי חשבון הבנק של התובעים מולאו תחת הרובריקה: "היה ואני זכאי להחזר כספי, אבקש להעביר לחשבון הבנק לפי הפרטים להלן:". תמוהה וחמורה בעיניי העובדה, כי על אף שהתובעים מסרו לנתבעת את פרטי החשבון שלהם ברובריקה המדויקת למקרה דנן ושהיא עצמה ניסחה, לא השיבה הנתבעת לתובעים את סכום היתרה.

וזו לשון הסעיף: "(ד)  לא הוחזר תשלום היתר עד מועד ההחזר או על ידי זיכויו בחשבון התקופתי הקרוב שלאחר הודעת הצרכן, לפי המאוחר, תחזיר החברה את התשלום שהצטבר כאמור בסעיף קטן (ג) ממועד ההחזר, בצרוף ריבית פיגורים החשב הכללי, בחישוב יומי, ממועד ההחזר עד יום החזרתו בפועל." דא עקא -מחוץ לכללי המים, הרי שקיים מקור נורמאטיבי נוסף להשבת סכום שנגבה ביתר וזאת כאמור בחוק הגנת הצרכן.

לטעמי, מקום שהגיחון מצא, כי במשך שנים רבות גבה מהצרכן סכומי כסף שלא היה צריך לגבותם, וזאת בשל התרשלות, והסכום הצטבר לסכום כסף גדול, צריך היה הגיחון להחזיר את סכום הכסף לחשבונם של התובעים במהירות רבה ללא צורך במילוי כל טופס כזה או אחר.

בעיניין הרחבת חזית, הילכת בית המשפט העליון בעיניין נקבעה ברע"א 4793/06 אורלי גלמן נ' אורי דגן (פורסם בנבו, 15.11.06) והנה קובעת כדלקמן: "אשר לטענה בדבר הרחבת חזית, הלכה מלפני בית המשפט כי "האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" מדובר אכן בהרחבת חזית ודי בעיניין זה כדי לדחות את טענות הנתבעת ולקבל את טענות התובעים לפיהן חוק הגנת הצרכן חל במקרה דנן.

...

מכל המקובץ, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים בקביעת גובה הפיצויים לדוגמה באתי לכלל דעה כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 9,000 ₪ בגין פיצויים לדוגמה.

    סיכום על כן ולאור האמור אני מורה על קבלת התביעה.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪, פיצויים לדוגמה בסך של 9,000 ₪ וכן שכר טרחה בסך של 7,000 ₪.

במסגרת התובענות שהגישה, טענה המבקשת, כי היא מנהלת פעילות עניפה הכוללת בעיקר ניכיון שיקים, העברות בנקאיות, פרעון במזומן ועוד, וכי פעילותה מפוקחת באופן שוטף על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טירור שבמשרד המשפטים (להלן: "הרשות לאיסור הלבנת הון"), לה היא מדווחת דיווחים שוטפים הן על פעילות חריגה מצד לקוחותיה הן על פעולות רגילות.

לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, אף כי יכולות להיות נסיבות בהן החלטת הבנק לסגור את החשבון היא החלטה סבירה ולעיתים אף מחויבת מכוח הוראות הדין, בין היתר נוכח פעולות פסולות של נותן השירותים הפינאנסיים, סגירת חשבון היא סנקציה חמורה בעלת השלכות קריטיות על נותני השירותים, ומשכך על הבנק לנהוג באופן סביר ומאוזן בכלי זה, בשים לב לכלים הנוספים הנתונים לו, לרבות פנייה מקדימה לנותן השירותים הפינאנסיים בבקשה להבהרות והשלמות, לאסדרה הרגולטורית ולהוראות הדין.

ביניהם, היתנהגות בלתי הולמת או רשלנית מצד לקוח בניהול חשבונו, וכן היתנהגות ספציפית של בעל חשבון ויחסו לפקידי הבנק, לרבות היתנהגות לא הוגנת ואף תוקפנית ואלימה [ראו בג"ץ 8886/15 האמור לעיל; עניין עמותת איעמאר, פסקה 14 וההפניות שם; ע"א 6389/17 ביטס אוף גולד בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 25.2.2018); רע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל (פורסם בנבו, 14.5.2019)].

לפי סעיפים 8 ו-9 לצוו איסור הלבנת הון, תאגיד מחויב לדיווח לרשויות המוסמכות, בין היתר, על פעילות בחשבון אשר עשויה להעלות חשדות לפעילות בלתי תקינה, כגון מזומנים בסכומים גבוהים, על העברות של סכומי כסף גדולים בין חוץ לארץ לישראל, ובכלל על "פעילות בלתי רגילה" בחשבון.

...

בנוסף, מקובלת עלי טענת המשיבה, שלפיה מקורות המימון שלה לא עמדו בבסיס ההחלטה לסגור את חשבונה, ועל כן אינם טעוני הכרעה במסגרת התובענות דנן, וכן כי סוגיית רכישת המחאות מעותדות ורכישת המחאות זכות לא רלוונטית לתובענות כלל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הרי שהדיון בהמרצת הפתיחה מתייתר.

אשר לתביעה האזרחית שהגישה המבקשת, כמפורט לעיל, אין מקום ליתן צו מניעה קבוע, אלא מסקנתי היא כי במועד בו החליט על סגירת חשבונה של המבקשת לא היה למשיב יסוד סביר להניח כי היא מבצעת בחשבונה פעולה הקשורה להלבנת הון, ואף לא הייתה לו סיבה מוצדקת אחרת להורות על סגירת החשבון.

תמצית המחלוקת בין הנתבעים (עו"ד רבייב והמבטחת) לבין צד ג' 2 (בנק הדואר) לטענת הנתבעים, בנק הדואר או מי מטעמו, התרשלו בין היתר במילוי הטפסים בעת פתיחת חשבון הבנק לטובת המיתחזה, עת פעלו בנגוד להוראות הדין ו/או בנגוד להנחיות פנימיות של בנק הדואר בנוגע לתושב חוץ ו/או התירו ואף אישרו למתחזה לבצע פעולות שונות בחשבון לרבות העברת כספים, פדייה ומשיכת כספים במזומן תוך ריקון החשבון תוך ימים ספורים ואיסוף הכסף בשקיות, בנגוד להוראות הדין ו/או שלא על פי הנחיות פנימיות של בנק הדואר ו/או בנק ישראל.

הנתבעים טוענים, כי למרות שנדלקו נורות אזהרה במספר נקודות זמן ו/או היו צריכות להידלק נורות אזהרה במספר פעולות שבקש המיתחזה לבצע, בנק הדואר ו/או מי מטעמו לא דיווחו על הפעולה כפעולה חריגה ו/או לא חסמו את הפעילות בחשבון בנק הדואר ובכך התירו למתחזה לרוקן את החשבון במזומן בשקיות, תוך מספר ימים.

‏‏ מפסקי הדין האמורים עולה כי בתי המשפט, לאורך השנים, לא דרשו מפקידי הדואר לאתר מעשי מירמה מתוחכמים, ולא יוחסה לאלו רשלנות מחמת כך שלא חשפו מעשי ההונאה.

הגב' פריצרט העידה כי: "בסכומים גדולים כאלה, הסניף לא יכול לבצע העברה, הוא חייב לפנות למוקד ששם בודקים אם באמת פעל לפי הנהלים והכול התבצע, ואחרי שווידאו, הם מאשרים את ביצוע הפעולה" (עמ' 104 שורות 25-27 לפרוטוקול ).

תעוד לאישור שניתן על ידי מוקד מט"ח בנק הדואר לבצוע משיכות הכספים, מצוי בהודעות שהופקו על ידי מוקד מט"ח בימים 11.5.2015 ו-12.5.2015 ושנשלחו לכתובתו של עו"ד רבייב, בהן נרשמו סכומי כל אחת מהמשיכות ומספר האסמכתא של כל פעולה (נספח כ"ב לתצהיר עו"ד רבייב, נ/4).

...

בהינתן כי היו בפני בנק הדואר מסמכי זיהוי כמו גם מסמכים שמעידים על מקור חוקי של הכספים בחשבון, אשר כולם נחזו כתקינים, מקובלת עלי עמדת בנק הדואר לפיה לא הייתה לו חובה שבדין לחסום את החשבון ולא הייתה מניעה לאפשר את משיכות הכספים מהחשבון.

סוף דבר הודעת צד ג' 2 שהגישו הנתבעים נגד בנק הדואר - נדחית.

הנתבעים ישלמו לבנק הדואר-צד ג' 2, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 36,000 ₪.

דיון והכרעה אין מחלוקת בדבר החוב שנוצר בחשבון הנתבעת, אלא שלטענת הנתבעים הם פטורים מפירעון החוב נוכח רשלנות הבנק שהובילה ליצירת החוב.

הטענה לרשלנות הבנק: לטענת ב"כ הנתבע הבנק פעלה ברשלנות ובנגוד לנהלים, הן כאשר כיבד את השיקים לחובת החשבון בימים 1,2.2.18 והן כאשר לא פעל להחזרתם בדיעבד ביום 4.2.18, כאשר הסתבר לבנק שהחשבון ביתרת חובה גדולה והשיק לזכות בסכום של 190,000 ₪ לקוי ולא ניתן לכבדו.

האם פעל הבנק בהתאם לציפיית הצדדים ולפרקטיקה שנוצרה בניהול החשבון: בחריגה מינהלי הבנק ומנהלי בנק ישראל כשלעצמה אין כדי לבסס עילת תביעה של הלקוח, שכן ייתכנו מקרים בהם לא היתה בכך פגיעה בלקוח וכן מקרים בהם החריגה מהנהלים בוצעה לבקשת הלקוח ועל דעתו, או בהתאם לפרקטיקה שנוצרה בחשבון.

בהתייחס למעמד הנתבע כערב, עדות זו נתמכה בעדת הבנק אטיאס אשר עמדה על נסיבות חתימת ההסכם, כאשר אישרה כי ברקע ההסכם עמדה הסכמה להמחאת חיובים ואף טענה כי בהתאם להוראות ההסכם ככל שזו אינה מבוצעת בסופו של יום "אז אין תוקף להסדר והבנק רשאי להמשיך בהליכים" (עמ' 15, ש' 24-27, הכוונה במונח "המשך ההליכים" היא להמשך ההליכים נגד הנתבעת ונגד הנתבע כערב וראו גם עמ' 16, ש' 8-10 וכן עמ' 14, ש' 20-22).

...

זאת ועוד, מהוראות ההסכם והמראיות שהוצגו לגבי נסיבות חתימתו, עולה שמטרתו העיקרית היתה להסדיר מנגנון תשלום באמצעות המחאת חיוב צד ג' (אשר בסופו של דבר לא צלח).

סיכום: לאור האמור אני מקבל את התביעה בעניינה של הנתבעת ומורה כי זו תשלם לתובע סכום בסך 188,743 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מיום 15.7.2018 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בשים לב לכך, בנסיבות המקרה, לאור תוצאת ההליך וקביעות העובדה שתוארו, ולגבי במישור היחסים בין התובע לנתבע, אני קובע כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.