אישור פסק בוררות של ההתאחדות לכדורגל, בכפוף לתקנון

לטענתה, בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק הספורט התשמ"ח – 1988 ולכללים שנקבעו בתקנון ההתאחדות לכדורגל, ובכלל זה תקנון המוסד לבוררות, על הצדדים להביא את הסיכסוך שביניהם להכרעת המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל.

הכרעה סעיף 10 לחוק הספורט קובע כדלקמן (ההדגשה אינה במקור): (א) היתאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו – בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים – בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.

לא מן הנמנע להזכיר כי שמורה לצדדים הזכות לפנות לבית הדין בבקשה לאישור / לביטול פסק דינו של בית הדין הפנימי, שמעמדו כשל פסק בוררות, בהתאם לעילות הקבועות בדין.

...

לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה.

לפנינו שתי בקשות - בקשת המבקש לאישור פסק בוררות אשר ניתן ביום 3.1.19, על ידי כב' הבורר א. זולטי ובקשת המשיבה להורות על ביטולו של פסק הבוררות.

הליך הבוררות בין הצדדים היתקיים על פי הוראות תקנון המוסד לבוררות ולגישור של ההתאחדות לכדורגל (להלן: התקנון) והוראות ס' 10-11 לחוק הספורט, התשמ"ח – 1988 (להלן: חוק הספורט).

לאחר שהמשיבה הגישה בקשה לעיון מחדש, החליט הבורר הראשון ביום 13.6.18 כי פסק הבוררות הראשון יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות למבקש ולבורר.

הנימוק היחיד אותו מסר הבורר לכך כי פסק הבורר ניתן ללא קיום דיון הוכחות, הוא כי הבורר ביקש מהצדדים לחתום על טופס הקלטה ותימלול והנתבעת הודיעה כי היא מסרבת לחתום על טופס זה, שכן החלטה זו מנוגדת להנחיות נשיא בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל.

...

עם כל הצער שבדבר, ולאחר ששבתי והזהרתי את עצמי באשר לזכותה של הנתבעת, ככל בעל דין, להישמע ולהשמיע את טענותיה, אין לי אלא לקבוע, כי הנתבעת, בין מטעמים "ענייניים" של דחיית הקץ, ובין מטעמים אחרים שאינם נוגעים בהכרח לדיון שבפני, הגדישה את הסאה ושבה ועשתה דין לעצמה ופעלה ככל שלא ידה על מנת לסכל, ולמער לעכב, את הדיון בתביעה זו. אני סבור כי בנסיבות אלו, טובת הדיון, טובת התובע, ומעמד מוסד הבוררות אינן מאפשרים לח"מ להמשיך ולהסכין עם התנהלות זו. אני ער, כמובן, לפסיקתו של בית המשפט העליון (וראו, לדוגמא: רע"א 5163/10 ירחיב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עידו דקל, לא פורסם), לפיה: "רק במקרים חריגים, כאשר בעל הדין מביע זלזול מתמשך ובוטח בהליך המשפטי, יש מקום לנקוט בסמכות זו". אולם, על סמך כל האמור לעיל, אין לי אלא לקבוע, בצער, כי המקרה כאן בא בגדרם של מקרים אלה.

כמו כן, לא שוכנענו כי מתקיימת פגיעה מהותית אשר תהווה עילה לביטול פסק בורר על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות לפיכך, טענת המשיבה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

משנדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות, אנו מאשרים את פסק הבוררות, מכוח סעיף 28 לחוק הבוררות.

לפנינו תיקים מאוחדים, האחד מהותו בקשה לאישור והשני מהותו בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 2.4.20 על ידי הבורר עו"ד בנימין טמיר (להלן – הבורר), במסגרת המוסד לבוררות של היתאחדות הכדורגל בישראל (להלן – ההתאחדות) בין המבקש, מר בן גבריאל אלגרבלי (להלן – המבקש) לבין הפועל איכסאל עמאד (להלן – הקבוצה).

  (א)  היתאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו – בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים – בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.

...

במאמר מוסגר ובבחינת למעלה מן הצריך, נציין כי מנוסח הדברים ממילא עולה כי מדובר בטענה שנזנחה או נטענה מלכתחילה בעלמא, שכן כל שנכתב מפיו של עו"ד הינדאווי שם היה (ההדגשה אינה במקור – ח"ט): "לא הגשנו בקשה לסילוק על הסף מחוסר סמכות הבורר לדון בחוקי עבודה, כי הייתה בקשה לפירוק האגודה והמתנו ולאור זאת הנספח להסכם תקף והיה כזה אם היה מונח ביה"ד לעבודה". על כן, אנו סבורים כי קיים טעם לפגם בהעלאת טענה גורפת לחוסר סמכות הבורר כאשר מדובר בקבוצה המנהלת, כעולה מן הפרוטוקולים וההליכים שהזכירה היא עצמה, הליכים רבים בפני בוררות של ההתאחדות, רק לאחר קבלת תוצאות פסק הבוררות ולאחר שנפסק לחובתה.

לטעמנו ספק זה יש להחיל ביתר שאת לגבי הטלת פיצויי הלנה בבקשה לאישור פסק בורר.

סוף דבר הבקשה לאישור פסק הבוררות מתקבלת, והבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיפים 10-11 לחוק הספורט קובעים, בין היתר, את הדברים הבאים: (א) היתאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו – בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים – בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.

סעיף 2 לתקנון בא וקובע, בין היתר, כי למוסד לבוררות וגישור סמכות ייחודית לידון "בכל סיכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה לשחקן ובין שחקן לקבוצה". סעיף 3 לתקנון מוסיף וקובע כי - "כל סיכסוך המנוי בסעיף 2 לעיל יובא לדיון והכרעה אך ורק במסגרת המוסד לבוררות וגישור.". בהקשר זה, כתב ישראל שמעוני בספרו הדן בדיני בוררות – אופק חדש בבוררות (מהדורה שניה, תשע"ד- 2014) (עמ' 752), את הדברים הבאים: "סעיף 10א' לחוק הספורט מחייב היתאחדות או איגוד להתקין תקנונים, שיסדירו, בין השאר, את השיפוט הפנימי. מערכת שיפוט פנימית זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בסעיפי הבוררות הקיימים בתקנוני מוסדות הבוררות של היתאחדות הספורט בישראל וההתאחדויות לכדורגל ולכדורסל. מכוח סעיף 10 הותקנו תקנונים המסדירים את פעילות הענף בתחומים שונים. סעיף 11 ממשיך וקובע חובת בוררות, כפי שניתן לאפיינה, לפני מוסדות השיפוט הפנימיים בסכסוכים מסוימים: ״(א) הסמכות הבלעדית לידון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת היתאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10 ,ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בעינייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט". בהתאם לאמור, מקובלת עלינו הגישה לפיה יש לנקוט פרשנות מרחיבה המעניקה תוקף מרבי ככל הניתן לפסק בוררות שניתן על ידי מוסדות הבוררות של אגודי ההתאחדות, שהנם בעלי הידע והמומחיות הנדרשים בענף זה. לעניין ייחודיותו של ענף הספורט ומעמדו של מוסד הבוררות בתחום זה, יפים דבריה של כבוד השופטת (בדימוס) יפית זלמנוביץ-גיסין בסע"ש (ת"א) – 70645-11-16 איתי גרינבוים – בני רמת גן מחלקת הכדורסל [פורסם בנבו] (29.1.17)]: "לגישתי, על בתי הדין לעבודה להכיר באוטונומיה של מוסדות הבוררות של אגודות הספורט, מכל הטעמים שמניתי לעיל ואזכיר בקצרה:

" משנאמרו דברים אלו, נפנה לבחינת הסעיפים 10-11 בחוק הספורט כפי שהם נבחנים בפסק דין רע"א 2186/12 משה עמר - מאור מליקסון (פורסם בנבו, 20.5.2013) (להלן: "עניין משה עמר") - "סעיפים אלו מעגנים – כאמור – חובה סטאטוטורית לקיום הליכי בוררות פנימיים, כך שבית המשפט יעכב הליכים כל אימת שתוגש אליו תביעה אשר חוק הספורט חל על הצדדים לה והעומדת בתנאי התקנונים שהותקנו מכוחו ויפנה אותם למוסדות הבוררות, לפי ענפי הספורט השונים, ובעניינינו למוסד לבוררות של היתאחדות הכדורגל (סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך א' 78-77 (מהדורה רביעית מיוחדת – תשס"ה)) (להלן אוטולנגי); ע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו] (2009) (להלן עניין כץ)). בע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן לקידום כדורסל, פ"ד מד(2), 806 (1990) ציין השופט – כתארו אז – אור כי סעיף 11 לחוק הספורט אינו דן בעניינים הקשורים ל"פעילות שוטפת" בלבד, אלא ל"עניינים הקשורים לפעילות במסגרת ההתאחדות או איגוד", כלשון חוק הספורט, וכי "על פי פשוטם של דברים, ההתייחסות היא לכל הפעילות במסגרת ההתאחדות או האגוד". עוד נקבע בעיניין משה עמר כי: "התכלית שביסודן של הוראות אלו היא יצירת מערכת לפיתרון מהיר ויעיל לבירור סכסוכים אשר תיתחשב במאפייניו הייחודיים של עולם הספורט, בפרט נוכח הדינאמיות של ענף זה, המצריכה החלטות דחופות ומהירות (דרורה פלפל הספורט בראי המשפט, 173 (1994)). ההנחה, שיש לה רגליים במציאות כמובן, היא כי למוסדות השיפוט הפנימיים הידע והמומחיות בגדרי המטריה המיוחדת שבה עסקינן. תכלית זו משמיעה לנו פרשנות מרחיבה של הסמכות הקבועה בחוק הספורט של מוסדות השיפוט הפנימיים שהוקמו מכוחו." יחד עם זאת, סעיף 3 לחוק הבוררות, עליו נסמכת בקשת הקבוצה לביטול פסק הבוררות, קובע כי: "אין תוקף להסכם בוררות בעיניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". כמו כן, קובע סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין") כי: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לידון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור." על סמך הוראות אלו ובהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין, המעניק סמכות ייחודית לבית הדין לידון בנושאים הנוגעים ליחסי עובד מעביד, נפסק בבג"ץ 2852/16 מעונות ילדים בישראל - קרית הילד עמותה רשומה - בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (11.5.16), כי ככל שמדובר במחלוקת הנוגעת לזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה, בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לידון בהן.

...

לפיכך, אנו סבורים כי השכר המגיע למשיב הוא זכות חוזית הנובעת מחוזה העבודה בין הצדדים ומכאן שאין המדובר בזכות מגן שאינה ברת בוררות כפי שטוען המבקש אלא בזכות חוזית בה היה הבורר מוסמך לדון ולהכריע.

אנו סבורים כי מדובר בטענות שהועלו בעלמא, ללא כל פירוט וללא הפניה לעילות ביטול, למעט סעיף 3 לחוק הבוררות, העוסק בהיעדר סמכות אשר אליו נתנו את עמדתנו, וככאלה אינן מהוות עילה לביטול פסק הבוררות.

סוף דבר: הבקשה לאישור פסק הבוררות מתקבלת, והבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

  בקשת המבקשת "להשלמת ולתיקון פסק בוררות" שניתן על-ידי עו"ד בנימין טמיר, מהמוסד לבוררות שליד ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן – הבורר) ביום 14.11.12 (להלן – פסק הבוררות).

   ביום 21.8.11 ניתן ע"י הבורר עו"ד חנוך קינן פסק בוררות (להלן – הפסק הראשון) לפיו נדחתה עתירת המשיב להכריז על בטלות ההסכם מחמת הפרתו, אולם בה בעת נקבע כי המשיב ישוחרר מהקבוצה תמורת סך של 2.5 מיליון ₪, בהפחתת "...הסכומים אשר נוכו מהתובע, בגין קנסות משמעתיים, שלא כדין".  הפסק הראשון אושר על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 22.11.11.

סעיף 8 לתקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל קובע, כי "הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי ו/או לסדרי הדין המקובלים. הוא ידון עפ"י חוק הבוררות תשכ"ח-1968 וכלליו שבתוספת לחוק ועפ"י הוראות תקנוני ההתאחדות ונספחיהם, וכל מיסמך הנערך על פיו ויפעל ככל שיראה לו כצודק ונכון בנסיבות העניין". הבורר היה מוסמך, אפוא, לאמוד את סכום הפצוי שעל המשיב לשלם לקבוצה בגין התבטאויותיו, באופן שנראה לו "נכון" ו"צודק", וכפי שהסביר בסעיף 4 להחלטתו מיום 26.11.12, הדוחה את בקשת התיקון: "...לא סכומי "ברוטו" או "נטו" הדריכוני לעניין הקזוז.

סעיף 6.3.15 לנספח להסכם קובע: "השחקן מתחייב לשפות את הקבוצה בגין כל התבטאות פומבית של אביו, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין... ובכפוף לקיומה של ועדת משמעת ומתן זכות טיעון לשחקן בפניה בעיניין, תאפשר לקבוצה לחייב את השחקן לשפותה בסכום שיקבע על ידיד הקבוצה ולא יעלה על 100,000 דולר...לכל מקרה". הבורר סבר כי סכום של 90,000 ₪ (בערך 25,000 $) משקף את סכום הפצוי הנכון לדעתו אותו יש להשית על המשיב בגין ההתבטאות פומבית.

...

סכום הקנסות בפועל שהושב ע"י הנתבעת לתובע בעקבת הפסק הראשון כמו גם נוסחו של סעיף 6.3.15 (לנספח להסכם – י.ש.), הם שהביאוני למסקנה בעניין סכום הקיזוז שפסקתי ולסכומים שלא פסקתי".

 אשר על כן, אני מורה כי פסק הבורר יוחזר לבורר לשם השלמתו על דרך התייחסות קונקרטית לתביעת הקבוצה לאפשר לה לקזז מהסכום אותו עליה לשלם למשיב סך של 12,500 דולר – הקנס בו נקנס המשיב בשתי ועדות המשמעת לעיל.