אישור פסק בורר בהליך המרצת פתיחה

כן, נטען כי רוטמנס במקרה דנן מנסה להנות מכל העולמות; גם להנות מהליך הבוררות שנוהל ולשיטתה היא (כפי שטענה במסגרת טענותיה בהליך אישור פסק הבוררות) נוהל למשעי וגם להמנע מתשלום החובות שהוטלו עליה במסגרתו – וכזאת לא ניתן.

סעד חלופי שנכלל במסגרת המרצת הפתיחה היה להורות על החזרת העניין לבורר על מנת ליתן פסק בורר משלים בעיניין הנ"ל. באשר לכפריס, ציינה רווה-רביד בכתב תביעתה כי מבירור שערכה אל מול המפרק, הנושים הבלתי מובטחים (עליהם נמנית רווה-רביד) אינם צפויים לקבל דיבידנד כלשהוא מקופת הפרוק של כפריס, ועל כן היא לא צורפה כצד להליך.

...

הנני מורה למזכירות להפיק חיוב אגרה אשר שיעורו יעמוד על תביעה כספית רגילה על סך 175,510 ₪ ויכלול את שתי המחציות (ומובן כי סכום האגרה ששולם בפועל במועד הגשת התביעה יקוזז מחיוב זה).

תביעת רוטמנס (ת"א 5985-01-20) כנגד רו"ח גולדשטיין ורווה-רביד, נדחית.

כן, נדחית ההודעה לצד שלישי שהגישו רו"ח גולדשטיין ורווה-רביד כנגד רו"ח עופר מנירב.

הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו בקשת רשות העירעור נסובה על החלטה שעניינה אישור או ביטול פסק בוררות (רע"א 7838/21 זלצמן נ' בית מדרש גבוה לתורה באר אברהם, פסקה 8 (8.12.2021); רע"א 6423/21 מצרי נ' אדלר, פסקה 5 (6.10.2021)).

עוד נקבע כי לא היה מקום לקבוע כי המבקשת אינה חייבת בהעברת המסמכים הנדרשים לצורך העברת הרישום, קביעה המנוגדת לפסק הבוררות השני ולהחלטה מיום 16.4.2019 בהליך המרצת הפתיחה אשר הבהירה כי הבורר יהיה כבול לממצאים ולקביעות שבפסקי הבוררות הקודמים.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

לאחר בחינת כל נסיבות העניין מצא בית המשפט כי אין לתת יד להתנערות המבקשת מהסכם המכר.

יצוין גם כי בניגוד לטענת המבקשת, הביטול החלקי של פסק הבורר התייחס לתוכן הפסק, ולא לתוצאתו, ועל כן אין מקום לשעות לטענתה גם בהקשר זה. הבקשה נדחית.

לפני בקשה "לביטול סגירת תיק". הבקשה נסרקה בשלושת התיקים שבכותרת, המהוים הליכים בהמרצות פתיחה שונות לאישור ובטול פסק בוררות שניתן בעיניינם של הצדדים.

...

ביום 2.2.20 ניתנה החלטה בפתקית נוספת אשר על פיה, "חלף חודש ולא הוגשה כל הבהרה או בקשה מחודשת בהמשך להחלטתי מיום 1.1.20. לפיכך הנני מורה על מחיקת הבקשה". יש לציין, כי החלטה זו ניתנה על גבי פתקית נוספת בהמשך לשתי ההחלטות הקודמות בפתקית ואולם בכותרתה הופיע מספר התיק החדש בהפ"ב 58712-12-19 אשר נפתח ביום 24.12.19 וככל הנראה אוחד בטעות עם התיקים הסגורים בטרם נותב למותב זה ולמעשה בלא החלטת בית המשפט המורה על איחודם.

התובע מציין בנוסף כי ביחס לנכסי עיזבון הוריו – דמארי סעידה ואליהו ז"ל – היתנהל הליך בוררות לפני כב' השופטת בדימוס ורדה אלשייך ובפסק הבוררות מיום 25.6.2018 התייחסה הבוררת, בין היתר, אל התובע כבעל הזכויות במקרקעין בשטח של 1,304 מ"ר. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט.

הנתבעת מדגישה כי במסגרת הליך המרצת הפתיחה, היא הגישה ביום 6.11.2007 הודעה לבית המשפט ובה נאמר, בין היתר, כי: "לעניין השטח שנגרע מחוזה החכירה של משק העזר – בגין שינוי ייעוד לפי תב"ע נס/132א – שומר בנידון כל צד על טענותיו, בכפוף לקביעת בית המשפט כי המבקש (עו"ד דמארי ז"ל – ר.א) הוא הגורם הזכאי לפצוי, בענין זה". עוד ציינה הנתבעת באותה הודעה: "הואיל והמנהל אינו צד להסכם הפשרה בין הצדדים האחרים, אם ייחתם הסכם דנא, הרי שהעברת הזכויות במנהל, לכשתבוצע, לא תהיה כפופה לתנאים שנקבעו בין הצדדים האחרים". הנתבעת טוענת כי התביעה היתיישנה.

...

ביום 28.7.2020 הונפק חוזה חכירה מתוקן לאחר ההשבה כשהוא חתום על ידי רמ"י ביחס למקרקעין בשטח של 1,100 מ"ר. במכתב מיום 2.11.2020 רמ"י דחתה את תביעת התובע לוועדת הפיצויים, מבלי שבחנה את טענותיו לגופן מהטעם שלשיטתה הזכות להגשת תביעת הפיצויים מסורה לעזבון עו"ד דמארי ז"ל: "הזכות להגשת תביעת פיצוי הינה חלק מעיזבון המנוח אילן דמארי ז"ל אשר עמו נחתם הסכם הפשרה כבעל זכויות במועד ההסדר. לאור האמור בקשתך להגשת תביעה לוועדת הפיצויים בשם מרשיך רענן דמארי נדחית". תמצית טענות התובע התובע טוען כי הוא בעל זכות החכירה במקרקעין והוא הזכאי לתבוע את הפיצויים בגין השבת 204 מ"ר מהמקרקעין.

האחת, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי כיוון שלמנוח עו"ד דמארי ז"ל יורשים נוספים, היה על התובע לצרפם להליך כנתבעים נוספים.

הגם שספק בעיני האם הליך זה הוא המסגרת הדיונית הראויה לדון בטענת התיישנות תביעת הפיצויים, הרי שמשעה שנקבע כי הזכות התגבשה במועד בו הושבו המקרקעין – 2016 – דין טענת ההתיישנות להידחות.

סוף דבר, ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו התובע, שהוא בעל זכות החכירה במקרקעין, זכאי לתבוע פיצויי השבה מהנתבעת.

ביום 29.10.12 ניתן על ידי כב' השופט ע' גרשון תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ולפיהן פסק הבורר אושר, אך סכום החיוב הופחת לכדי של 3,087,000 ₪.

בהמשך פתח הנתבע בהליך המרצת פתיחה בבית משפט זה נגד התובע, וכן נגד רשות המיסים (ה"פ 62875-12-13).

...

ברי כי האפשרות לתקן את פסק הדין, ככל שנפלה בו טעות – אינה מסורה בידי בית משפט זה. מקובלת עלי טענת הנתבעים, לפיה הסעד המתבקש על ידי התובע, בתובענה שבפני, משמעותה התערבות בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי – וקביעה אם הסכומים שנפסקו כוללים מע"מ אם לאו.

סוף דבר אף מבלי להיכנס למחלוקת הנוגעת לשאלת מיהותו והגדרתו של סכום הפיצוי ששילם התובע מכוח פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומבלי להכריע בשאלה אם היה על הנתבעים להוציא חשבונית מס עם קבלת סכום הפיצוי – הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

נוכח המתואר לעיל, התביעה נדחית.

אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבעים (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.