אישור פסק בורר בבית הדין לענייני משפחה

עותק מפסק הבוררות נימסר למבקש בזמנו, והמבקש עשה בו שימוש בבית משפט לעינייני מישפחה בקריות בתמ"ש 61602-02-20 – בתביעה שהגיש הוא עצמו לפירוק שתוף ולאיזון משאבים ביום 25/2/20, משהתייחס מפורשות לפסק הבוררות, כעולה מהנספחים שצרפו המשיבים לתגובתם זו. המשיבים אף צרפו עותק מכתב התביעה המקורי והמתוקן בתיק המשפחה (להלן: התמ"ש והתביעה לפירוק שתוף, בהתאמה).

ממועד אישורו של פסק הבוררות, ומשחלפה תקופת העירעור על פסק הדין, קיים מעשה בית דין לגבי הבקשה לביטול פסק הבוררות.

...

אשר לטענת המבקש כי הוא סבל מחסרון כיס, ולכן לא הגיש את הבקשה במועד, דינה להידחות.

ודוק, בהעדר בקשה לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות על הסף, וכל שנאמר בנדון, נועד למעלה מן הצורך.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד והבקשה לביטול פסק הבוררות.

רקע והליכים קודמים: ביום 29.6.99 ניתן פסק בוררות על ידי בית דין צדק של העדה החרדית הספרדית בירושלים (להלן - "הבד"צ") לפיו חויב המבקש בפצוי למשיב 2 בסך של 38,145 $ עבור דמי שכירות ובגין נזקים שבאחריותו בנוגע לנכס המצוי ברחוב רפפורט 15 בירושלים (להלן-"הנכס") שהמבקש, מתווך, היה אחראי לניהולו ולטיפול בו (נספח 9 לכתב התביעה, להלן-"פסק הבוררות). פסק הבוררות אושר בפסק דין מיום 18.5.00 שניתן ע"י כב' השופטת ד' וכסלר בה"פ (מחוזי י-ם) 585/99 (נספח 10 לכתב התביעה, להלן-"פסק הדין").

הדברים אמורים בין היתר בהחלטה מיום 1.12.14 של כב' הרשם לפיה אין לעכב את הליכי הכנוס והוסף כי " מוטב לחייב לשתף פעולה עם כונס הנכסים לצורך פרעון כלל חובותיו למען כלל נושיו". כך גם בהחלטה מיום 26.1.15 נדחתה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין במימוש הדירה לצורך גביית החוב שעמד אז על סך של 473,869 ₪ וכן בהחלטה מיום 26.3.15 בעת שהמבקש טען לגניבה ותרמית מצד בא כוח זוכה אחר בתיק ההוצל"פ. אשת המבקש, חסויה שהמבקש מונה כאפוטרופוס על גופה ורכושה, עתרה לבית משפט לעינייני מישפחה על מנת למנוע את מכירת הדירה.

...

אשתו, נעדרת יכולת כספית לרכוש את חלקו בדירה על מנת לשלם את החוב למשיב 2 בתיק ההוצל"פ ולפיכך יש להיעתר לבקשה.

זאת בכפוף להפקדת ערובה בסך של 180,000 ₪ שיפקיד המבקש במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית ללא הגבלת זמן לטובת המשיבים, מעבר ובנוסף להפקדה בסך של 15,000 ₪ שהופקדה לפי החלטתי מיום 30.12.18 עם מתן הצו הארעי.

בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש לפי דבריו בדיון, אני מורה כי ההפקדה תבוצע בשני תשלומים שווים ואי ביצוע איזה מהתשלומים במועדו, יביא לפקיעת הצו הזמני.

בית המשפט לעינייני מישפחה דחה את בקשת המבקש לתיקון פסק הבוררות, בקבעו כי בקשתו לא נופלת בגדרי אחת העילות המאפשרות תיקון פסק בוררות הקבועות בסעיף 22 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, והמבקש פנה לבורר בבקשה לתיקון רק כעשרה חודשים לאחר מתן פסק הבוררות וכחצי שנה לאחר אישורו.

...

על כן, בית המשפט הורה כי על המבקש להרוס מיידית את כל המצוי בשטח שמעבר למגרשו ובגין כל יום איחור בהריסת האמור ישלם המבקש למשיבים סך של 150 ש"ח. המבקש אף חוייב בהוצאות המשיבים בסך כולל של 17,500 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), לאחר שנמצא כי התקיימו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה כל התנאים האמורים בתקנה.

גם לגופם של דברים לא מצא בית המשפט המחוזי כל ממש בטענות המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי.

הבקשה נדחית.

בית משפט לעינייני מישפחה בקריות תמ"ש 52158-09-22 האשה נ' האיש תמ"ש 51263-10-22 האיש נ' האשה תיק חצוני: בפני כבוד השופט ניר זיתוני תובעת/נתבעת/האשה האשה ע"י ב"כ עוה"ד טלי רונן נתבע/תובע/האיש האיש ע"י ב"כ עוה"ד יוסף אברג'ל פסק דין

לפני תביעת האשה לאישור פסק בוררות שניתן ביום 5.9.22 ע"י בית דין צדק בני ברק מיסודו של מרן רבי נסים קרליץ זצ"ל ( תמ"ש 52158-09-22 ) ותביעת האיש לביטול פסק הבוררות ( תמ"ש 51263-10-22 ) .

...

על כן , אני דוחה את הטענה שפסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור וקיימת עילה לביטול פסק דין סופי .

סיכום אשר על כן , אני דוחה את תביעת האיש לביטול פסק הבוררות מיום 5.9.22 ומקבל את תביעת האישה לאישור פסק הבוררות מיום 5.9.22 .

לאור תוצאת פסק הדין ונימוקיו , אני מחייב את האיש לשלם לאישה הוצאות משפט בסך של 5,850 ₪ .

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בראשון לציון (כב' הש' ע. אליאס) מיום 8.5.23 במסגרתו מצא בית המשפט לאשר פסק בורר מיום 23.6.21 העוסק במחלוקת עיסקית בין הצדדים.

מעת שפרץ הסיכסוך שהוביל להעכרת היחסים שבין בני המשפחה, פנו הצדדים לבית הדין לצדק באלעד וחתמו ביום 25.2.20 על "שטר בוררין" לפני הבוררים – הרב סרוסי ושני דיינים נוספים, הופיעו לדיון אחד שהתקיים באותו היום, הגישו מספר חודשים לאחר הדיון סיכומי טענות בכתב, וביום 23.6.21, למעלה משנה לאחר הדיון היחיד שהתקיים בעיניינם, ניתן פסק בורר בן עמוד אחד.

...

**** אחר שעיינו ארוכות בטענות הצדדים, ואחר שבאי כוחם אף שטחו בפנינו טענותיהם בע"פ באריכות אך בטוב טעם ודעת, מצאנו לקבל הערעור וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

ואם כן, בהמשך לדברים הנזכרים, נקדים ונאמר כי אנו מקבלים את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא לגבי מרבית טענותיו של המערער ובכלל זה : (1) דחיית טענותיו ביחס לאי הבנת המשמעות של שטר הבוררות - אחר שהוכח שהצדדים פנו ביודעין לרב סרוסי ובית דינו מתוך היכרותו אותו ואחר שזה הסביר להם את משמעות שטר הבוררות ותוכנו והם אף חתמו עליו.

כך מצאנו לאמץ את קביעת בית משפט קמא כי אין מקום לטענת המערער כי נאנס לפנות להליך בוררות בשל איומיהם של המשיבים כי ילשינו עליו לרשויות המס בצרפת, הן מחמת העובדה שטענה זו לא הועלתה בכתב התביעה לביטול פסק הבורר והן מחמת פסיקתו של בית המשפט שאין באמירה כי מעשה ידווח למשטרה או לרשויות החוק משום איום המצדיק ביטול הסכמה מחמת אונס או עושק, והן מחמת זה שהטוען לאונס מסוג זה צריך לעתור תחילה לביטול הסכם הבוררות ולא להמתין למתן פסק הדין ולעתור אז לביטולו (וראו לעניין זה, כדוגמה – תמ"ש 78119/98 ג.ח נ' י.ח (2006); ת"פ 332/83 מד"י נ. שומכר (1983); ע"פ 257/79 סווירי נ. מד"י (1980)).

יש לזכור כי עסקינן בנכס מקרקעין הרשום נכון להיום על שם המשיב 2, ובפסק הבורר נפסק כי המערער ישלם למשיבים את החוב לאחר מכירת הנכס, כאשר לערך הנכס יש משמעות בכל הקשור לסך אותו על המערער להשיב למשיבים אם בכלל, וזאת מבלי להיכנס כלל לבחינת לב המחלוקת המשפטית/עובדתית בין הצדדים - האם הסכומים ששולמו על ידי המשיבים עניינם בהלוואה או בהשקעה ברת סיכון.

בנסיבות אלו בהן קופחו לכאורה זכות יסוד דיוניות אך מהותיות של המערער אשר מניעתן ממנו מהווה פגיעה של ממש בכללי הצדק הטבעי, דומה כי על אף שמדובר בחריג, יש להורות על ביטולו של פסק הבורר - וכך אנו מורים.

סוף דבר פסק הבורר – מבוטל, כמו כן מבוטל פסק דינו של בית משפט קמא מיום 8.5.23.