בעע"מ 9289/20 לייט טי.אל.וי.אן.טי.איי בע"מ נ' נת"ע נתיבי תחבורה ערוניים להסעת המונים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), אכן צוינה על ידי כבוד השופט גרוסקופף הגישה המרוככת יותר, אולם נרשם שם מפורשות, כי מקרה של טעות ביחס לשם המציע הוא מקרה שונה, וראו מה נכתב שם ".... כפי שציינו המערערת והמשיבה 3, עמדה זו מחייבת מתן פרשנות מרחיבה להילכת אדמונית החורש, במיוחד ככל שהדברים נוגעים לשאלה האם שני הליקויים גלויים על פני הערבות – פרשנות שיתכן כי היא אף חורגת מגבולותיה המוכרים של ההלכה. ודוק, מעיון בכתב הערבות לבדו, ללא ידע נוסף, בודאי שלא ניתן לעמוד על שני הליקויים. עם זאת, ועדת המכרזים, וכן כל המעיין במסמכי המיכרז, יכול לעמוד על הפגמים בנקל, ללא צורך בבדיקות נוספות (בשונה, למשל, ממקרה של טעות ביחס לשם המציע)...." (הדגשה שלי – הח"מ).
וראו גם שני פסקי דין שניתנו לאחרונה, לאחר אותו פסק דין (אחד מהם הזכירה גנים בירוק בטיעוניה, בהם צוין כי הגישה המרוככת עדיין אינה הגישה הנוהגת בפסיקה:
ת"א (באר שבע) 3511-09-21 טבקול דני ובניו בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "....שלישית, העמדות שהובאו עד כה בבית המשפט העליון הן בגדר דיעות יחיד או אמרות אגב, ולא הלכה פסוקה. כך, בעע"מ 9289/20 אושרה ההצעה עם הערבות הפגומה בגלל המנגנונים הייחודים שנקבעו במסמכי המיכרז (סעיף 15 לפסק הדין). בעע"מ 2789/20 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' הבאר השלישית תאגיד מים וביוב (ניתן ביום 23.7.2020) לא נפסלה הצעה עם ערבות מיטיבה נוכח סתירה במסמכי המיכרז ואי בהירות לגבי תאריך תוקף הערבות. כב' השופט י' עמית הותיר את סוגיית הערבות המיטיבה בצריך עיון (פסקה 7). בדומה, נפסק בעע"מ 2883/14 אסיה תורס בע"מ נ' מועצה איזורית ג'סר אל זרקה (ניתן ביום 6.7.2014) כי אין לפקוד על המציע את עוונו של עורך המיכרז, שניסח באופן לא ברור את הוראות המיכרז לגבי מועדי הערבות....".
וראה גם: עת"מ (תל אביב) 10035-09-21 פורום שתיל בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השילטון המקומי בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...ואכן, ההלכה הקיימת לגבי הגישה הדווקנית המצמצמת והחלתה באופן שווה על כלל הערבויות כולל ערבות מטיבה נקבעה בענין עע"מ 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' ליד בקרה בע"מ (פורסם בנבו)(1/1/12) (להלן-ענין אפקון המקורי).
...
יחד עם זאת במקרה כזה, סבורני שהיה מקום לשקול החזרת הדיון לוועדת המכרזים, על מנת שתנקד את גני אמין במימד האיכות, ועל מנת שתבחן לאור הניקוד הכולל של גני אמין, מי הזוכה במכרז, זאת על אף שיש קושי בעניין זה שכן סעד זה לא התבקש בבקשה לסעד זמני.
באשר לטענת הסמכות העניינית שהעלתה גנים בירוק, אני קובעת כי מאחר ותקופת ההתקשרות על פי המכרז נשוא הליך זה הינה לשנה, כאשר שווי ההתקשרות לשנה נמוך מסמכותו של בית משפט זה, אזי הסמכות נתונה לבית משפט זה.
העובדה שבמכרז נקבע שישנן גם תקופות אופציה, אינן מביאות לכך שערך ההתקשרות יחושב תוך לקיחה בחשבון של אותן שנות אופציה.
לסיכום
אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה.