אישור עובד שהתפטר לדחות את נקודת הזמן לסיום העבודה

אך מעבר לכך, אף אם נניח לטובת הנתבעת כי התובע הוא שבקש באותה נקודת זמן למשוך את פצויי הפיטורים שהופקדו עבורו מסיבה זו או אחרת – ולמעשה אין מחלוקת שאלה אכן נמשכו, והתובע אף הודה בכך בעדותו (עמ' 7 ש' 25) – הרי שאין בכך כדי להציב בפניו מחסום דיוני המונע ממנו להוכיח כי בד בבד המשיך בעבודתו ברצף, על כל המשתמע מכך; שנית שמעון אסולין מטעם הנתבעת העיד בפנינו בחקירתו הנגדית, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי בפועל התובע לא הפסיק לעבוד בנתבעת, וכי רק זהות מעסיקו השתנתה ומכוחה היתר הכניסה שהופק לו, הכל במטרה לקבל את כספי הפיצויים (עמ' 15 ש' 18 לפרוטוקול).

לאחר עיון בטענות, בראיות ובעדויות לעניין זה, אנו קובעים כי דין רכיב התביעה להדחות, מן הנימוקים הבאים: ראשית התובע טען רק באופן כללי ואגבי להוצאות נסיעה בסך 50 ₪ ליום עבודה, מבלי שפירט מהיכן להיכן נסע, באיזה אמצעי תחבורה, ומה היו העלויות של הנסיעות הלוך ושוב, ובהנתן שעליו הנטל להוכיח שהוציא הוצאות נסיעה, לדעתנו די בנימוק זה על מנת להצדיק את דחיית הרכיב כולו; שנית בחקירתו הנגדית (עמ' 6 ש' 18) חזר בו התובע מטענתו בדבר זכותו להחזר של הוצאות נסיעה בסך 50 ₪ ליום, תוך שהוא מודה שהנתבע היה משלם חלק מהנסיעות ("יש חלק שהיית משלם ואנחנו היינו משלמים כל יום 15"), וכן עלה מעדותו שהוא נהג ללון במחסן אצל מעסיקו "ב-3-4 שנים אחרונות" (עמ' 5 ש' 9).

לדעתנו, די בכך ששני עניינים עובדתיים קריטיים אלה לא הוזכרו כלל בכתב התביעה ובתצהיר התובע כדי להצדיק דחיית רכיב זה. למעלה מהנדרש לצורך דחיית הרכיב, נציין כי התרשמנו כי לפחות בחלק מזמן העבודה אכן מימנה התובעת לתובע נסיעות באמצעות מר איאד סולימאן שאירגן נסיעות לעובדים.

הנתבעת על פי עדיה ראתה בתובע כמי שזנח את העבודה ("התובע עזב בעצמו" (עמ' 20 ש' 27)), וזאת משלא ענה או הגיע לעבודה לשיטתה (עמ' 21 ש' 2), הרי במקרה זה העובד עצמו לא הודיע על כוונתו להתפטר אלא הנתבעת היא זו שסברה כך ויזמה את סיום יחסי העבודה ובכלל זה ביטול היתר העבודה של התובע.

על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: השלמה לשכר תעריפי בסך 14,925 ₪ פדיון דמי הבראה בסך 20,496 ₪ פדיון ימי חופשה בסך 19,449 ₪ דמי חגים בסך 20,465 ₪ השלמת הפרשות מעסיק לפנסיה בסך 16,963 ₪ הפרשות לקרן הישתלמות בסך 9,990 ₪ חלף הודעה מוקדמת בסך 7,509 ₪ שי לחגים בסך 2,000 ₪ פיצוי בשל אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 3,000 ₪ רכיבים ב' עד י' ישולמו בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 09.10.19 (סיום העבודה).

...

לאחר ששקלנו את הראיות וטענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה כי במחלוקת זו הדין עם התובע, ולהלן נפרט את נימוקי לכך: ראשית איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי התובע היה מנוע מלטעון לרצף ההעסקה מכוח דוקטרינת "ההשתק השיפוטי", וזאת מאחר שנמסרה למדור התשלומים הודעה שהתובע התפטר בסוף אוגוסט 2018.

לאור זאת, אנו דוחים טענתה לקיזוז בשל הודעה מוקדמת ופוסקים לתובע הודעה מוקדמת בת חודש ימים בהתאם למתכונת שקבענו ובסך 7,509 ₪.

על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

אשר להוצאות משפט, בשים לב לכך שהתביעה כומתה לסך של יותר מ- 330,000 ₪ ונדחתה ברובה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך.

עם זאת יצוין כי בכתב ההגנה הועלתה טענה כללית בלבד בנידון ולפיה " התובע טוען כי הפרישה המוקדמת נכפתה עליו למעשה. טענה לכפיית פרישה מוקדמת וכל טענה הנלווית לה והנובעת ממנה לאי חוקיות הפרישה, כמוה כטענת פיטורין ומקומה להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים". לא הוגשה בקשה לדחייה על הסף והנתבעת אף לא חזרה והעלתה טענותיה בקדם המשפט או לאחר מכן.

אולם באיזון המהותי בין זכויות השוטר כעובד בכל הנוגע לסיום העסקתו לבין האינטרסים המוסדיים של המישטרה בשמירה על דמותה הערכית ומקצועיותה נוכח ייחודיות תפקידה והמבנה האירגוני הייחודי לה ניתן מרחב תמרון נרחב יותר לאינטרסים המוסדיים האמורים, והכל בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי השני- גם בגדר פרשנות מרחיבה יש קושי לומר כי יש לראות פעולה אקטיבית של סיום עבודה על ידי שוטר כפעולה אקטיבית של המישטרה, שאל שכמותה מתייחס סעיף 93א (זאת כשאינה "בדגש על חוקיות שיבוצו לתפקיד או מקום ביצועו").

כאמור ,ההחלטה שלא לחקור את טענותיו התקבלה בחודש מרץ 2018 (עובר להגשת התביעה דכאן) – אם כן, ובנגוד למצג שמבקש ליצור, באותה עת לא היה התובע "מיואש" מהסכוי לברר טענותיו בתוככי המישטרה, נימוק שיכול אולי להשפיע על כוונת התפטרות (גם אם אינו עולה כדי היתנכלות כשלעצמו).

אין לך נקודת זמן משמעותית מזו למי שחוה היתנכלות ובידו האפשרות להרחיק עצמו ממקורה ומעניינים סמוכים לה (תוך שמירת התוספת האישית), ואולם התובע לא בחר לפעול כך. בכך אינדיקאציה מהותית לכך שהתובע לא חש כי עליו לנקוט בצעדים אישיים מבחינת עבודתו בשל אירוע הנשק ו/או בשל ערוסי (שכאמור , סיים עבודתו בין האישור שנתן לתובע לעבור לתזמורת המישטרה לבין המועד המיועד למעבר) ו/או בשל כל גורם אחר שלישית- לכתחילה גילה התובע דעתו כי מי שאחראי להטלת האחריות לאירוע הנשק עליו הוא גלמן שהוא זה שנתבע בהליך הקודם.

...

יתר תביעות התובע נדחות.

ודאי כך כאשר סבורים אנו כי התובע אסף מן הגורן ומן היקב טענות כלפי הנתבעת (אף טענות סותרות), שברובן לא היה ממש.

עם זאת ונוכח הפגמים בהתנהלות הנתבעת כאמור אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

אין כל מחלוקת על כך שהתובע לא התייצב באותו היום לעבודה, שכן התובע עצמו אישר זאת בסעיף 9 לתצהיר עדותו, כדלקמן: "ביום 7.8.20 הייתי אמור לעבוד אבל לא באתי כי נפטר ילד בן 18 שהוא מישפחה שלי. הרגשתי לא טוב ולא יכולתי לבוא לעבודה ולא ישנתי כל היום מהדיכאון". בקשר להעדרות זו, הנתבע עצמו העיד כי כעס מאוד על התובע, כי בהמשך לכך אף ביטל את השיבוץ שלו למשמרות הבאות; שנית על רקע האמור, הגיע התובע לתחילת המשמרת ביום 9.8.22, שכאמור היה אמור לעבוד בה אך שובץ אליה עובד במקומו.

לא נעלם מאיתנו כי הנתבע העיד כי לא אמר למלכה כי התובע פוטר, אך בנסיבות העניין אנו סבורים שדי בעדות הנתבע על כך שביום 9.8.20 הוא אמר לתובע ש"ממש לא מתאים לעבוד כך" וכי הוא "גמר את תפקידו" כדי להוביל למסקנה כי באותה נקודת זמן התובע הבין בצורה סבירה כי הוא מפוטר, ולזאת יש להוסיף כי הנתבע לא טען – וממילא לא הוכיח – כי במהלך השיחה עם מלכה הוא ביקש להעביר דרכו מסר לתובע כי אין הוא מפוטר, וכי הוא מוזמן לחזור לעבודה; רביעית רק שבוע מאוחר יותר, ביום 16.8.20, נשלח לתובע באמצעות ווטספ זימון לשימוע (נספח 2 לתצהיר הנתבע) שהיה אמור להתקיים ביום 19.8.20.

משלא עשה כן, יש לראותו לדעתנו כמי שלכל המאוחר בנקודת הזמן הזו יש לראותו כמי שגמר אומר שלא להמשיך בהעסקת התובע, דהיינו לפטרו; ולבסוף ולהשלמת התמונה, נציין כי אין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי עצם הגשת כתב התביעה על ידי התובע שקולה להתפטרות.

אנו גם דוחים את טענת הנתבע כי התובע תיכנן הגשת תביעתו מראש ופעל בחוסר תום לב עם הגשת תביעתו, כפי שהסברנו לעיל, עמידה על זכויות דרך פנייה לייצוג משפטי ופנייה לערכאות אינה פעולה פסולה או מנוגדת לדין (בדיוק כפי שאין כל פסול בכך שהנתבע פנה לקבלת ייצוג משפטי, ומכתב ההזמנה לשימוע נערך על ידי בא כוחו).

ברם, בעיניין דור אלון (עת"צ 13907-08-21 דור אלון נ' מסרי (28.12.22)) נקבע כי הסכם התעשייה משנת 2005 ביטל את הסכם פנסיית היסוד, ובכל מקרה צו פנסיית יסוד קבע שהוא אינו חל על עובדים ומעסיקים שתנאי עבודתם כוללים הסדר פנסיה אחר, ונקבע שההסדר הפנסיוני הקבוע בצו פנסיית חובה בא בכלל זה. מכאן, שדין טענת התובע כי הוא זכאי להפרשי פנסיה מכוח הסכם פנסיית היסוד להדחות.

התובע ישלם לנתבע סך של 4,142 ₪ עבור החזר הלוואה, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 8.8.20 (סיום העבודה).

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התובע ישלם לנתבע סך של 4,142 ₪ עבור החזר הלוואה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.8.20 (סיום העבודה).

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

השאלה שבמחלוקת – האם הנתבעת קיימה את הליך השימוע למראית עין בלבד תוך שהייתה כבר החלטה סופית לפטר את התובע? ככל והתשובה חיובית האם היתנהלות הנתבעת גרמה לתובע נזקים כנטען על ידו? דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים, עיון בכלל החומר המצוי בתיק והתרשמות מהעדויות, החלטנו לדחות את טענות התובע לפיטורים שלא כדין כמבואר להלן.

נפסק זה מכבר כי יש לקיים כללים מספר כדי שתכלית השימוע תישמר – "בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".[footnoteRef:5] [5: ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד - קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.17)] משעקרונות היסוד פרושים לפנינו, נבחן את היתנהלות הצדדים בהליך סיום עבודתו של התובע.

מנקודה זו כל צד היתנהל במסלול משלו – התובע סבר שהארוע נשכח והמשיך לעבוד כבשגרה (סע' 13 לתצהירו); הנתבעת סברה שהתובע מסיים את עבודתו, מצאה מחליף והמתינה למועד בואו לעבודה 01.03.2021 תוך העלמת עין מהמשך עבודת התובע.

] איננו סבורים כי רק הנתבעת אשמה בסיטואציה זו. התובע אישר בדיון המוקדם כי אכן נישאל פעם נוספת, כשחזר לעבודה לאחר סוף שבוע אשר להחלטתו בקשר להתפטרות והוא אמר לתולי כי "נשאר אותו הדבר מבחינתי."[footnoteRef:10] כלומר, עמד על התפטרותו גם לאחר ש'עבר הזעם' והבהיר את רצינות כוונתו והחלטתו.

[footnoteRef:11] [11: בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד – מנוסביץ רעות (7.11.2013)] לגבי גובה הפצוי, נאמר – "ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לעניין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב  פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד."[footnoteRef:12] [12: ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.02.2017)‏‏] בנסיבות העניין, מחדלי הנתבעת אינם חמורים בהקשרם, הסיטואציה אליה נקלעה הנתבעת לא הייתה רק באשמתה, שכן נבעה ממעשי התובע והתפטרותו, חזרתו מהתפטרותו, שהייתה מאוחרת בנסיבות העניין; הועלו בשימוע סיבות ענייניות וניתנה לתובע היזדמנות להשיב להן; התובע לא העלה שום טענה כי מעשי הנתבעת ועצימת עיניה מהמשך עבודתו השלו אותו וגרמו לו לנזקים לדוגמה דחיית הצעות עבודה אחרות; הנתבעת ציינה בשימוע שיש הרבה דברים טובים בעבודת התובע; התובע לא טען לנסיבות אישיות שיש להיתחשב בהן וכי הנתבעת דחתה אותן בשריריות; שוכנענו כי השיחה שעליה מבסס התובע את עיקר טענותיו בהקשר זה, לא היתקיימה על רקע החלטה לפטרו אלא בעקבות חפוש מחליף לאחר התפטרות התובע.

...

השאלה שבמחלוקת – האם הנתבעת קיימה את הליך השימוע למראית עין בלבד תוך שהייתה כבר החלטה סופית לפטר את התובע? ככל והתשובה חיובית האם התנהלות הנתבעת גרמה לתובע נזקים כנטען על ידו? דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים, עיון בכלל החומר המצוי בתיק והתרשמות מהעדויות, החלטנו לדחות את טענות התובע לפיטורים שלא כדין כמבואר להלן.

[footnoteRef:11] [11: בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד – מנוסביץ רעות (7.11.2013)] לגבי גובה הפיצוי, נאמר – "ניתן לשקול מגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לעניין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב  פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד."[footnoteRef:12] [12: ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.02.2017)‏‏] בנסיבות העניין, מחדלי הנתבעת אינם חמורים בהקשרם, הסיטואציה אליה נקלעה הנתבעת לא הייתה רק באשמתה, שכן נבעה ממעשי התובע והתפטרותו, חזרתו מהתפטרותו, שהייתה מאוחרת בנסיבות העניין; הועלו בשימוע סיבות ענייניות וניתנה לתובע הזדמנות להשיב להן; התובע לא העלה שום טענה כי מעשי הנתבעת ועצימת עיניה מהמשך עבודתו השלו אותו וגרמו לו לנזקים לדוגמה דחיית הצעות עבודה אחרות; הנתבעת ציינה בשימוע שיש הרבה דברים טובים בעבודת התובע; התובע לא טען לנסיבות אישיות שיש להתחשב בהן וכי הנתבעת דחתה אותן בשריריות; שוכנענו כי השיחה שעליה מבסס התובע את עיקר טענותיו בהקשר זה, לא התקיימה על רקע החלטה לפטרו אלא בעקבות חיפוש מחליף לאחר התפטרות התובע.

אשר על כן, אנו דוחים את התביעה על שני ראשי הנזק.

בנסיבות ולאור אשמת שני הצדדים לסיטואציה שנוצרה החלטנו לא לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בהקשר זה נפסק, כי "הנטל להוכיח את מועד ונסיבות סיום העבודה מוטל על העובד, בהיותו "המוציא מחברו". בעיניין זה לא קיימת בחקיקה הוראה המעבירה את הנטל בנסיבות מסוימות, זאת להבדיל, לדוגמא, ממועד תחילת העבודה, שככל שאינו מפורט בהודעה לעובד או בחוזה העסקה, עובר הנטל אל המעסיק"[footnoteRef:22].

בתצהירה התייחסה התובעת בפירוט לנסיבות סיום יחסי העבודה, והצהירה כי: "בחודש יוני 2019 ניפתחה נגד אור שאקי חקירה פלילית בעקבות תלונה שהוגשה נגדו ע"י אחת העובדות שלו על רקע ניצול יחסי מרות והטרה מינית... בעקבות אותה חקירה... הפעילות של טיק טק ירדה בצורה משמעותית, שכן הוא זה שניהל את טיק טק. התוצאה היתה שטיק טק, באופן זמני, הפסיקה לפתע פיתאום וללא כל התראה מוקדמת להעסיק אותי. במהלך תקופה קצרה זו שבה טיק טק לא העיסקה אותי (אור שאקי הפסיק לענות לי, לא חזר אלי ולא שיבץ אותי), נתבעת 3 המשיכה להעסיק אותי... בחודש יולי 2019 נתבעת 3 חזרה לעבוד עם טיק טק במתכונת שהיתה לפני שניפתחה החקירה נגד אור שאקי (לרבות העסקתי המשותפת), אבל מאז, חלה ירידה משמעותית בהקף עבודתי: בחודש יולי 2019 עבדתי רק בארבע משמרות; בחודש אוגוסט 2019 עבדתי במשמרת אחת בלבד; בחודש ספטמבר 2019 בשתיים עשרה משמרות ובחודש אוקטובר לא הועסקתי בכלל. אדגיש ואציין כי לא רק שהיקף העבודה שלי הופחת בצורה משמעותית מאד, אלא שטיק טק ונתבעת 3 גם לא שילמו לי את מלוא השכר עבור חודשים אלה... אחרי שמבחינתי הגיעו מים עד נפש מאחר שהנתבעות הפסיקו כימעט לגמרי להעסיק אותי, הודעתי לנתבעות, באמצעות מכתב דרישה מיום 28.10.2019, בין היתר, כי ככך שבתוך חודש ימים ממועד קבלת מכתב הדרישה הן לא ישלמו לי על כל הזכויות הסוציאליות המגיעות לו בגין עבודתי אצלם ולא ישיבו אותי לעבודה סדירה כמו בעבר, אז אתפטר בדין מפוטרת מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ובגלל נסיבות שבהן לא ניתן היה לידרוש ממני להמשיך לעבוד אצלן"[footnoteRef:24] [24: סעיפים 23-25 ו- 28-30 לתצהיר התובעת] לעומת זאת, מחקירתה הנגדית של התובעת ומהודעות ווטספ חלקיות ובלתי רציפות שבחרה להגיש השתכנענו בקיומה של השתלשלות עובדתית אחרת, כדלקמן: בחודש יוני 2019, עם פתיחת החקירה הפלילית נגד הנתבע, עבדה התובעת ישירות עם הנתבעת 3 (באמצעות שמוליק), וכלשונה: "אני משיבה שלא החלטתי להפסיק לעבוד עם אור... טענתי זה שלא אור הפסיק להעסיק אותי. אני המשכתי לעבוד אצל שמוליק כי אני צריכה עבודה ואור לא עונה לי ואני לא רוצה לעבוד עם אדם שמיתנהג כמו שמיתנהג ולא ידעתי מה הכיוון שם ולאן הוא הולך. חיכיתי שאור יענה לי"[footnoteRef:25]; [25: עמ' 16 ש' 24-33 וראו גם הודעות ווטספ בין התובעת לשמוליק במהלך חודש 6/2019 ] לאחר שבועות אחדים, במהלך חודש יולי 2019, הנתבע יצר קשר עם התובעת שאף שלחה לו משמרות אפשריות לשבוץ, אך בה בעת פנתה לשמוליק בבקשה להמשיך לעבוד ישירות איתו באמצעות הנתבעת 3, ושלא באמצעות הנתבע והנתבעת 1 שבבעלותו.

[32: נספח 4 לתצהיר הנתבע] [33: עמ' 10 ש' 1-7] לבסוף, לא הונחה דעתנו באשר לפרק הזמן שחלף מאז החליטה התובעת להפסיק את עבודתה עם הנתבעות (לכל המאוחר בחודש ספטמבר 2019, שהרי העידה כי שובצה לחודש אוקטובר ולא התייצבה), לבין המועד שבו שלחה את מכתב ההתראה, בשלהי חודש אוקטובר 2019.

זאת, למעט עדותה כי חלפו מספר חודשים בין התקופות[footnoteRef:35], כשלא ברור מאיזו נקודת זמן מונה התובעת את התקופות.

[49: עמ' 15 ש' 7-9 וראו בעיניין זה גם את הודאת התובעת, לראשונה בעדותה, אודות השלמת שכר במזומן- עמ' 20 ש' 17-21] עם זאת, לא ניתן להסתפק באי הצגת מסמכים אלה על ידי התובעת כדי לדחות את תביעתה להשלמת שכר עבודה, מאחר שהנטל להוכיח את תשלום שכר העבודה אינו מוטל על כתפיה אלא על כתפי מעסיקותיה, שאף לא ביקשו לעיין במסמכים הרלוואנטיים לתקופה נשוא המחלוקת במסגרת הליכי הגילוי והעיון.

...

אשר לתקופה הראשונה, שהחלה ביום 1.12.2016 והסתיימה ביום 31.10.2017 השתכנעו, כאמור, כי תלושי השכר שהופקו לתובעת על ידי חברות נטו ופלפל לא שיקפו נכונה את זהות המעסיק בתקופה זו (הנתבע), ואף מצאנו פערים בין הסכומים הנקובים בחלק מתלושי השכר לסכומי ההעברות הבנקאיות באותם חודשים (בנוסף להעברות מזומן מאחות הנתבע).

איננו מקבלים טענות אלה.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל התביעה מתקבלת בחלקה בלבד, כך שהנתבעים נדרשים לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, את הסכומים שיפורטו להלן: הנתבעות 1 ו-3 תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, הפרשי שכר עבודה בסך של 5,467 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר בסך כולל של 1,500 ₪; פיצוי בגין העדר הפקדות לתגמולים בסך של 1,307 ₪; פיצוי בגין העדר הפקדות לפיצויים בסך של 1,206 ₪; גמול שעות נוספות בסך של 2,280 ₪; גמול עבודה בימי המנוחה השבועית בסך של 900 ₪; דמי הבראה בסך של 1,984 ₪; דמי חגים בסך של 4,000 ₪; פדיון חופשה בסך של 1,873 ₪; פיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪; הנתבע 2 ישלם לתובעת דמי חגים בסך של 2,240 ₪; פדיון חופשה בסך של 1,084 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪; ופיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 11,000 ₪; הנתבעת 1 תשלם לתובעת דמי חגים בסך של 960 ₪; דמי הבראה בסך של 232 ₪; גמול שעות נוספות בסך של 310 ₪; גמול עבודה במנוחה שבועית בסך של 1,360 ₪; ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪; כשיש להפחית מסכומים אלה את יתרת הסכום שנותר מההעברה הבנקאית, כמפורט לעיל, בסך של 4,134 ₪[footnoteRef:78]; [78: הפחתת סכומי הפיצוי שפורטו במכתב בסך כולל של 5,866 ₪, מסכום ההעברה הבנקאית בסך 10,000 ₪] הנתבעת 3 תשלם לתובעת פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪.