אישור עבודה בשעות מופחתות בהריון

ביום 10.8.16 הגישה התובעת תלונה למשרד הכלכלה, במסגרתה טענה כי לאחר הודעתה על הריונה החל הנתבע להפחית את שעות וימי עבודתה, שהיו עד אז קבועים וזאת ללא אישור מתאים ממשרד הכלכלה.

...

אולם לטעמנו בנסיבות תיק זה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בפיצוי נוסף , מעבר לפיצויי שפסקנו.

אולם , לא הוכח לטעמנו עירוב נכסים, שימוש בחברה למעשה תרמית או נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, ואין מקום להרמת מסך.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: השלמת שכר לחודשים 05-09/2016 בסך 11,588 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מאמצע התקופה (מיום 1.7.16) ועד יום התשלום בפועל.

אשר על כן, ההפחתה בהקף המשרה של התובעות נעשתה ללא היתר בנגוד להוראות חוק עבודת נשים וזאת גם אם ההפחתה לא הייתה קשורה בהריון ונעשתה מכורח הצמצום במספר הילדים בפעוטון והקשיים הכלכליים אליהם נקלעה הנתבעת.

לטענתן, הנתבעים פעלו בחוסר תום לב משעה שצמצמו להן את הקף המשרה וכפועל יוצא פגעו בשכרן במהלך ההריון ללא קבלת היתר, תוך הצגת מצג שוא ולפיו קיים בידם היתר המאפשר את הפחתת הקף המשרה.

...

בענייננו, הנתבעים לא טענו כי יידעו את התובעות בהוראות החוק והתקנות ולפיכך, אנו סבורים כי חלה על הנתבעת חובת הפרשה לפנסיה בגין תקופה זו. עוד יצוין כי בתחשיבי התובעות הובאה בחשבון גם הפרשת המעביד עבור רכיב פיצויי הפיטורים.

עם זאת, הנתבעת הודתה בחבות של 2,605 ₪ ועל כן אנו מחייבים אותה בתשלום סכום זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תשלם לתובעות בתוך 30 ימים את הסכומים כדלקמן: לתובעת 1 - הפרשי שכר עבודה בסך 813 ₪.

בנוסף, בהתחשב בתוצאה, הנתבעת תשלם לתובעות הוצאות בסך של 500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪.

בעוד התובעת טוענת כי דובר בהרעת תנאי עבודתה על מנת לגרום לה להתפטר, טוענת החברה כי כמות השעות פחתה מאחר שאחת החברות בהן הוצבה התובעת לא הייתה שבעת רצון מעבודתה ולכן בחרה להפסיק את ההיתקשרות עימה.

במסגרת התביעה, עתרה התובעת לפצוי בגין פיטורים שלא כדין בזמן היריון, מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 או חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 וכן לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה בנתבעת, לרבות חלף הודעה מוקדמת, הפרישי שכר עבודה, פדיון חופשה, הבראה, הפרשות לפקדון עובדים זרים ועוד.

בתצהירה העידה התובעת, בין היתר: "ככל הידוע לי, החברה עוסקת בתחום מתן שירותי הניקיון, העסיקה אותי וגנבה ממני כספים" (ר' ס' 3 לתצהיר התובעת).

...

אשר על כן, סברנו כי בנסיבות העניין, ולאחר ששקלנו את מכלול השיקולים כאמור לעיל, יהיה מוצדק לבצע הרמת מסך חלקית כך שעל הנתבע לשלם לתובעת את הכספים שנוכו משכרה לצורך העברתם לפיקדון, בסך 15,406 ₪.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 15,406 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ביום 31.3.22 ניתנה חוות דעתו של ד"ר ציון, בה נקבע, כדלקמן: "על פי התעוד הרפואי ד"ר גור (רופאת נשים) ב 11.9.19 (שבוע 29 להריון) נתנה אישור על צורך בשמירת הריון החל ממועד זה עקב מספר סיבות הכוללות סכרת הריון, בצקות דרגה 3 וכן בעיית שלד של כאבי אגן עם סימפיזיוליזיס קרי היפרדות/ פתיחה של הרצועות בקדמת האגן, מצב הנובע מהריון והשינויים ההורמונאליים והמכניים. במועד זה ציינה 'מתקשה בפעילות בסיסית יומיומית'. באופן דומה נכתב ב 2.10.19 'מתקשה בשינה עקב כאב אגן/ סימפיזיוליזיס'. במועד זה לא נבחן כל אפשרות להפחתה בשעות העבודה, ניסיון טפול בחגורת היריון להפחתת העומס בגב ובאגן, פיזיותראפיה וכיוצ"ב. בדיקת אורתופד יחידה הנה 7.11.19 ד"ר סבר (אותופד) – '... כעת בשבוע 37 כאבים הן בישיבה ממושכת, כאבים הן בקדמת ובאיזור סקרום, חוסר יציבות לאחר ישיבה ממושכת. ממצאים רגישות באזור SIJ ובאיזור PIJ. סימפיזיוליזיס פוביס כמתואר. מנוחה בשכיבה'. גם האורתופד - בבדיקה חד פעמית – המליץ רק על 'מנוחה בשכיבה' ללא ניסיון טפול אחר או הפחתת שעות הפעילות. אין הבהרה מה הכוונה בישיבה ממושכת. מהתעוד ניתן לקבוע כי אובחנה כסובלת מכאבי אגן עקב סימפיזיוליזיס, מצב המוחמר מישיבה ועמידה החל מ 11.9.19, כאשר ידוע כי בסיכון לאור איבחון דומה בהריון קודם. לא בוצעו הדמיות לאור ההיריון ומדובר באבחנה קלינית. לא נערך כל ניסיון לטפול כגון חגורת גב להריון, פיזיותראפיה, הפחתת שעות עבודה/חלקיות משרה, טפול תרופתי בהתאם למותר החל משבוע 29 או אחר. הספרות אינה מציגה ישיבה כגורם סיכון משמעותי (בנגוד לעבודה בעמידה, מדרגות למשל).

...

לא נעלמה מעינינו פסיקתו של בית הדין הארצי בענין שמיר, בנוגע למשקל הכבד שיש לייחס לאישור הרופא המטפל בזמן אמת וכי הסיכון הנדרש שייגרם כתוצאה מהמשך עבודה אינו צריך להגיע לסיכון חיים דווקא "אך עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית, להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האישה או העובר". לטעמנו אין בפסיקה זו כדי לשנות את המסקנה כי אין מנוס מדחיית התביעה לאור חוות דעתם של ד"ר זילברמן וד"ר ציון.

המסקנה חזרה בעשרות תשובות לשאלות הבהרה, אשר ניתנו בחמישה סבבים שונים שנשלחו לשני המומחים.

מהטעמים המפורטים לעיל הגענו לכלל מסקנה שאין מנוס מדחיית התביעה.

במקרה כאן, המומחה התעסוקתי אף אישר הפחתת שעות העבודה ל- 5 שעות.

התנאים לזכאות לתשלום הגימלה קבועים בסעיף 58 לחוק המגדיר את המונח "שמירת הריון", כהעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב (שמירת הריון מוחלטת); או (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה (שמירת הריון תעסוקתית).

...

עמדת הנתבע היא שיש לדחות את התביעה בהסתמך על חוות דעת המומחה.

לאור האמור, לא מצאנו להעדיף את אישור הרופא המטפל על פני עמדתו של המומחה.

סוף דבר – התביעה נדחית.