בתחום הריאומטולוגי: נקבעה נכותה של התובעת בגין הפיברומיאלגיה בשיעור של 15%, לפי סעיף 35 (1), בגלל השפעה קלה/בינונית על כושר הפעולה, כאשר משעור זה יש לנכות 5% בגין מצב קודם, וכאשר נכותה בגין החמרה הנה 10% לצמיתות, ממועד התאונה.
עיון באישור הפסקת עבודתה בתיכון שוהם (נספח ח'15), אינו מאזכר את טענת התובעת בדבר הפסקת עבודה עקב אילוץ בשל מצב רפואי, אלא מציין כי סיום העסקה נעשה לבקשתה.
לפיכך, אינה זכאית לפצוי בגין הפסד זה.
התובעת טוענת כי נוכח הקושי הרב בהמשך עבודה סדירה ומצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, ובהתאם להמלצת רופא תעסוקתי מיום 24.4.18, אליו פנתה (נספח ג'2 לתיק מוצגי התובעת), בה קבע: "בהיתחשב במצב בריאותה הנבדקת אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה", לא יכולה הייתה להמשיך ולעבוד כפי שיעבדה עובר לתאונה, ובחודש אוגוסט 2018 פרשה מעבודתה.
...
בנסיבות אלה, סבור אני, כי בגין התקופה הסמוכה שלאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע ועזרה מוגברים של משפחתה, החורג מעזרה רגילה, המצדיקים פסיקת הוצאות עזרת זולת על דרך האומדנה בסכום גלובלי סך של 15,000 ₪.
כאשר לאלה מתווספת העובדה כי נרשם במסמך רפואי רשמי, רופאת המשפחה בקופת החולים בסמוך למועד התאונה, מפיה של התובעת, תחת תלונותיה כי היתה מעורבת בתאונת דרכים שארעה בחזרתה מהעבודה לביתה, סבור אני כי הנתבעת הרימה את נטל השכנוע והבאת הראיה להוכחת הטענה כי תאונת הדרכים הינה תאונת עבודה.
אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 82,500 ₪ (במעוגל) בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.
