אישור מס רכוש על בעלות בנכס

כבר נפסק כי רישום נכס על שם בעלים זה או אחר לצורך מס רכוש אינו הוכחה מספקת לבעלות (בג"צ 266/63, ראג'י אליאס כורי נ' מנהל מס רכוש ופיצויים ואח', פ"ד יח (2) 44, 46; כן ר' תא (י-ם) 2899-08-12 מחמד טאלב מחמוד סיאד נ' פאוזי שווקי, (3.12.17), פיסקה 27).

מבלי להדרש לשאלה האם המקרקעין מחלוקים לשתי חלקות, כמובנה המשפטי של "חלקה", יש באישור מס הרכוש שצורף על-ידי הנתבעים (נ/1) כדי להוות אינדיקאציה לכך, כי קיימים בעלי זכויות נוספים במקרקעין, הגם, שכאמור, אין באישור מס רכוש כדי להוות הוכחה מספקת לבעלות.

...

ייתכן ושאלה זו היתה נדרשת לוּ המסקנה היתה כי המקרקעין אינם מחולקים לשתי חלקות, אלא שהם כולם בגדר חלקה 35.

זאת, בהצטרף העובדה כי המקרקעין חולקו פיזית לשתיים הרבה לפני שהנתבעים החלו לבצע בהם עבודות, ובצירוף העובדה כי התובעים לא טענו, וממילא שלא הוכיחו, כי אי פעם עשו שימוש בחלק העליון של המקרקעין, להיפך, התובע 2 הודה כי לא נעשה שימוש בחלק העליון של המקרקעין למעט מבנה שבו עשה שימוש דוד של הנתבעים (דאוד, אחי אמם של הנתבעים), ובהינתן, כי אף לפי דברי התובע 2, מרים, אמם של הנתבעים, הינה יורשת של אלו מן הזכויות במקרקעין, דין התובענה להידחות.

התובעים ישלמו לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

הנתבע הוסיף כי התובעים לא הציגו מסמכים המעידים על בעלות, אישור מס רכוש שהוצג הוא משנת 1991 ואינו עדכני, וקיים שוני בין הקרקע שנרכשה על ידו, בגוש אירעי 30788 חלקות 1 ו-2, לבין הרישום במס רכוש המתייחס לגוש 30757 חלקה 1011.

מבחינת מעמדו המשפטי של הרישום במס רכוש, נפסק כי "אשר לנכסים שהמערער טוען שיש לו בארץ ושעוקלו במסגרת התביעה הנדונה, הוא מודה שאינם רשומים בספרי האחוזה של המקום, שהרישום הקיים הוא רק בספרי מס הרכוש, שכשלעצמו אינו הוכחה מספקת על בעלות, ולמעשה - כפי שקבע השופט המלומד בבית-המשפט המחוזי - הבעלות שנויה במחלוקת". (ע"א 535/75 עלי אחמד שכטור נ' נאסר פריזינפור, ו-2 אח', פ"ד כט (2) 835, 836 (1975).

...

עם זאת, אני סבורה שגם מבלי להסתמך על נ/8 גירסת נתבע 1 קיבלה תמיכה משמעותית והוכחה כמהימנה, לאחר שנתבע 2 אישר את השתתפותו בבוררות, את חתימתו על מסמך נ/9 ואת העובדה שהתכוון לצאת לירדן בהתאם למה שסוכם בבוררות, ונמנע מכך בשל איומים ובשל התערבותם של מי שטענו לבעלות בקרקע.

אני סבורה, איפוא, כי ההסכמים נ/4 ונ/7 יוצרים שרשרת עסקאות: החלקה הועברה בהסכם נ/4 מנאג'י עלי מחמוד ג'אדאללה לבנו עלי נאג'י עלי מחמוד ג'אדאללה.

סיכום לנוכח כל האמור אני סבורה שהתובעים לא הוכיחו את טענותיהם, ולא הראו כי זכויותיהם בחלקה עדיפות על זכויות התובע, כך שיש לדחות את התביעה.

עמדה זו שהציג פרוקצ'יה, שלפיה סעיף 11א(1) מכוון למסים המגיעים מן הסרבן "בקשר למקרקעין" השייכים לו, אומצה גם בפסק דין קודם שנגע, בין היתר, לשאלה אם מס רכוש הוא "מס המגיע על מקרקעי הסרבן". נקבע כי מס הרכוש הוא מס המוטל על הבעלים בגין עצם בעלותו בנכס, והוא "משתלם 'בקשר למקרקעין', ולפיכך הוא בא בגדרה של הוראה 11א(1)" (עניין שמש, בעמ' 853).

...

]השופט ע' פוגלמן: האם היטל סלילת רחובות והיטל שמירה שהוטלו מכוח חוקי העזר העירוניים של עיריית נתניה הם בגדר "מס המגיע על מקרקעי סרבן", כמובנו בפקודת המסים (גביה) (להלן: פקודת המסים (גביה) או פקודת המסים)? זו השאלה שניצבת במוקד הבקשה שלפנינו, שלגביה החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

משהגענו לכלל מסקנה כי ממילא יהא על המלווה לבדוק את קיומם של חובות הרובצים על הנכס לטובת הרשות המקומית בגין חיובי ארנונה והיטלי סלילה, איני מוצא סיבה להחריג מכך היטלים אחרים אשר נובעים מזכותו של הבעלים במקרקעין – אף אם ייתכן כי זיקתם למקרקעין פחוּתה.

סיכומו של דבר, החלת מבחן בדבר עוצמת הזיקה בין החיוב למקרקעין לשם בחינת תחולת סעיף 11א עלולה ליצור הבדלים לא מוצדקים בין אופן גבייתם של היטלים ומסים שונים.

אשר על כן, אני סבור כי במקרה דנן, היטלי הסלילה והשמירה שנקבעו בחוקי העזר של עיריית נתניה, המוטלים על המחזיק במקרקעין, יבואו שניהם בגדרי סעיף 11א לפקודת המסים במקרים שבהם המחזיק במקרקעין הוא גם בעליהם (ראו גם עניין הרצליה, שם).

האישור מורה שהקונה שילם את מיסיו המחויבים בגין קנייה זו. לאחר שהקונה השלים את תשלומיו (או בתנאים אחרים שנקבעו), נערך רישום הנכס על ידי הצגת אישור מס הרכישה ושטר מכר, שטר שעליו חתומים המוכרים והקונים.

הפרטים בשטר המכר חייבים להיות תואמים הן להסכם המכר, שבו ישנה התחייבות המוכרים, והן לאישור מס רכוש על כך שהקונים שילמו המוטל עליהם.

אין בסכומי התשלום ששילם כל אחד מיחידי הצדדים כדי לקבוע בעלות על הנכס, שהרי התחייבות שני הצדדים בחתימת הסכם המכר היא לממשו בדרך החוקית שקבע המחוקק.

...

חובתנו להבהיר: אף אם נקבל את הגרסה (וכאמור לעיל אין אנו מקבלים גרסה זו מפני שאין היא הגיונית ולמעשה גם לא נטענה כך בדברי האיש) שהחוזה נחתם באופן שלא נקבעו בו החלקים ולאחר מכן הוחלט לרשום לפי התשלום (וביחס שכאמור אינו מדויק), עדיין נקבע שאי אפשר היה להמשיך ולהשלים את הרישום כך, שהרי לפי ההסכם שהוגש לרשויות הייתה חובה להנפיק אישור לרישום בחלקים שווים, ולו רצו לרשום באופן אחר הייתה חובה לערוך הסכם חדש בין האיש לאישה שבו האישה מעבירה לאיש ארבע עשיריות, להגיש את ההסכם לאגף מיסוי מקרקעין, לקבל אישור לרישום מחודש ורק באמצעותו היה אפשר לרשום באמצעות שטר המכר.

לאור האמור: יש להפעיל בנידון דידן את האמור בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין ולקבוע שאחרי ששוכנענו שרישומה של זכות האיש על תשע עשיריות מהדירה הושגה במרמה יש לרשום את זכויות הצדדים על הדירה בחלקים שווים.

מסקנות, פסק דין ומתן הוראות העולה מכל האמור לעיל הוא כדלהלן: בית הדין מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי.

סעיף 36(א) לחוק מס רכוש מסמיך את שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות מנגנון לפצוי בעד נזק מילחמה ישיר ועקיף, אשר יסדיר, בין היתר, את הזכאים לפצוי, ואת שעורי הפיצויים לסוגי נכסים, ניזוקים ונזקים, בהיתחשב בהקף הנזק, תדירות הנזקים שפקדו את הניזוק או את האיזור, וכן גורמים אחרים.

בשנת 1961 נחקק חוק מס רכוש, שביטל את חוק הארנונה וכן שורה של חוקים נוספים שהטילו חובת תשלומים על בעלי נכסים עיסקיים וחקלאים, אולם תכלית הסדר הפיצויים בגין ניזקי מילחמה לא השתנתה.

...

סבורני כי בנסיבות העניין דנן, צדק בית המשפט קמא גם בקביעתו זו. בפסיקת ועדות הערר ובתי המשפט המחוזיים נקבע כי, ככלל, הוועדה אינה רשאית לחרוג מהנוסחאות הקבועות בדין, אולם לצד האמור הוכרה האפשרות לערוך התאמות בנוסחת החישוב של מסלול המחזורים, במקרים חריגים, כדי להימנע מעיוות ולעמוד על הפרש מחזור העסקאות כדבעי.

סבורני כי ככלל, על הוועדה להיצמד לנוסחאות הקבועות בדין, וכי חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות על מנת שתותר סטייה מאופן חישוב הפיצוי כפי שנקבע בדין, ובפרט בעניין מסד הנתונים שעל בסיסו יש לקבוע את שיעור הנזק העקיף.

סוף דבר: אם דעתי תישמע, נדון בבקשה שלפנינו כבערעור; ונדחה את הערעור.