אישור ממשרד הפנים בדבר פרטי החייב בהוצאה לפועל

לפנינו תביעתו של מר אדוורד בלאו (להלן: התובע) שהוגשה כנגד מר אברהם עובדיה, הגב' מזל שי ומדינת ישראל-רשות האוכלוסין וההגירה לתשלום סכום כולל של 135,375 ש"ח. הרקע לפי כתב התביעה, התובע הוא אדם פרטי, אשר נתן הלוואה לשלוש לוות, ביחד ולחוד, כשאחת מהלוות היא הגב' מריבט ז'ובס, אזרחית הפיליפינים אשר הועסקה בישראל כמטפלת סיעודית (להלן: המטפלת).

באותו הליך טענה הנתבעת להעדר סמכות עניינית של רשמת ההוצאה לפועל ובהחלטה מיום 15.11.17 קבעה כב' הרשמת לירון זרבל-קדשאי שאין מקום לברר את המחלוקות הנוגעות ליחסי עבודה בין המטפלת (החייבת) ובין הנתבעים (המעסיקים לשעבר) במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ואין זה ההליך המשפטי המתאים לברר את זכויותיה של המטפלת, הנטענות על ידי התובע (ההחלטה – נספח 8 לכתב התביעה).

בנוגע לנתבעת טען התובע בבקשתו, כי הנתבעת אינה מתגוררת בכתובתה הרשומה במשרד הפנים (צורף לבקשה אישור משרד הפנים על כתובת מגורי הנתבעת), הדירה הוסבה למשרד עורכי דין ושמה של הנתבעת אינו מופיע בתיבות הדואר בכניסה לבניין.

אשר למבחן מהות הסיכסוך: החלטת הרשות בדבר מניעת כניסתה של המטפלת לישראל איננה פעולה הנעשית על ידי הרשות "בכשירותה כמעסיקה". אף אין המדובר "בפעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד-מעסיק". אשר על כן, הבקורת השיפוטית על תביעה שעניינה הפרת נוהל הרשות למנוע כניסת עובד זר לישראל נתונה בידי בית הדין למשמורת ואין היא באה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

...

אולם בשים לב לאי בהירות התביעה ולמחדלים בהגשתה, כפי שפורט לעיל, מצאנו כי אין זה המקום לעשות כן. נציין עוד, כי סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית אינו חוסם את האפשרות לברר את התובענה בבית המשפט המוסמך.

סוף דבר: התביעה מכללותה מסולקת על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

התובע ישלם לרשות הוצאות בסכום של 5,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין.

טענות המבקש- א. המבקש טוען כי כתב התביעה לא הומצא לו מעולם, המסירות הנטענות בוצעו לכתובת שהמבקש כלל לא התגורר בה, לא ברור מי חתום על אישור המסירה והוא אינו מכיר את החתימה המופיעה בו. המבקש מפנה לאישור משרד הפנים לפיו הוא אינו מתגורר בכתובת זו, רח' אביטל 7 באר שבע, החל מיום 14.6.09, ועל כן במועדי ביצוע המסירות, ולהודעת ב"כ המשיב בדבר אי ביצוע המסירות לנתבעים, הודעה שניתנה לאחר מועד המסירה הנטען בעיניינו.

לא צורפו דפי חשבון בעיניין תשלומי המשכנתא ואף אישור היתרה שצורף לכתב התביעה לוקה בהיעדר חתימה כראוי, משלא נחתמו שני דפי האישור אלא רק הראשון, בו לא מופיעה היתרה, וכן לא רשומים פרטי הפקיד המאשר ותאריך האישור.

סכומי החיוב אינם ברורים ואף לא פורטו סכומים שנגבו מערבים להלוואה.

טענות המשיב- א. יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן לדברי המבקש עצמו כבר בחודש אוגוסט 2019, כ-21 חודשים לפני הגשת הבקשה, נודע לו על קיומם של הליכי הוצאה לפועל, ומכאן שידע על דבר מתן פסק הדין ובמשך כשנתיים ימים לא העלה כל טענה בקשר לכך.

...

בשים לב למכלול הנסיבות, הספק שהצליח המבקש לעורר בשאלת ההמצאה, הטענות כנגד התביעה וטענות ההגנה, שעה שכידוע אין מוטלת בשלב זה חובה על המבקש להצביע על טענות הגנה חזקות אלא להראות הגנה אפשרית, המסקנה המתקבלת היא שבאיזון הראוי של השיקולים המתחייבים, יש להורות על ביטול פסק הדין ולאפשר בירור והכרעה בטענות לגופן.

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה.

נוכח המסקנה עליה מתבסס ביטול פסק הדין, ומבלי להביע כל עמדה באשר לתוצאות ההליך, בשלב זה אין צו להוצאות והביטול לא יותנה בתנאים.

העותר פנה, בין היתר, למנכ"ל לישכת עורכי הדין (ביום 3.5.2017), לועד המרכזי של לישכת עורכי הדין (ביום 18.11.2017), לממונה למסירת מידע לציבור במשרד הפנים (ביום 29.11.2017), לממונה על חוק חופש המידע של רשות האוכלוסין (ביום 29.11.2017), לרשות הגנת הפרטיות (ביום 24.2.2019), ולמשנה לראש לישכת עורכי הדין בישראל (ביום 11.2.2018).

המדינה הדגישה כי בררת המחדל בהליכי הוצאה לפועל היא שאימות פרטיהם של החייבים מול המירשם האוכלוסין טרם פתיחת הליך נעשה על ידי לישכת ההוצאה לפועל, ורק במקרים "מצומצמים" בהם לא עולה בידי לישכת ההוצאה לפועל לאמת את הפרטים, אז נדרשים הזוכה או בא-כוחו להמציא אישור בדבר פרטי החייב.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב העתירה וצרופותיה, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה להתערבות.

סבורני, כי מבין המקורות אליהם הפנה העותר, המקור בעל המשקל הרב ביותר לתמיכה בטענתו הוא תקנה 10(ד) לתקנות ההוצאה לפועל.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.

במסגרת עמדתה נסמכת הנאמנת הזמנית על החלטת הוצל"פ מיום 26/01/2023 בבקשה לעידכון פרטי זוכה אשר במסגרתה נקבע כי החלפת הזוכה בהתאם להמחאת זכות תסכל עיקול כספי הזוכה, וגם שם הבקשה נדחתה – ואף מספר שנים מאוחר יותר נדחתה שוב בקשה דומה בהוצל"פ אך אז מחמת היות עומר עדוי מצוי בהליך פש"ר. טענות החייב החייב מבקש גם הוא לאשר את הצעת ההסדר אשר לפיה לטעמו דיבידנד בשיעור של 45% מהוה הצעה ראויה ויש לאפשר לו לקבלה.

החייב הציג אסמכתות לטיעוניו באמצעות תדפיסים מלשכת הוצאה לפועל לידי הנאמנת הזמנית אשר סופו של יום, אישרה את סכום תביעת החוב על סך 136,000 ₪ בלבד, שזהו לטענתו הסכום המאושר הנכון.

בהמשך לאמור, טוענת הנושה נצרת כי לאחר בדיקה הצעת החייב עמדה בקריטריונים לאישור הסדר חובות לפי הנחיות משרד הפנים בגין חובות מעבר לשלוש שנים, וזאת בהתאם לחוזר מנכ"ל מיום 05/12.

ובמה דברים אמורים? ההליכים בין החייב לנושה עדוי נמשכים משנת 1999, שאז גולל החייב את השתלשלות נסיבות יצירת החוב הראשוני בגינו ניפתח תיק הוצל"פ, וזאת עקב רכישת ציוד מהנושה עדוי.

...

יש זוכים נוספים בתיק הזה? לא" העדות מחזקת גם היא את המסקנה העולה כי המחאת הזכות נעשתה מלכתחילה על מנת לשמור ולהגן על זכותם של חאלד ועומר לקבל לידם את כספיהם שחב להם החייב בתיק ההוצל"פ, וכי ברצונם היה לשמור את הכספים במשפחה.

סיכום אשר על כן ובהינתן כל האמור לעיל, לא מצאתי לקבל את המחאת הזכות אשר נרשמה לטובת ואג'יה ויוסף עדוי בשים לב לכל המפורט לעיל.

באשר להסדר הנושים - בטרם תינתן החלטתי לעניין אישור או ביטול הצעת ההסדר אני רואה לקבל את עמדת הממונה במשרד הפנים לעניין ההסדר המוצע אשר תוגש לעיוני תוך 30 יום.

בחלוף למעלה משבע שנים ומחצית השנה, ביום 03.09.19, הגיש המבקש, תחת השם סלאח נקיב, ת.ז. 054445127 (להלן: "המבקש"), בקשה תחת הכותרת "בקשה דחופה למתן הוראות לסגירת תיק ההוצאה לפועל", היא הבקשה לביטול פסק הדין שהובאה בפני, שם טען כך: הנתבע והמבקש הנם שני אנשים שונים; כתב התביעה, כמו גם פסק הדין, לא נימסרו לידיו; בעת הגשת פסק הדין לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל, ביום 05.04.12, שינתה המשיבה את פסק הדין על דרך של הוספת שם משפחתו של המבקש, מבלי שהותר לה לעשות כן, כך שתיק ההוצאה לפועל ניפתח נגד "נקיב סאלח צחי ת.ז. 40962102" (מוצג 1 בתיק); המען המצוין כמענו של הנתבע, רח' הכוורנית 20 בת"א, אינו מענו של המבקש והוא מעולם לא התגורר שם, וכי אף לא קיימת כתובת שכזו.

בתגובתה, טענה המשיבה כדלקמן: תיק ההוצאה לפועל ניפתח לפי מספר הזהות של הנתבע, כפי שצוין בכתב התביעה ומופיע ע"ג פסה"ד; כך שגם אם שונה שם משפחתו של החייב בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, הרי שמספרי תה"ז השונים מעידים כי מדובר למעשה בשני אנשים שונים.

כן הוסיפה המשיבה תהייתה לכך כי המבקש לא צירף אישור משרד הפנים לגבי פרטי זהותו.

מקום בו הוגשה הבקשה, שלא בהתאם למועדים הקבועים - קרי, בתוך 30 ימים מיום שהומצא למבקש פסק הדין, היה על המבקש להגיש בקשה מנומקת להארכת המועד ולפרט בה טעמים מיוחדים המצדיקים את משך הארכה המבוקש (תק' 528 לתקסד"א); לחילופין, מקום בו סבר המבקש כי אין צורך בבקשה להארכת המועד, ובשים לב לחלוף הזמן מעת שניתן פסה"ד ועד שהוגשה הבקשה לביטולו, כאמור - למעלה משבע שנים וחצי, הרי שלכל הפחות היה עליו לציין בתצהירו במפורש את המועד בו נודע לו על קיומו של פסה"ד. אעפ"כ, לא הוגשה כל בקשה להארכת המועד ובתצהירו של המבקש הוא כלל אינו מתייחס למועד קבלת פסה"ד, או המועד בו נודע לו על קיומו לראשונה; גם בגוף הבקשה אין כל היתייחסות למועד מפורש, או משוער, והמבקש מסתפק בדברים הבאים: "המבקש אשר לא ידע על קיומו של תיק הוצאה לפועל כנגדו, ביקש לבדוק הסוגייה ונדהם לגלות כי ניפתח נגדו תיק הוצאה לפועל נשוא פסק דין אשר ניתן לא כנגדו.

...

הובאה בפני בקשה לסגירת תיק הוצאה לפועל שניפתח לביצוע פסה"ד שניתן בהעדר הגנה כבר ביום 01.02.12, ולחילופין, להורות על ביטולו של פסק דין - כך מתוך הרישא לבקשה; הלכה למעשה, עותר המבקש לביטול פסה"ד, שכן ממילא, אם תתקבל הבקשה הרי שתיק ההוצאה לפועל ייסגר מאליו, ואם תדחה, אין להיעתר אף לבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל.

אני סבור כי התנהלותו זו של המבקש עולה כדי זלזול ממש בבית המשפט, כמו גם במשיבה עצמה, המצדיק את דחייתה של הבקשה.

בהקשר זה, נכונים דבריו של כב' הרש' (בכתוארו אז) ב' אוקון בהחלטתו ברע"א 7051/00, בנימין קיסלר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [13.07.01]: "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטמיים של בעל הדין שכנגד (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי) [פורסם בנבו] ." סוף דבר - התובע הגיש בקשתו בשיהוי ניכר, תוך פגיעה בהסתמכות המשיבה על פסק הדין ועקרון סופיות הדיון.

לאחר שלא מצאתי כי נפל פגם בהליך אשר יש בו להצדיק את ביטול פסק הדין מחובת הצדק, ולאחר שלא מצאתי כל טעם של ממש למחדליו של המבקש והגעתי למסקנה כי סיכויי הגנתו קלושים, אני מורה על דחיית הבקשה; לאחר ששקלתי את התנהלות המבקש בהליך, מצאתי להשית עליו את הוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪; כמו כן, מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ₪.