אישור מכירת תרופות ללא מרשם רופא

כתב האישום המתוקן ברביעית הוגש ביום 25.4.21 והוא מייחס לנאשמים את העבירות הבאות: קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; קשר להונות לפי סעיף 440 לחוק העונשין; מכירה של תכשירי מירשם ותכשירים בלא מירשם לפי סעיף 60 לחוק העונשין יחד עם סעיף 42 לפקודת הרוקחים [נוסח חדש] תשמ"א- 1981; מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(8) יחד עם סעיף 29(א) ו-(ב) לחוק העונשין; לנאשם 1 יוחסו גם עבירות של מירמה ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961; והלבנת הון לפי סעיף 3(א)(1) ו-(2) יחד עם סעיף 2 לחוק איסור הלבנת הון התש"ס - 2000, בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין.

הנאשמים בעצמם ובאמצעות אחרים מטעמם, שינעו, הבריחו והפיצו תרופות, המחייבות בחלקן מירשם רופא, מספקים שונים במזרח הרחוק אל עשרות אלפי לקוחות, בעיקר בארצות הברית.

כל הפעולות המסחריות הנוגעות למכירת התרופות בארצות הברית - יצירת קשר עם יצרני התרופות, שנוע התרופות מהיצרן לרוכש וסליקת התשלומים – נעשו בהסתרה מהרשויות בארצות הברית, תוך הברחת התרופות ומבלי לעמוד בתנאים הנוגעים למכירה והפצה מסחרית של תרופות.

בפסיקה נימנו מספר שיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון בהחלטה אם להתיר תיקון כתב אישום, לאחר תחילת המשפט, ובכללם: השלב שבו התבקש התיקון, ובפרט אם החלו כבר דיוני ההוכחות ואם כן, באיזה שלב הם מצויים (ע"פ 4668/14 אפללו נ' מדינת ישראל, בסעיף 17 (18.2.15); ע"פ 104/89 דרורי ואח' נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, פ"ד מד(1) 843, 848 (1990); ע"פ 329/68 מדינת ישראל נ' כדורי, פ"ד כב(2) 372, 377 (1968); האם יש בתיקון כדי לרפא פגם בכתב האישום, ואם די בתיקון כדי לרפאו (ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד א, 5 (1948); ע"פ 52/63 היועץ המשפטי לממשלה נ' משה פייגנבאום, פ"ד יז 1081 (1963)).

...

הנה כי כן, הואיל והבקשה הוגשה כמעט ארבע שנים לאחר תחילת המשפט, ומשהחלו כבר דיוני ההוכחות, ומשום שהתביעה לא פעלה לתיקון הפגם מיד לאחר שנודע לה על כך, ונוכח הפגיעה הפוטנציאלית בהגנת הנאשמים – הבקשה לתיקון כתב האישום בחמישית, נדחית.

כאשר נישאלו הנאשמים אודות מקוריות התרופות אותן הם משווקים ומוכרים, הציגו הנאשמים מצג שוא לפי מדובר בתרופות מקוריות, אשר יוצרו על ידי בעלי סימני המסחר וכן הדגישו חוקיות עיסקאות המכר אותן הם מבצעים וציינו כי הנם בעלי היתר שניתן להם מאת בעלי הזכויות למכור את התרופות המבוקשות.

עיון בפסיקה מלמד כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסרים קצרים ועד למאסרים לתקופות משמעותיות, כל מקרה ונסיבותיו, כך למשל: רע"פ 9102/15 רועי פאר נגד מדינת ישראל (26.01.16), המבקש הודה והורשע בעבירות שעניינן מכירת ושיווק כדורים שנחזו להיות תרופות לטפול באין אונות, זאת ללא מירשם רופא, לא באריזה המקורית ותוך הפרת סימן המסחר הרשום עליהם.

...

נוכח האמור, ובשים לב למעמדו המשמעותי של הנאשם ברשת ההפצה, להיקף הפעילות הכספית, לתקופה בה סחר הנאשם בכדורים המפרים, מדיניות הענישה הנוהגת והעובדה כי הנאשם הורשע גם בביצוען של עבירות מס, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את כלל האישומים נושא כתב האישום המתוקן נע בין 12 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.

יחד עם זאת, אינני סבורה כי ניתן להיעתר להמלצת שירות המבחן כלשונה ולהשית על הנאשם ענישה הצופה פני עתיד בלבד לצד צו מבחן.

סוף דבר אני גוזרת על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל.

כאשר נישאלו הנאשמים אודות מקוריות התרופות אותן הם משווקים ומוכרים, הציגו הנאשמים מצג שוא לפי מדובר בתרופות מקוריות, אשר יוצרו על ידי בעלי סימני המסחר וכן הדגישו חוקיות עיסקאות המכר אותן הם מבצעים וציינו כי הנם בעלי היתר שניתן להם מאת בעלי הזכויות למכור את התרופות המבוקשות.

עיון בפסיקה מלמד כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסרים קצרים ועד למאסרים לתקופות משמעותיות, כל מקרה ונסיבותיו, כך למשל: רע"פ 9102/15 רועי פאר נגד מדינת ישראל (26.01.16), המבקש הודה והורשע בעבירות שעניינן מכירת ושיווק כדורים שנחזו להיות תרופות לטפול באין אונות, זאת ללא מירשם רופא, לא באריזה המקורית ותוך הפרת סימן המסחר הרשום עליהם.

...

בנסיבות האמורות אני קובעת כי מתחם הענישה נע בין עונש מאסר בפועל שיכול שירוצה על דרך של עבודות שירות ועד ל- 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

התלבטתי ארוכות אם ראוי להטיל על הנאשם מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות, לצד רכיבים נלווים, ואולם, בסופו של דבר, לאחר עיון בתסקירי שירות המבחן, שמיעת הצדדים כמו גם הנאשם, במסגרת הטיעונים לעונש סבורתני כי החברה והנאשם יפיקו תועלת רבה יותר מענישה בדמות של"צ מאשר בענישה על דרך של מאסר על דרך של עבודות שירות.

סוף דבר אני גוזרת על הנאשם עונש של"צ בהיקף של 300 שעות, בהתאם לתכנית של"צ שתגובש על ידי שירות המבחן ותוגש לעיוני בתוך 21 יום מהיום.

המומחה השיב שלפי הרשימה, התובעת רכשה ב- 24/9/20 תרופות שנרשמו על ידי ד"ר לוסטיג, הפסיכיאטרית – ARIPLY ו- CIPRALEX וכל התרופות לאחר המירשם הראשון נופקוד לפי מרשמים של רופא המשפחה.

המומחה קבע שהוא מבין דפוס זה של קנית תרופות לא כטיפול תרופתי לפי צורך אוטנטי אלא כמונע על ידי כוונה להדגיש את תלונותיה.

מאחר שהמומחה, ביסס את קביעותיו, בין היתר על מניעי התובעת וייחס לה חוסר מהימנות, נסיון להטעות את בית המשפט בעצם פנייה לפסיכיאטר ורכישת תרופות ונסיון למקצה שיפורים לאחר מתן חוות דעתו, הרי שטרם הכרעה מן הראוי להתייחס לאישיותה של התובעת ומהימנותה, כפי שניתן היה להתרשם מן התצהיר שהוגש, קורות חייה ועדותה בבית המשפט.

התובעת התייחסה לתחושותיה בנוגע למצבה לאחר התאונה והסבירה: "...היום יש לי בעיה רצינית לעלות על האוטובוס. אני, אני מתקשה עם יד ימין הבריאה. זה הבעיה. אתה יודע, לקחו לי את, את יד ימין הבריאה. אני מכירה, אני מכירה כמה אנשים, 3 אנשים שמתפקדים טוב עם כליה אחת. ואני תמיד ככה תוהה ושואלת מה יקרה חלילה אם יקרה משהו לכליה אחד שלהם, זה מה שקרה לי. אני כל הזמן חושבת על, על האנלוגיה הזו. יד ימין אצלי תפקדה באמת, אני, אני עשיתי הכל. אני עשיתי הכל. וכמובן שבגלל המיגבלה המוטיבציה שלי כל החיים הייתה יותר גבוהה משל כל אחד אחר להוכיח לעצמי שאני עושה הכל למרות הכל, אוקי? וכרגע זה, זה, זה השתנה גם ברמה התפקודית וגם ברמה הנפשית. אני פיתאום מרגישה שאני נכה, אני לא הרגשתי אף פעם . עם הכל, לא הרגשתי נכה אף פעם. והיום אני נכה. זה, זה קשה. זה קשה. שזה שינה את כל המערך הנפשי שלי" (שם, עמ' 61 שורה 3 ואילך).

...

בנסיבות שפורטו, סבורני שפסיקת סכום גלובלי בשיעור של 70,000 ₪, מתיישב עם הפסדים בפועל שסביר שהם בעלי קשר סיבתי למצבה הרפואי של התובעת שנגרמו במהלך השנים לרבות בלימת העליה בשכרה ומשכך מהווה סכום סביר ומתון המתיישב עם כל הנסיבות (לשם האומדן יפורט שסכום זה הוא פחות מחישוב חצי אקטוארי בהתאם לשיעור הנכות).

סוף דבר אחר כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר עבר / עתיד - 70,000 ₪.

הנתבעים ישלמו אפוא לתובעת סך של 125,213 ₪ בתוספת החזר אגרה כפי ששולמה, שכרו של ד"ר דרנל כפי ששולם שניהם בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום ושכר טרחת עורך-דין בשיעור של 15.21% מן הפיצוי שנפסק.

כך, לפני מספר שנים, הועמד ד״ר **** שהם לדין משמעתי, בין היתר מפני שמכר באתר האנטרנט שלו תכשיר רפואי (להרחבה על אודות מקרה זה, שהסתיים בהסדר טיעון, ראו: דין וחשבון לפי סעיף 44(ה) לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל״ז-1976, בעיניינו של ד״ר **** שהם (21.5.17)).

כך עולה מנספח ת/2 (תחת נספח 12 לערעור), שהוא מכתב שנשלח לד"ר רוזנטל, ובו נכתב כך: "מהיבט המוצרים במרפאתך, כפי שנימסר לך, על פי נהלי משרד הבריאות, ניתן להכין ולנפק תכשיר או הכנה הומאופתית על ידי רוקח בבית המרקחת בלבד, ולא ע"י רופא. בהתאם יש להפנות מטופלים לבית מרקחת עם מירשם ולא לספק להם מוצרים הומאופתיות באופן ישיר באותו אופן שבו רופא איננו מספק תרופות למטופליו" (בפיסקה 7 למכתב [ההדגשות הוספו]).

...

הוא קבע כי "הוועדה הנכבדה שקלה כראוי את מכלול נסיבות המקרה, התרשמה ישירות מהעדויות ומחומר הראיות, והמלצתה לעניין הרשעת הנקבל במיוחס לו בכתב הקובלנה – מקובלת עליי. גם ההמלצה לעניין אמצעי המשמעת – התלית הרישיון למשך שנה אחת – נראית לי שקולה והולמת, בנסיבות המקרה והשלכותיו על בריאות הציבור" (עמוד 3 להחלטה; נספח 1 לערעור).

מסקנתי היא שיש לזכות את ד"ר רוזנטל מהאישום בסעיף 41(4) לפקודת הרופאים.

נראה לי כי על רקע זה יש להחזיר לוועדה את הדיון בכל הנוגע באמצעי המשמעת המתאים.

התוצאה דין הערעור להתקבל באופן חלקי.