אישור מהנדס על תקינות המבנה בהתאם לחוק

במועד בו קיבלו התובעים את החזקה במשרדים, וחרף הארכה שניתנה לחברה לסיים את העבודות, התברר לתובעים כי: החברה הותירה והסתירה בעיות מהותיות אשר ככל הנראה מעל יכולתה לטפל בהם; השטחים שנרשמו בהסכם גדולים מהשטחים בפועל; ליחידה 33 אין כלל גישה והמעלית אינה פועלת וחדר השירותים לא הושלם לשימוש; עבודות חזוק הפל-קל לא הסתיימו; שוכרים פוטנציאליים מסרבים לחתום על הסכם שכירות ללא ביטול צו הסגירה וקבלת אישור ממחלקת ההנדסה על תקינות המבנה.

לכאורה, יש לבחון מתי בוצעו העבודות, ואם כן האם בוצעו בהתאם להתחייבויות בסדרת ההסכמים (הסכמי המכר המקוריים מיום 11.05.15 והנספח להסכם מיום 04.11.15), על מנת לקבוע האם החברה עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעים בנושא זה. כנשאל על כך קני בחקירתו, השיב כי חזוק המבנה בשל הבנייה בשיטת הפל-קל נעשה עוד לפני שחתמו התובעים על ההסכמים, אלא שעד שהגישו לעירייה את הניירת לצורך אישור עבר זמן, ולהערכתו זה נעשה כחצי שנה לאחר החתימה על ההסכמים (ר' עמ' 36, שורות 7 - 9 וכן עמ' 41, שורות 2 - 4).

...

פיצוי בגין עוגמת נפש בשים לב למכלול האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התובעים לפסוק לטובתם פיצוי בגין עגמת נפש.

ברור, כי לא ניתן להיעתר לדרישת החברה בנסיבות אלה, ואני דוחה אותה על הסף מבלי לבדוק את הטענות לגופו של עניין.

סוף דבר הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד, נדחות.

חשוב להקפיד על תקינות המבנים, כך שיתוכננו על ידי מי שהוסמכו כדין לבצע פעולות הנדסיות.

מתן אישורים על ידי מי שאין זה מקצועו מסכן את שלום הציבור ואת תקינות המבנים.

התוצאה היא כי העירעור מתקבל, במובן זה שגזר הדין מבוטל, ועניינה של המשיבה מוחזר לועדת האתיקה של המהנדסים והאדריכלים, כדי שיוטלו עליה אמצעי המשמעת בהתאם לשיקול דעתה של הועדה, ותוך הנמקה למדיניות הנוהגת ולנסיבות המיוחדות של מקרה זה ככל שימצאו כאלה.

...

המשיבה טענה כי יש לדחות את הערעור.

התוצאה היא כי הערעור מתקבל, במובן זה שגזר הדין מבוטל, ועניינה של המשיבה מוחזר לוועדת האתיקה של המהנדסים והאדריכלים, כדי שיוטלו עליה אמצעי המשמעת בהתאם לשיקול דעתה של הוועדה, ותוך הנמקה למדיניות הנוהגת ולנסיבות המיוחדות של מקרה זה ככל שימצאו כאלה.

עוד, הם טענו כי הנתבע הסתפק בתשובת הערייה כי חזקה שגג שניבנה בהיתר אמור לשאת בעומסים, והסתמך על ההנדסאי אשר תיכנן את הבניה, ולא ביצע בדיקה מקצועית, כך שאין לו עילה נגדם.

מן האמור, ניתן להבין כי הנתבע הסתמך על אישור המהנדס והעירייה לגבי תקינות הגג, ולא הסתמך על "מילת" התובעים.

המהנדס הולך לעיריה ובודק אם יש חריגה מהתב"ע. מהנדס שלך בא ועושה תוכניות? הבדיקה שמהנדס עושה על גג או כל מבנה שנעשה עם היתר מבחינה חוקית מבחינת תב"ע מרחקים ואחוזי בניה.

הנתבע טען כי כיום קיים מרזב בהתאם לאישור מהנדסת העיר.

...

אכן שוכנעתי כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה, בנוסף לפגיעה בזכותם לחיים בתנאים סביבתיים ראויים.

אשר לכן אני דוחה את בקשת התובעים לפסיקת הוצאות עבור בדיקות מומחים וייצוג בהליכים קודמים.

לסיכום: תביעת התובעים בתיק 70761-11-16 התקבלה בחלקה בעוד שהתביעה בתיק 35905-05-17 נדחית.

אולם בכך לא תמה הדרך להכרעה בשאלת אחריותו של המהנדס לבנטר, שכן הוגשה הצהרה שלו לעריית נתניה שעל פי חותמת המוטבעת בתחתיתה הוגשה עד יום 19.10.06 (נספח ג' לתצהיר מטעמה), היינו לפני תחילת עבודות החיפוי, הכוללת את הסעיפים הבאים – "6. הנני מתחייב כי במידה וחפוי קירות המבנה ייעשה באבן טבעית, על המהנדס להעביר הנחיות והוראות לבצוע לקבלן בהתאם לדרישות מפמ"כ 378 ולפי תקן ישראלי – 2378, 1555.

על כך יש להוסיף מכתב נוסף עליו חתום המהנדס לבנטר מיום 15.7.07 המופנה לעירייה (נספח ב' לתצהירו), בו אישר את אופן ביצוע החיפוי בבניין ואת תקינותו, מכתב אשר נכתב לקראת מתן טופס 4 לבניין וכפי הנראה לאחר תום עבודות החיפוי וסלל את הדרך למתן טופס 4 לבניין, וזו לשונו (לאחר זהוי המבנה על פי כתובת ופרטי גוש, חלקה ומגרש) – "בנוגע לחיפוי אבן שיש בקירות חוץ בבניין הנ"ל, הריני מבהיר כי העובדה בוצעה כדלקמן:

...

סוף דבר במסגרת התביעה העיקרית אני מחייב את הנתבע לפצות את התובעת בסכום של 1,869,367 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט במסגרתה נקבע סכום זה – 26.6.19.

לאור האמור אני מחייב את מר כראדי לשלם לתובעת נוסף על האמור את חלקה בשכר המומחים מטעם בית המשפט, את הסך של 100,000 ₪ ששילמה לצורך מיגון הבניין במהלך ניהול ההליך, את אגרת בית המשפט כפי ששולמה, כשסכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועדי תשלומם וכן הוצאות משפט נוספות בסך כולל 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪.

ההודעות נגד יתר הצדדים השלישיים שלא נמחקו נדחות, כאשר מאחר שהללו הצטרפו להליך בשלב מעט מאוחר יותר מפתיחתו וגם פעילותם במסגרת הפרויקט ייתכן שלא היתה מיטבית ישלם מר כראדי למכון התקנים ולעיריית נתניה שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ כל אחד.

העותרים טענו כי תמוה "הכיצד ייתכן שבחודש 9/2022 הוקם הפארק האתגרי, כעבור 3 חודשים ניתן אישור לכאורה על פטור מהיתר בישיבה פנימית במועצה, ורק כעבור 3 חודשים נוספים הדבר אושר לכאורה בועדת התיכנון של המועצה?". העותרים צרפו לעתירה חוות דעת מטעם האדריכלית אריקה לאוב, אשר מצאה, כי: "התב"ע מחייבת הגשת תוכנית בינוי לצורך הוצאת היתר בנייה למבנים נוספים במיגרש ... המתקן הוקם ב 9.22 ללא היתר בנייה וללא כל הליך סטאטוטורי מקדים ומחייב כחוק. הדיון ואישור המתקן היתקיים ב 5.2.2023 ברשות רשוי כעבודה הפטורה מהיתר ... אין כל נתון מזהה על מיסמכי הועדה המקומית ... המקשרים אותו אל המיקום הספציפי ... התשריט הקיים הוא של החברה המבצעת ולא של הרשות ... בנוסף לכך אין תוכנית הגשה וההעמדה היא לא על גבי תוכנית מדידה בה ניתן לראות היכן זה ניבנה בדיוק. מצ"ב רשימת עבודות פטורות מהיתר מאתר מנהל התיכנון – מיתקני משחקים אינם כלולים בהם ... בתקנון התב"ע כתוב במפורש שהיתר הבנייה יוצא לאחר אישור תוכניות בינוי בועדה המקומית ... בתוכנית הבינוי המצורפת לתב"ע המאושרת אין סימון של מתקן הנינג'ה ואף לא הוגשה תוכנית בינוי חדשה בהתאם לאישור הועדה! רק מכוחה ניתן להוציא היתר בנייה ... לאור זאת המתקנים הוקמו ללא היתר בנייה וללא הליך סטאטוטורי המתחייב בחוק – כזה המסכן את באי ומשתמשי המקום". גם על פי חוות דעת המומחה לעינייני בטיחות מטעם העותרים המהנדס גל סמדר, הקמת הפארק לא עברה הליך תיכנוני כלשהוא, ולא קיבלה אישור הנדסי על מנת לוודא תקינותו כמכלול מהבחינה הבטיחותית.

...

המשיבות אף הפנו לפסק הדין שניתן בע"מ (מרכז) 20512-10-16 עופרי נ' ראש המועצה המקומית באר יעקב (1.11.2016), שבו נקבע בהקשר זה בפסקאות 41-40: "ביחס לטענה לפיה הקמת מתקני משחקים טעונה היתר בנייה – מקובלת עלי טענת המשיבים 1-2 כי הקמתם מהווה חלק אינטגרלי מהשצ"פ ולא חלה חובה להוציא היתרי בנייה בגינם. גן ציבורי, על פי הגדרתו, נועד לשרת את התושבים. בהינתן כי אופי היישוב בו הוקם – שאינו שנוי במחלוקת – קרי, משפחות צעירות בעלות ילדים, ברי כי הכללת מתקני משחקים מהווה חלק בלתי נפרד מהשצ"פ, הגם שאינה תנאי לייעודו, אלא אחת מהאפשרויות שעשויה להיכלל בו כחלק מצרכי הפנאי, המרגוע, המפגש החברתי, הטיול והמשחק. הדעת אינה סובלת מצב בו יידרש היתר בנייה בגין הקמת מתקני משחקים המיועדים לפעוטות, כמו מגלשה או נדנדה, זאת להבדיל מחובת הרשות לדאוג לקיומו של צו תקן להבטחת בטיחות המתקנים". סעיף 1 לחוק התכנון והבנייה מגדיר "בניין" כדלקמן: "בנין" – כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות – (1)   כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע; (2)   קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל; הגדרת "בנין" היא רחבה למדי, וכך תוארה בפסיקה: "זוהי הגדרה טכנית מובהקת לצורך חוק מיוחד, אשר מטרתו להבטיח כי כל פעולה הקשורה בבניה במובנה הרחב ביותר תיעשה רק על דעת הרשויות המוסמכות ובהתאם לתכניות מאושרות לפי אותו חוק" (ע"א 267/69 מיכקשוילי נ' טרנר פ"ד כג(2), 300, 303 (1969) ).

בשים לב לכך שהפארק האתגרי הוקם בשטח שייעודו הוא לספורט, נופש ושעשועים, שהפארק האתגרי הוקם על ידי רשות מקומית שתפקידה הוא להקים אזורים כאלה בשטחים ייעודיים להבדיל מהתקנה שעושה אדם פרטי בחצריו, בשים לב להיקף "הבנייה" וטיבה, ולכך שאין מדובר בבנייה מאסיבית", לגובהם ושטחם של המתקנים ולמידת השפעתם על הסביבה ועל מצבם הפיזי של המקרקעין (בשטח שנועד כאמור לפעילות ספורט) – סבורני כי המתקנים האמורים אינם מהווים "בנין". משאין מדובר ב"בנין", ומשאין חובה בקבלת היתר להקמת מתקני הפארק – הרי אין לקבוע כי המועצה פעלה שלא כדין בהקמתם.

העתירה נדחית אפוא.