תמצית טענות הצדדים
לטענת המבקשת, סיכסוך העבודה שהוכרז על ידי המשיבה ביום 15.3.18 לא הוכרז כדין, ובכל מקרה אינו עוד בתוקף, וזאת בין היתר לנוכח העובדה כי עילות השביתה כפי שפורטו בו לא היתקיימו במועד ההכרזה, וכל שכן אינן עוד רלוואנטיות.
לזאת נוסיף כי כמפורט לעיל, ארגון העובדים הכריז לראשונה על סיכסוך עבודה ועל כוונה לעשות שימוש בנשק השביתה עוד בחודש מרץ, דהיינו לפני למעלה מחצי שנה, ולמרות זאת נימנע מלעשות שימוש בכלי זה במשך חודשים ארוכים, כשבשלושת החודשים האחרונים נעשו הדברים בהתאם להמלצת בית-הדין ובמטרה לאפשר לצדדים למצות את נתיב המשא ומתן;
שלישית אין בידינו לקבל את טענות המבקשת, כי עילות הסיכסוך כפי שנכללו בהכרזה על סיכסוך העבודה ופורטו לעיל אינן בתוקף, נוכח חלוף הזמן וההתפתחויות מאז ניתנה ההכרזה.
...
המבקשת מוסיפה וטוענת כי דרישות המשיבות במשא ומתן עימה הינן חסרות אחריות וחסרות תקדים, באופן המחייב את המסקנה כי השביתה המתוכננת תהווה אמצעי לחץ פסול, שהנזק בקיומה עולה לאין ערוך מהתועלת (שלא קיימת) בה. על כן, טוענת המבקשת, מתחייבת המסקנה כי נקיטה בצעדים ארגוניים בעת הזו ובנסיבות המקרה הינה בגדר פעולה מחוסרת תום לב, שאין לאשרה.
באופן ספציפי, נבהיר כי השתכנענו בכך שאף שאכן קיימת לעת הזו נכונות עקרונית של המבקשת להחיל את חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות על עובדי המשיבה, דהיינו אין עסקינן ב"סירוב עיקש" להחלתה, שהיה אחת מעילות ההכרזה, הרי שבין הצדדים עדיין קיימים פערים משמעותיים באשר למספר העובדים שעליהם תוחל החוקה, בדבר משמעות החלת החוקה ביחס לעובדים כאלה ואחרים, ובפרט בדבר משמעות החלת החוקה על עובדים המשתכרים כיום מעל הקבוע בחוקה;
רביעית אין בידינו לקבל את טענות המבקשת, כי דרישות המשיבה נוגדות את הנחיות הממונה על השכר באוצר, ומטעם זה אין להתיר את השביתה.
ולבסוף אין בידינו לקבל את טענות המבקשת לפיהן מאזן הנוחות נוטה לטובתה.
סוף דבר
הבקשה, למתן צווי מניעה שימנעו מן המשיבה לנקוט בשביתה או בצעדים ארגוניים בחצרי המבקשת, נדחית.