אישור כניסה לישראל לצורך עבודה

אף נראה כי ההליך המשפטי המנוהל נגדו לראשונה בחייו, מעצרו במשך יותר מחודש, והעובדה שכניסתו לישראל לצורך עבודה לא אושרה בשל ההליך הנידון, גרמו לו להפנים את חומרת מעשיו ושמשו עבורו גורם מרתיע.

...

הערעור נדחה.

כפי שנקבע לא אחת, "... עיקרון אחידות הענישה... הוא עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. לפי עיקרון זה, במצבים דומים מבחינת אופי העבירות ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים (...). כך במיוחד כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, אז מקבל עיקרון זה משנה תוקף" (ההדגשה אינה במקור) (ע"פ 27/17 בסל נ' מדינת ישראל (12.12.2017)‏‏, כבוד השופט י' אלרון, פסקה 11 והפסיקה שם. כן ראו: ע"פ 3065/15 חסין נ' מדינת ישראל (26.6.2016)‏‏, כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 11; ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (4.3.2009)‏‏, כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 24).

גזר הדין – סיכום לנוכח כל האמור לעיל, על הנאשם נגזרים העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך שמונה חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 20.7.2019 עד יום 25.8.2019.

בתע"צ שהוגש נכתב: "העובד מחאמרה קרעיש מרואן ... הועסק ברישיון עבודה בישראל אצל המעסיק א.מ.ש. האחים ברזני בע"מ... כפי שמפורט בכרטיסו האישי המצ"ב. כמו כן מצורף דו"ח רישיונות לעובד ממנו עולה כי רישיונו של העובד בחברה הנ"ל הסתיים בתאריך 26.03.2018 – סגירה אוטומאטית עם סיום תוקף רישיון. ועל כן אין מיסמך שנשלח על ידי החברה לביטול הרישיון." בהתאם לעמדת המדינה, הוגשו שאלות בכתב לרשות האוכלוסין וההגירה, חלף העדת נציג הרשות בביה"ד. השאלות שנשאל – אם מעסיק לא מדווח על העובד שלו, האם האישור מבוטל או שנשאר עד תום התקופה, ואם מבוטל – תוך כמה זמן? לאחר היתייעצות עם הגורמים הרלוואנטיים במנהל האזרחי נימסרה תגובת רשות האוכלוסין באמצעות פרקליטות מחוז דרום: "המנהל האזרחי עורך בחינה לתום תוקפו של היתר הכניסה לישראל לצרכי עבודה, על בסיס הנתונים שמתקבלים מטעם רשות האוכלוסין וההגירה. ככל שמהנתונים עולה כי המעסיק לא דיווח על תשלום עבור עובדיו, ההיתר לא יבוטל, אך יפקע בתום תוקפו, ולא יחודש." הנלמד מן האמור, ניתן לגבש מסקנה כי גירסתו של התובע אמינה והגם שהחברה החלה בהליך פירוק כבר בחודש פברואר 2017, העובדים לרבות התובע המשיכו לעבוד בחברה מספר חודשים נוספים, באופן התומך כאמור בעדותו של התובע לפיה עבד בחברה לפחות עד לחודש יולי 2017.

...

במקביל, שוכנעתי כי על אף שנבצר מבית הדין לשמוע את עדותו של באסם, עד מרכזי בהתרחשויות, לא היה בה כדי להעלות או להוריד לנוכח חוסר שיתוף הפעולה מצדו והעדר רצון לסייע בגילוי האמת.

סוף דבר לאור כל האמור, מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח שעבד אצל האחים ברזני, צד ג', בחודש יולי 2017, וכן שאירע לתובע אירוע תאונתי בזמן שהיה בעבודה.

מהנימוקים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת, האירוע מיום 12.7.17 מוכר כתאונת עבודה.

] שנית, התובע העיד תחילה שלאחר סיום עבודתו אצל הנתבע הוא עבד במקומות רבים, בהמשך תיקן את גירסתו והעיד שהוא לא עבד אצל מעסיק אחר מיד עם סיום העסקתו אצל הנתבע מן הטעם שלא היה לו אישור לעבוד והמשיך והעיד כי למרות שלא היה לו אישור עבודה הוא עבד עת ניכנס לישראל לצורך חפוש עבודה[footnoteRef:27].

...

לפיכך התביעה להפרשי פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחית בזאת.

] אשר לדעתי יאמר כי אין ליתן תוקף ל"כתב הויתור" ולפיכך נדחית טענת הקיזוז של הנתבע.

] סוף דבר הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 68.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.15 ועד למועד התשלום בפועל.

ב"כ המשיב 3 טענה כי ניכנס לישראל לצורך עבודה בלבד, ואין להחמיר עמו בשל רישום קודם, שהרי אושרה מאז כניסתו לישראל, כך שאין מניעה ביטחונית לכניסתו.

...

יוצא אפוא, כי בעניינם של המשיבים יש לבחון הן את חשש ההימלטות והן את חשש המסוכנות, וזאת בזהירות והקפדה מיוחדים, הנדרשים במצב החירום הלאומי.

לפיכך, אני מורה על מעצרם עד תום ההליכים.

בהודעתו מיום 27.2.24 אישר משיב 2 כי אין בידיו רישיון לעבוד בישראל, לטענתו טרם הספיק לעבוד בישראל בשל כניסתו לארץ ביום מעצרו ובהודעתו מיום 28.2.24, שעה 13:02 כאשר עומת עם גירסתו של משיב 1 כי השניים לא ניכנסו יחדיו ביום המעצר השיב: "נכון הוא ניכנס לפני כמה ימים... סתם אמרתי את זה" (ש' 10 – 13).

...

סוף דבר, אני מורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.