אכן, הטענה כי התובעת חתומה משנת 2007 "על סעיף 14" מהוה הרחבת חזית אסורה; ממילא לא הוכח על ידי הנתבעות כי הצדדים אמצו בחתימתם את תנאי האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פצויי פיטורים (להלן- האישור הכללי), שכן לא הוצג בפנינו מיסמך המקפל בתוכו את "התנאים המקדמיים להחלתו ובהם, בין היתר, שיעור ההפקדות לקופה, אי הכללתה של קביעה מפורשת בהסכם ההעסקה או במסמך אחר כי התשלומים לקופה באים במקום פצויי פיטורים ואי הכללת נוסחו של האישור הכללי בהסכם העבודה" (ברע (ארצי) 53583-01-17 סופרקום בע"מ – יבגני מיזנשטיין (מיום 24.2.2017).
...
דיון והכרעה
הערות מקדימות
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובעת לגבי זהות מעסיקתה, כמו גם לגבי תחילת תקופת העסקתה להתקבל.
נוכח האמור לעיל לא מצאנו לפסוק לטובת מי מהצדדים פיצוי בשל העדר חובת תום הלב.
אנו סבורים כי אי תשלום פיצויי פיטורים במלואם, אינו נובע מטעות כנה מצדה של גב' רובנר ו/או חברת קבקוב.
סוף דבר
תביעת התובעת מתקבלת בעיקרה וטענת הקיזוז של גב' רובנר מתקבלת במלואה.