אישור ייצוגיות נגד יצרנית תרופות

ביום 13.06.13 הוגשה בקשת האישור בת"צ 27444-06-13 (להלן: בקשת מילר), שבה נתבקשתי לאשר תובענה ייצוגית נגד יצרנית הגלולות, החברה הגרמנית מקבוצת באייר Bayer Schering Pharma AG (להלן: באייר), ונגד באייר ישראל בע"מ (להלן: באייר ישראל), שמשווקת את הגלולה בישראל מסוף שנת 2008.

העילה מתייחסת לאי העברת מידע לצרכניות לאחר שהופיעו הפרסומים המדעיים ובכלל זה המלצת ארגון ר[ופ]אי המשפחה בהולנד – הכל לאחר הנפקת התרופה החדשה, פרסומים אלו היו צריכים לבוא לידיעת הצרכניות ובמיוחד על רקע העובדה – אליה התייחסנו כבר בבקשה לאישור – כי בעלון המקורי לא היה כל מידע אפקטיבי („לא ניתן לשלול“) בדיוק לדברים אלו היתייחס החתו"מ בדיון.

...

הבקשה הוגשה מטעם שלוש מבקשות; במהלך הדיון הסכימו הצדדים שמבקשת 1 תימחק מהבקשה (עמ' 268 לפרוטוקול הדיון, שורה 3), וכך אני מורה.

כאמור לא שוכנעתי כי המשיבות הטעו את הצרכניות, ומכאן שלא שוכנעתי כי קיימת אפשרות סבירה שהפרו חובת זהירות או חובת תום הלב.

הבקשות נדחות בזה, והמבקשת טייטלר תודיע בתוך שלושים יום מהיום אם היא מעוניינת להוסיף ולנהל את תביעתה.

המבקשות תשלמנה למשיבות את הוצאות הבקשות, וכן תשלמנה להן שכר טרחת עורכי-דין על סך 30,000 ₪, בתוספת מס ערך מוסף, בכל תיק.

כעולה מחומר הראיות, סעיף 6 להסכם השני נועד, בראש ובראשונה, להסדיר את "יחסי העבודה" בין קבוצת הבקשות כנגד יצרנית התרופות, לבין הבקשה כנגד הקופות, כאשר חודד בו שעו"ד גרפי יהיה אמון על ניהול הבקשה כנגד קופות החולים.

ההתפתחות המשמעותית האחרונה בהליך נגעה להסכם פשרה שהושג בין התובעים הייצוגיים לבין יצרנית התרופות, אשר טעון עדיין אישורים.

...

ההתנהלות בעקבות חליפת המיילים ת/1 ו- ת/2, והשלכותיה גם אם היינו מניחים שההסכם כלל, באופן כלשהו, תנאי בדבר השקעת עבודה, הרי שסבורני כי תנאי זה איבד מתוקפו נוכח חליפת המיילים ת/1 ו- ת/2, ונוכח התנהלות הצדדים אחריה.

ואם בהגינות עסקינן, סבורני שלא יהיה זה הוגן או צודק שלא לאכוף את ההסכם, בנסיבות בהן הצדדים כרתו אותו מתוך רצון להשיג תוצאה מסויימת שהיתה כרוכה בעצם איחוד הבקשות ולאו דווקא בהשקעת העבודה; כשהצדדים לא עשו דבר כדי לבטל את ההסכם לאחר שסוגיית חוסר המעש הוצפה, וזאת מתוך רצו לשמור על הקואליציה; ורק לאחר השגת התוצאה המיוחלת (אישור הבקשות), מבוקש להתנער מההסכם.

חוזה יחס טענה נוספת בפי עו"ד דוידוביץ' היתה שההסכם בנדון הוא "חוזה יחס". לשיטתו, אין המדובר בחוזה מסחרי רגיל, כי אם בחוזה לטווח ארוך, עליו חלים כללים שנקבעו בפסיקה לגבי חוזי יחס, לרבות האפשרות של שינוי תנאי ההתקשרות נוכח חלוף הזמן ושינוי הנסיבות סבורני שאין ממש בטענה זו. הדין אכן מכיר בקיומו של "חוזה יחס", כזה שמתאפיין במערכת יחסים ארוכת טווח ומורכבת בין הצדדים להסכם, אשר לגביו יש ליצור איזון בין הצורך בוודאות ושמירה על צפיות הצדדים, לבין הצורך בגמישות ויכולת הסתגלות לתנאים משתנים (ראו בנדון רע"א 1185/97 יורשי המנוחה הינדה ז"ל נ' מרכז משען, וכן ע"א 554/83 "אתא" נ' עז' זולוטולוב ז"ל).

לאור האמור לעיל אני מחייב את עורכי הדין דוידוביץ', פלג ונוי בשכר הטרחה ובהוצאות שנפסקו בסעיף 110 לעיל, כאשר חלקו של כל אחד מהם יעמוד על המפורט בסעיף 111 לעיל.

בהסכם הפשרה המתוקן נקבע עוד כי חברי הקבוצה יהיו מנועים מהגשת תביעה, אישית או ייצוגית, כנגד ניאופרם, או מי מטעמה, או כנגד יצרנית התרופות, או צדדים קשורים להן ושפועלים מטעמן, בעילות התביעה הנטענות או טענות התביעה או בעניינים הנוגעים למסכת הנטענות במסגרתה.

ב. השיקולים לעניין גמול ושכר טירחה במקרה שלפניי אציין, בפתח הדברים, כי התובענה אמנם מעוררת נושא חשוב של סימון נוכחות עמילן חיטה, גלוטן על אריזות ובעלוני תרופות המכילות חומרים אלו, אולם, הנושא בכללותו הוסדר ע"י משרד הבריאות עוד קודם להגשת התובענה הייצוגית, כאשר אחת התרופות אף אושרה ע"י משרד הבריאות כתרופה ללא גלוטן, כפי שטענה הנתבעת מלכתחילה (ראו נספח 17 לתגובת הנתבעת לבקשת האישור).

...

הצדדים ביקשו מבית המשפט, במסגרת הסדר הפשרה המתוקן, לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 20(ג)(2) לחוק, ולהנחות את הקרן או ליתן כל הוראה המצויה בסמכותו, כדי לייעד את כספי התשלום לקרן לתחום הטיפול בחולי הצליאק ורווחתם, בדגש על חולי צליאק נזקקים, או לכל תחום אחר שהינו קרוב לנושא ההליך שבכותרת כפי שימצא בית המשפט לנכון.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים בתובענה הייצוגית, בשינויים עליהם עמדתי, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

הנתבעת תשלם לתובעים גמול בסכום של 40,000 שקלים, ולבאי כוחם סכום של 132,000 שקלים.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

טענת השהוי והמניעות של המדינה ושיקולי מדיניות כאמור לעיל בחודש אוקטובר 2015 הוגשו תשע בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות בנוגע לניזקי פרשת "דיזלגייט". המדינה ידעה בסמוך לאותו מועד על אודות בקשות האישור, שכן באחת מתשע בקשות האישור, שנמחקה, התבקשה עמדת המשרד להגנת הסביבה.

חלק מתביעות אלה, דוגמאת תביעות כנגד חברות תעופה, יצרני תרופות או חברות קבלניות, אפשר יהיה להגיש כתביעות צרכניות במסגרת פרט 1 לתוספת השנייה.

...

מכל הנימוקים דלעיל אני סבורה כי יש לדחות את בקשת המדינה לזכות תביעה בלעדית בעניין נזקי הקבוצה הראשונה.

סוף דבר בקשת האישור מתקבלת בהתאם לקבוע לעיל.

לא שוכנעתי כי קיימת אפשרות סבירה שבית המשפט ייעתר לסעד המבוקש לאפשר בעלי כלי הרכב המושפעים שירצו בכך להשיב את כלי הרכב למשיבות או מי מהן תמורת שוויו.

התובעות הגישו בקשה לאישור תובעה ייצוגית נגד הנתבעות, שהינן יצרניות מוצרי חלב וביניהם מוצרי יוגורט מועשרים בחיידקים פרוביוטיים, וביתר פירוט: "אקטימל" של "שטראוס", "אקטיביה" של "שטראוס" ו"יופלה" של "תנובה" (להלן: "המוצרים").

אומנם עולה מחוות דעת הבודק כי לדעתו טענת ההטעיה שעליה התבססה התביעה איננה מבוססת, אך הכל מסכימים כי ניתן היה לתאר בצורה מדויקת יותר את תרומת החיידקים הפרוביוטיים, כך שיובהר כי אין מדובר בתרופה או בתחליף לחיסון, וכי הם לא נועדו לטפל, לרפא או למנוע מחלות.

...

במקרה דנא, לנוכח הפער העצום בין סכום התביעה המוצהר לסכום הפיצוי שנפסק, ובהתחשב בקביעות של המומחה הרפואי ובמידת התועלת של הסדר הפשרה מבחינה ציבורית – נראה לי כי יש להפחית משמעותית מן הסכום שהוסכם בין הצדדים, ולהעמידו על סך של 300,000 ₪.

בנסיבות אלו, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה שהסדר הפשרה הנו סביר והוגן מבחינת הקבוצה התובעת, ולנוכח חוות דעתו של פרופ' שיינפלד – אף למעלה מהוגן, וזאת בכפוף לשינוי הנוגע להפחתת שכ"ט ב"כ התובעות המייצגות.

אני מורה על פירסום הודעה לפי סעיף 25(4) לחוק, בהתאם לנוסח שיובא לאישורי בתוך 14 יום מהיום.

לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה בכפוף לתיקון הנוגע לשכ"ט ב"כ התובעות, ונותן לו תוקף של פסק דין.