אישור טיפול רפואי לנכה צה"ל בהתאם לחוק

הוועדה בחנה בין היתר האם קיים קשר סיבתי בין מחלות ממאירות שהתגלו אצל חלק מחיילי צה"ל שנחשפו למימי הקישון לבין חשיפתם למימי הקישון (דו"ח ועדת החקירה בעיניין ההשלכות של פעילות צבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה"ל שהופעלו במקום (2003), להלן: דו"ח ועדת שמגר או דו"ח הועדה).

באפריל 2003, במהלך ישיבת ממשלה, הכריז שר הבטחון דאז, שאול מופז, כי החליט לאמץ את מסקנות ועדת שמגר לפיהן חיילי צה"ל שצללו במי הקישון בזמן שירותם ועקב שירותם, וחלו במחלת הסרטן, יהיו זכאים לזכויות כדין לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים) או לפי חוק מישפחות חיילים שנספו (להלן: הכרזת שר הבטחון).

ביום 23.2.2005 הודיע קצין התגמולים למנוח שבעקבות דיון שהתקיים בעיניינו הוחלט לאשר לו טפול רפואי בגין מחלתו, ועל כן מופסק הטיפול בבקשתו להכרה (להלן: החלטת קצין התגמולים בתביעת המנוח).

הלכה נושנה במשפטנו היא, המוכרת כהלכת מיכלין, כי משהעניק המחוקק במישרין לפקיד ציבור סמכות שהשימוש בה כרוך בהפעלת שיקול דעת (להלן: רשות מוסמכת), חייבת הרשות המוסמכת להשתמש בה לפי שיקול דעתה היא, מבלי שתהיה כפופה להוראות מחייבות מצד הממונים עליה - "...אם חוק מעניק כוח ידוע למוסד או לרשות מיוחדת ומוסר לו את הסמכות להשתמש בכוח זה לפי שיקול דעתו, הרי על המוסד או על הפקיד לפעול בהתאם לזה ועל כל פנים אינו מחויב להשמע להוראותיו של מישהו אחר, כי הרי החוק מוסר לו – ולא לאחרים – את הכוח לפעול לפי שיקול הדעת..." (בג"ץ 70/50 מיכלין נ' שר הבריאות, פ"ד ד 319, 323 (1950)).

...

נוכח כל האמור התקבל ערעורו של קצין התגמולים והחלטתה של ועדת הערעורים בוטלה.

וכן בענייננו לא מצאנו כי הייתה הסתייגות מצד שר הביטחון לאמור במסמך הקריטריונים.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

הטיפול באף לא אושר על ידי ועדת החריגים, בהתאם לשיקול הדעת המקצועי המסור לה, באשר איננו ניתוח תיפקודי הנחוץ לשמירה על בריאות העותרת.

סיוג דומה נקבע גם בסעיף 3(א) לחוק זכויות החולה: "..בהתאם לכל דין". ישנן אוכלוסיות שזכותן לשירותי בריאות מוסדרת בחקיקה נפרדת, ולגביהן חוק ביטוח בריאות לא חל (לדוגמה: נפגעי עבודה - חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]; חיילים בשירות חובה ומשרתי קבע - סעיף 55 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; נכי צה"ל - חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]).

...

מן הכלל אל הפרט לאור הדברים שהובאו לעיל, ובהתאם לנסיבות העתירה דנן, דעתי היא כי יש לדחות את העתירה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

במידה וכן - על המשיב יהיה לשקול שוב את בקשתה על רקע האמור, ובכפוף לכל החלטה שתתקבל לעשות את כל הדרוש בשביל לבצע את כלל הטיפולים במועד אחד לרבות הטיפול באף [ראה הנחיה דומה בעניין ג'סאר].

ככלל קובע חוק נכים את זכאותם של נכי צה"ל לתגמולים חודשיים ולקבלת טפול רפואי בנכות המוכרת.

נקודת המוצא בהתאם להוראת רכב רפואי, איפוא, היא כי זכאותו של נכה צה"ל בעל נכות קבועה, לרכב רפואי, נקבעת בהתאם לפגימות המוכרות בעיניינו ולדרגת הנכות המוכרת שלו.

ככל שהועדה מחליטה לאשר לנכה את הרכב שהומלץ על ידי המהנדס, הרי שבהתאם לסעיף 60 להוראת רכב רפואי, מדובר באישור חד פעמי, המתייחס להחלפה הקונקרטית של הרכב ואינו יוצר זכאות קבועה לאותו הרכב מכאן ואילך.

...

לאחר שעיינתי בכל החומר (לרבות חוות הדעת של המהנדסים אפרים וגולן, מטעם העותר), וצפיתי בסרטונים, סבור אני כי עמדת המשיבים מבוססת די צרכה, ואין מקום לכך שבית המשפט יתערב בה. העותר נבדק על ידי המהנדס נצר מספר פעמים (בדיקה ביום 21.11.18; בדיקה ביום 3.3.19; בדיקה מקדימה ביום 5.11.19 ובדיקה מיום 5.12.19 – ניתן למעשה לראות בבדיקה המקדימה מיום 5.11.19 ובבדיקה מיום 5.12.19 – בדיקה אחת, להלן: "הבדיקה האחרונה").

מכל מקום, נראה לי כי טענה זו בדבר אותה הפרעה הזמנית כאמור, אינה יכולה להכריע את הכף במקרה זה, בהתחשב בכל השיקולים שצוינו.

סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

בסעיף 3 לתביעה נכתב: "אודה על קבלת אישור תט"ר ואישור לצורך טיפולים רפואיים". בחודש יוני 2020 הוכר המערער כנכה צה"ל בשל "פוסט טראומה", החל ממועד הגשת התביעה ובחודש ספטמבר 2020 נקבע לו שיעור נכות של 30% לצמיתות.

המשיב הוסיף וטען, כי מעבר לעובדה שתגמולי קיום אינם משולמים רטרואקטיבית בהתאם לסעיף 18 לחוק הנכים ולפסיקה, עולה מן העירעור שהמערער לא היה מצוי בשוק העבודה בתקופה המבוקשת ולכן כבר מן הטעם הזה אין הוא יכול להיות זכאי לתגמול תט"ר. שכן תנאי לתשלום התגמול הנו, כי טפול רפואי בנכות המוכרת הוא שמנע את העבודה.

...

ס. הנשיאה השופט א. קולה –אב"ד ערעור על פסק דין מיום 31.08.21 של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן בהתאמה: "ועדת הערעורים" ו-"חוק הנכים") היושבת בבימ"ש השלום בנצרת (כב' השופט יובל שדמי (יו"ר); ד"ר הדר ירדני; ומר אריה ציליק) בע"נ 29870-01-21 במסגרתו, נדחה ערעורו של המערער על החלטת קצין התגמולים (להלן: "המשיב") מיום 23.12.20.

טענות המערער לטענת המערער, מאחר ונכותו אושרה בסופו של דבר בשנת 2020 והוחלה למפרע מיום הגשת התביעה להכרה, הרי שיש לקבוע, כי גם הזכאות לתגמולי הקיום היא רטרואקטיבית נכון ליום הגשת התביעה להכרה ולא מיום הגשת התביעה לתגמולי הקיום.

זאת ועוד, הגם שסבורני כי אכן נכון לדחות את הערעור, אין בכך הסכמה והשלמה עם התנהלות המשיב בבירור תביעת המערער לגופה ולא היתה אכן הצדקה להתמשכות כה ארוכה של ההליכים בעניינו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי להרכב להורות על דחיית הערעור למעט- חיוב המערער בהוצאות בסך 5,000 ₪ אותם יש לבטל.

__________________ רננה גלפז מוקדי, שופטת סוף דבר אפוא, הוחלט פה אחד על דחיית הערעור והכל כמפורט בסעיף 26 לחוות דעתו של אב בית הדין.

רקע הדברים המבקש ניפצע במהלך שרותו הצבאי, והוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), בשיעור של כ-61%, מרביתם בגין הפרעת דחק פוסט-טראומתית (PTSD).

בהתאם לבקשה זו, ניתנה ביום 8.7.2019 החלטת המשיב, ובה נקבע כדלקמן: "לאחר עיון בחומר ובהמשך לבדיקת מרשך בצר"מ (צוות רב מקצועי) כושר עבודה נפשי ב-29/10/2017, אישר הרופא המוסמך המחוזי למרשך חופשת מחלה עד לתאריך 30/11/2017. לציין כי במכתבו של הרופא המוסמך המחוזי אל מרשך הובהר לו כי במידה וישתלב בעבודה מפרנסת בהקף של חצי מישרה, יושלם שכרו להקף עבודה מלא בכפוף להצגת מיסמכי מעסיק. לאור האמור לעיל אושר למרשך תט"ר (תשלום טפול רפואי) עד לתאריך 30.11.17 בלבד" (ההפניות לצרופים הושמטו – י' כ').

בית משפט זה עמד על התנאים לזכאות כאמור (טרם התיקון משנת 2021, שאינו רלוואנטי לעניינו של המבקש): "תקנה 14 קובעת במפורש כי לנכה העומד בתנאים ייקבע תגמול בעבור כל יום של ביטול עבודה ('נכה... זכאי לכל יום של ביטול לתגמול יומי עבור טפול רפואי'). תכליתו של תגמול זה לתמוך בנכה בתקופת הטיפולים הרפואיים בגין אי יכולתו לעבוד בימים אלה, וכך גם לאפשר לו שלא לנצל 'ימי מחלה' שהוא זכאי להם במקום עבודתו (ויש להם ערך כספי). על כן, כפי שגם הסביר המשיב, ניתנים התגמולים בהסתמך על אישור של רופא מוסמך כי הנכה אינו עובד מאחר שהוא מקבל טפול רפואי. התקנה כולה מדברת במושגים של 'ימים', ואינה מתייחסת לתקופות ממושכות: 'לכל יום של ביטול לתגמול יומי' (תקנה 14); 'הוא מובטל יום ביטול אחד' (תקנה 14(1) ), 'בעד אותו יום ביטול לא קיבל שכר...' (תקנה 14(2)). לא זו אף זו, תקנה 14(ב) מדברת בפצוי המעביד, והרי אילו היה מדובר במי שאינו יכול לעבוד לצמיתות, לא היה כל מעביד בתמונה. יוטעם, כי סעיף 43(ב)(1) לחוק והתקנות מכוחו קובעים במפורש כי מדובר בתגמולים שישולמו לנכים ש'עקב הטיפול אינם מסוגלים לעבוד'. קרי, כדי לזכות לתט"ר לפי תקנה 14 על אבדן כושר העבודה להגרם בשל הטיפול הרפואי, ולא המחלה. [...] תט"ר חלקי, לעומת זאת, כפי שגם מסביר המשיב, הוא תגמול מחיה שאינו ניתן כנגד חיסור ימי עבודה עקב טפול רפואי, אלא נועד למקרים בהם הנכה אינו מסוגל לעבוד בהקף משרה מלא כתוצאה מן הנכות, אולם מטעם זה נקבע התגמול בסכום קבוע ללא קשר להכנסת הנכה; תט"ר זה יסודו בפרשנות מרחיבה של המשיב לחוק, ואינו נוגע לטפול רפואי" (עניין גזית, בפיסקה כ').

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

משאלו פני הדברים, אין מקום להידרש לסוגיית רטרואקטיביות הבקשה, שלגביה כאמור ציין בית המשפט המחוזי כי "יתכן ואין עסקינן בבקשה 'רטרואקטיבית' קלאסית". המשיב בחן את בקשת המבקש והגיע לכלל מסקנה כי לא מתקיימים לגביו תנאי הזכאות לגופו של עניין, וסוגיית הרטרואקטיביות איננה הטעם העיקרי לדחיית הבקשה.

על יסוד כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.