אישור חוות דעת מומחה ללא הנמקה

נטען על ידו שחוות דעת המומחה אינה מנומקת ואין לאמצה.

באותה בקשה נטען על ידי הנתבע, בין היתר, כי לא ברור על מה הסתמך המומחה עת הגיע למסקנה שהליקוי עליו התלונן התובע לאחר סיום עבודתו קשור לתנאי העבודה; לא ברור לאיזה טריגר מתכוון המומחה, עת שהוא לא ציין את מהותו; והמומחה התבסס על ידע שאינו רפואי עת שציין שמיצוי זכויות על ידי נפגעי עבודה נעשה באופן שכיח לאחר סיום העבודה.

...

באותה בקשה נטען על ידי הנתבע, בין היתר, כי לא ברור על מה הסתמך המומחה עת הגיע למסקנה שהליקוי עליו התלונן התובע לאחר סיום עבודתו קשור לתנאי העבודה; לא ברור לאיזה טריגר מתכוון המומחה, עת שהוא לא ציין את מהותו; והמומחה התבסס על ידע שאינו רפואי עת שציין שמיצוי זכויות על ידי נפגעי עבודה נעשה באופן שכיח לאחר סיום העבודה.

לא מצאנו ממש ביתר טענות הנתבע.

כך, העובדה שהמומחה סבר כי בשאלות ההבהרה שהופנו אליו טמונה סתירה – בין טענה לקיומו של CTS שהתגלה מאוחר מדי ובין היעדרו של CTS – לא מביאה למסקנה כי המומחה לא נתן מענה ברור לשאלות שהופנו אליו.

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

בהמשך, הגיש הנתבע בקשה למינוי מומחה נוסף, בקשה שאף היא נדחתה בהחלטה מיום 5.1.22, במסגרתה נקבע בין היתר כדלקמן: "לאחר עיון בחוות הדעת, בבקשה ובתגובה לה, לא שוכנעתי כי מתקיימות בעניינינו הנסיבות המצדיקות מינוי מומחה נוסף.

בנגוד לטענת הנתבע, לא ניתן לומר כי חוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

...

המומחה ציין בחוות דעתו כי מחלת עמוד השדרה הצווארי ממנה סובל התובע "קשורה לגיל", ואולם הסביר הכיצד מאפייני תנאי עבודתו של התובע הכרוכים ב"תנועות חוזרניות של ע"ש הצווארי משך כל יום העבודה", תרמו להחמרת מצב המחלה: "עקב משך החשיפה למיקרוטראומה, 17 שנים, רוב ימי חיו הבוגרים של התובע, והאינטינסיביות שלה, זאת עם הופעת הביטוי הקליני של המחלה מוקדם מהגיל הצפוי (סביב 50), אני מעריך שתרומת עבודתו של התובע לליקוי היא משמעותית, ועולה על 20% הנדרשים לפי הפסיקה". בנסיבות אלה, אפוא, משלא נמצא כל טעם מוצדק לבקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי נוסף, דין הבקשה להידחות".

הנה כי כן, עולה מן המפורט לעיל, כי מדובר בתנועות שהינן דומות, חוזרות ונשנות, הפועלות לכאורה על מקום מוגדר – הצוואר, והמצדיקות לטעמנו, בחינתן בהיבט הרפואי בכל הנוגע לשאלת קיומו של קשר סיבתי".

על כן, בשים לב לכל האמור, ונוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעם בית הדין, לא מצאנו כל הצדקה שלא לאמץ את חוות דעתו של ד"ר רון בשוראי או לסטות מן הנקבע בה. סוף דבר - על בסיס כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה, כך שהליקוי ממנו סובל התובע בצוואר יוכר כפגיעה בעבודה, כמפורט ובהתבסס על קביעות המומחה כאמור.

בנסיבות העניין, ישלם הנתבע לתובע סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

בחוות דעת המומחה אין הסבר מנומק מדוע סבר המומחה כי המועד שבו לא נתן לתובעת אישור להמשך הפסקת העבודה הוא מועד בעל משמעות, ולא מועד מאוחר יותר.

...

המומחה התייחס לכל אחת מהתלונות של התובעת , כולל להתכווצויות והלחצים; להופעת הצירים, בחילות והקאות, לעבר המיילדותי וכד' תוך שהוא מנמק מדוע הגיע למסקנה כי התלונות לא העידו על מצב רפואי שהיווה סיכון לתובעת או לעוברה.

דבר זה עשוי למנוע עוגמת נפש רבה מנשים רבות היוצאות לשמירת היריון בהוראת רופאן , כשאין להן כלים לאמוד האם בסופו של דבר יקבלו את גמלת שמירת ההיריון או שאולי נכון להן להמשיך ולעבוד על מנת לכלכל את משפחתן".

מכל מקום, בעניין שלפנינו – לא מצאתי כי נפל פגם בחוות דעת המומחה באופן המצדיק לסטות מהאמור בחוות דעת זו, וכי על כן אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת הגישה ביום 19.2.23 בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה ולאחר הגשת תגובה מטעם הנתבע ניתנה החלטה במסגרתה הועברו למומחה השאלות שהותרו (להלן השאלות והתשובות של המומחה מיום 14.4.23 בהתאמה): האם נכון שבחוות דעתך אין כלל היתייחסות לחומרת הסימפיזיוליזיס ממנה סובלת התובעת? "בחוות הדעת התייחסתי לתופעת הסימפיזיוליזיס ממנה סבלה התובעת כפי שבאה לידי ביטוי בדיווחי הרופאים המטפלים ד"ר ברכה שרון וד"ר קולטונוב דימיטרי, בשתיים מתוך שלוש הבדיקות הרפואיות שדווחו בתקופת המחלוקת". האם אתה מסכים שעל פי הספרות הרפואית EUROPEAN GUIDELINES FOR THE DIAGNOSIS AND TREATMENT OF PELVIC GIRDLE PAIN נכון לומר כי חומרת הסימפיזיוליזיס נקבעת על פי תלונות המטופל ודרגת הפגיעה התפקודית הנגרמת לו? "אכן, חומרת התופעה נקבעת על פי תלונת המטופלת". על בסיס הספרות הרפואית לעיל, האם נכון לומר שהדיאגנוסטיקה לאיבחון סימפיזיוליזיס נעשית לפי תלונות החולה ובדיקה גופנית? "איבחון סימפיזיוליזיס נקבע בבדיקה רפואית ותלונת המטופלת". האם אתה מסכים כי יולדת הסובלת מכאבי גב מופנית בדרך כלל למומחה באורתופדיה אשר מבצע בדיקה לפי מומחיותו וקובע את חומרת המחלה והגישה הטיפולית? "יולדת הסובלת מכאבי גב וכאבים באגן מופנית בדרך כלל לאורתופד מומחה אשר קובע בבדיקתו את יכולת תיפקודה של המטופלת". בחוות דעתך הינך מציין כי "מצבה הרפואי של התובעת המפורט לעיל, הנובע מההיריון, לא סיכן את התובעת או את עוברה" האם נכון שעל פי ספרות רפואית THE IMPACT OF LOW BACK AND PELVIC PAIN IN PREGNANCY ON THE PREGNANCY OUTCOME ACTA OBSTETRICIA ET GYNECOLOGICA SCANDINAVICA 1991 המשך העבודה וכאבי הגב התחתון מסכנים את התובעת בהעלאת הסיכון לתחלואה (MORTALITY), אימהית? "יש מצבים בהם המשך העבודה וכאבי הגב של המטופלת עלולים להעלות את הסיכון של התובעת לתחלואה אמהית". האם נכון לומר שהמשך עבודתה וכאבי גב תחתון לא סיכנו את התובעת במשמעות של סכנת חיים והגדלת הסיכון לתמותה (MORTALITY), עם זאת, בהתבסס על המלצת הגורם המקצועי – אורתופד, האם נכון לומר כי קיימת סבירות גבוהה שכאבי האגן והגב הוחמרו / יוחמרו עקב עבודת התובעת במצבה ההריוני, ולכן המשך העבודה היה מחמיר את המצב? "בהתאם לנתונים העולים מן המסמכים הרפואיים מתקופת ההיריון, לא היתקיים מצב של סיכון לתובעת, כפי שגם עולה מהבדיקה במכון לרפואה תעסוקתית". האם נכון לומר שכאבים ממקור אורתופדי מטבעם נוטים להחמיר במהלך ההיריון, בהיות הלחץ המופעל ע"י שק ההיריון והעובר מתגבר עם היתקדמות ההיריון וגדילתם של גופים אלה לפי הספרות הרפואית הנ"ל? Orvieto R, Achiron A, Ben-Rafael Z, et al: Low-back pain of pregnancy Acta Obstet Gynecol Scand 73:209, 1994.

עיקר טענות הצדדים: לטענת התובעת: א. חוות דעת המומחה שטחית ולא מנומקת כלל במסגרתה המומחה פרט בסעיף אחד מה היה מצבה הרפואי על פי התעוד שעמד בפניו ולאחר מכן מסקנתו ניתנה ללא כל דיון ונימוק.

...

מעבר לאמור נציין, כי לא מצאנו מקום להיעתר לבקשת התובעת למינוי מומחה נוסף.

בענייננו, לאחר עיון בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה לא מצאנו כי מדובר במקרה המצדיק מינוי מומחה נוסף.

בנסיבות אלו מצאנו לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם ביה"ד. סוף דבר: התביעה נדחית.

משקל היתר הוא סיכון מוגבר אך העמידה היא סיכון מקביל וממילא משהמומחה שגה ביחס לפרשנות רשימת העובדות, לא המשיך לבחון את היחס בין העמידה ובין משקל היתר בחישוב מאזן ההשפעות.

טענות הנתבע חוות דעת המומחה הראשון אינה מנומקת ולא ניתן להיתחקות אחר קביעתו.

...

נוכח הפערים בין חוות הדעת ובהעדר כל סיבה לסטות מחוות דעת המומחה השני, דין התביעה להידחות.

מנגד , מונחת לפניי חוות דעת המומחה השני, אשר לא מצאתי סיבה לסטות ממנה שכן מבוססת היא על תיקה הרפואי של התובעת תוך התייחסות לעברה הרפואי, ומשלא נטען ואף לא הוכח כי המומחה השני אוחז באסכולה המחמירה עם התובעת או כי התעלם הוא מעובדות המקרה , התוצאה היא כי יש לאמץ את קביעות המומחה השני בחוות דעתו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומשעה שבחינת חוות הדעת השונות מובילה למסקנה כי חוות דעת המומחה השני מנומקת ומפורטת יותר וכן מתייחסת לכלל תיקה הרפואי של התובעת ופרקי הזמן בהן עבדה בכל אחת מהתקופות , אל מול חוות דעת המומחה הראשון החסרה מענה לשאלות בית הדין, דין התביעה להידחות.