ב"כ המדינה הפניתה לפרטים רלוואנטיים מתוך היתר הבנייה המתוקן המבוקש (השטח הכולל של שטחי הלינה, העדר הקצאה לשטח של חניון אוהלים, ניצול זכויות הבנייה ליחידות הנופש מבלי להותיר שטח לשימושים עקריים נוספים של מרכז ספורט, פעילות מדברית וחוות חיות, בנייה בתת קרקע, חומרי הבינוי של יחידות הנופש אשר אינם כוללים רק בד אלא גם אבן, זכוכית ועץ והעובדה שצמודה להן בריכה, קיומן של יחידות נופש זוגיות המכילות 150 איש לכל היותר ולא 500 איש), ועמדה על כך שהם אינם עולים בקנה אחד עם הוראות התכנית ומהותה.
בעקבות פניית הרשות לאכיפה במקרקעין פעם נוספת אל המשנה ליועמ"ש, בטענה כי ההיתר המתוקן אינו עומד בהוראות התכנית, הוברר כי בלישכת היועמ"ש נעשתה בחינה עם המשנה ליועמ"ש היוצא מר ארז קמיניץ, והמסקנה הייתה שלא לשנות מהאמור בסיכום הדיון על ידיו, וכי כוונתו בסיכום הדיון הייתה שההיתר צריך לאפשר יריעות בד בלבד.
לעניין זה נאמר בעע"מ 35/11 יכין חב' חקלאית בע"מ נ' אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה (נבו 29.01.2015)
"המצב שנהג המקרקעין עובר לבקשת ההיתר :כאמור, עוד טרם בקשת המערערות לקבל היתר בנייה למבנה החדש, עמד על המקרקעין מבנה, אשר שימש לאריזת פרי הדר מכל קצות הארץ. בנסיבות אלו, וכאשר לשון התב"ע איננה חד משמעית יש בכך כדי להטיות את הכף – לטובת פירוש המקיים ומכשיר את המצב המצוי כעת בשטח, וכפי שנקבע בבג"צ 547/84 עוף העמק אגודה חקלאית שיתופית רשומה נ' המועצה המקומית רמת ישי פ"ד מ (1) 113, 146 (1986): היתנהגות עובדתית על יסוד פירוש אפשרי עשויה להפוך אותו בדיעבד לפירוש הראוי, גם אם מראש ייתכן שהיה מקום לבחור בפירוש אפשרי אחר".
בעניינינו, משלשון התב"ע לא דרשה כי האוהלים יהיו עשויים מבד בלבד, יש לפרשה פירוש המקיים ומכשיר את המצב המצוי כעת בשטח.
לאור כל האמור לעיל, ובקבלי את העתירה, אני מורה למשיבה 1 – הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה אילת, להנפיק לעותרות את ההיתר המתוקן, לאחר שהמשיבה 4 – רשות מקרקעי ישראל, תחתום על התכנית המתוקנת.
...
בשנת 1995 הגישה החברה להגנת הטבע התנגדות לתכנית בנימוק כי אין לאפשר בנייה שאינה תואמת את אופי האזור.
הוועדה המקומית טענה כי נציגת הוועדה המחוזית הסכימה להיתר המתוקן ואילו המדינה טענה כי כוונתה הייתה לסיכום המשנה ליועמ"ש).
מסקנתי היא אפוא כי, כדברי יו"ר הוועדה המחוזית, מר עודד פלוס, ככל שהאוהל יוקם מבד, הן הגג והן הקירות, אין חריגה מהגדרת "אוהל" בתכנית אם הדופן שפונה לבריכה תהיה מזכוכית או אלמנט שקוף אחר וכן אם באחת הדפנות תשולב דלת כניסה מעץ או מחומר אחר שאינו בד.
גם אם הפרשנות היחידה האפשרית להגדרת "אוהל" בתכנית היא לאוהל העשוי בד בלבד וכאמור לעיל, איני סבורה כך, הרי שיש לאפשר הוצאת ההיתר המתוקן בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית (או עקרון התוצאה היחסית).
לאור כל האמור לעיל, ובקבלי את העתירה, אני מורה למשיבה 1 – הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אילת, להנפיק לעותרות את ההיתר המתוקן, לאחר שהמשיבה 4 – רשות מקרקעי ישראל, תחתום על התכנית המתוקנת.
