אישור הקמת יחידות אירוח בנחלה חקלאית

מערכת היחסים המשפטית בין רמ"י, הסוכנות היהודית, האגודה וחבר האגודה בנויה על התשתית שלהלן, כפי שקבעה כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 1622/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295 (2002): "הקרקע היא קרקע מדינה המנוהלת בידי המינהל, המשכיר אותה לסוכנות היהודית בתורת גורם מיישב. הסוכנות מצידה מעניקה רשות שימוש במשבצת קרקע לאגודה השיתופית, והאגודה כבת רשות מעניקה זכות שימוש לחבר אגודה בנחלה. מעמד חבר האגודה הוא כבר רשות...". אעבור לבחינת מעמדם של התובעים לפי הסכמי ההקצאה שחתמו עם האגודה, שעניינם "הקצאת מיגרש מגורים בהרחבה החדשה או להקצאת דירות משרד השיכון בנווה אטי"ב". במבוא להסכמי ההקצאה צוין, שהמושב הגיע להסכמה עם רמ"י ביחס למשבצת חקלאית, הכוללת בין היתר שטח שעליו ניתן להקים שכונת מגורים.

לפי סעיף 17, "הרוכשים מצהירים כי ידוע להם והם מסכימים כי המיגרש/דירות משרד השיכון שיחכרו מהמנהל מיועד אך ורק על מנת שיבנו עליו בית מגורים שבו יתגוררו הם וילדיהם ובכפוף לנוהלי האגודה ו/או הוועדה המקומית ו/או המינהל יוכלו להקים צימרים לאירוח תיירים ומטיילים". סעיפים 18-20 להסכמי ההקצאה הם בזו הלשון: "18. הרוכשים מצהירים שהם לא קיבלו כל הבטחה, וכי לא הוצג בפניהם כל מצג, שממנו אפשר לשער ולהניח כי זכות החכירה במיגרש תזכה אותם בהווה או בעתיד בזכות להישתתף כחברים ו/או שותפים בכל דרך אחרת בענייניה ונכסיה של האגודה השיתופית של חברי המושב או בנכסיהם וזכויותיהם של חברי המושב. ידוע לרוכשים כי לאגודה השיתופית נכסים נוספים ועסקים בתחום של הר חרמון, מטעים, מקרקעין, וכיו"ב ולהם אין כל חלק ונחלה בנכסים אלו, הן הקיימים היום והן אלה שיתפתחו בעתיד. מובן מאליו כי אין להם גם כל חלק ונחלה בהפסדים אם יהיו כאלה.

לכן שלחה להם הסכם חלופי זה, שעניינו בין השאר "הקמת יחידות מגורים נוספות בישוב לקליטה שאינה לנחלות". מר בראל הצהיר, שבחודש נובמבר 2013 העבירה הנתבעת לתובעים הסכם מחודש, שבא להחליף את הסכמי ההקצאה, במסגרתו נדרשו התובעים לוותר על זכויותיהם, לרבות אלו הכרוכות בהקצאות קרקע עתידיות (ת/1, סעיף 24).

...

סוף דבר אני מקבל את טענתם של התובעים, שהם היו הזכאים לפי הרפורמה להפוך לבעלי נחלות.

על כן, אני מקבל את התביעה ומצהיר כי המגרשים שרכשו התובעים מן הנתבעת, אגודה שיתופית נווה אטי"ב, זכאים לכל הזכויות הנלוות לצורך הפיכתן לנחלות, לאור החלטות הרפורמה להגדלת תקן הנחלות באגודה, ובמסגרת מימושה.

הנתבעת תשלם לתובעים הנוצאות משפט בסך 23,400 ₪ ועוד אגרות המשפט.

מטעם התובע העידה גב' דנה פרנסיס, אדריכלית אשר טיפלה עבור התובע בתכנון של יחידות אירוח כפרי במשק מספר 21 במושב נוה מבטח.

ביום 23.10.13 נחתם חוזה הרשאה לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים בנחלה בין הרשות לתובע למטרת הקמת 5 יחידות מבני קיט בשטח של 134 מ"ר, לתקופה של 5 שנים החל מיום 21.10.13 ועד ליום 20.10.18.

ראשית, יש לבחון את לשון סעיף 4.2 להחלטה 1265, אשר קובע, כי: "בעל זכויות אשר יסדיר, תוך שנתיים ממועד אישור החלטה זו, את השימושים הלא מוסדרים בנחלה בהתאם לאמור בהחלטה זו, לרבות צימצום השטח הבנוי/המוסב לתעסוקה לא חקלאית לשטח כולל שלא יעלה על 500 מ"ר בתוך חלקת המגורים, יהיה זכאי להסדרת חובותיו בתנאים שלהלן:

...

לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את פרשנות התובע לסעיף 4.2 להחלטה 1265 כי המועד הקובע הינו יום כניסתה של ההחלטה לתוקף ביום 29.10.12, ועל-כן האמור בסעיף 4.2 חל בעינינו של התובע.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 35,000 ש"ח (כולל מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8477/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ח' מלצר העותרים: 1. דני רוזן 2. שלום שאול נ ג ד המשיבים: 1. מינהל מקרקעי ישראל - מחוז צפון 2. אבי קרמפה 3. סימה קרמפה 4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 5. ועד האגודה השיתופית מנות -מושב עובדים להתיישבות חקלאית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התשס"ט (10.12.2008) בשם העותרים: בשם המשיב 1: בשם המשיבים 2 ו-3: בשם המשיבה 4: בשם המשיב 5: בעצמם עו"ד מיכל צוק שפיר עו"ד אברהם גולדהמר עו"ד מנחם גדרון עו"ד רון בן מיור ][]פסק-דין

בקשה זו, שצורפה לה המלצת הסוכנות, אושרה על ידי המינהל ולפיכך הוקצה למשיבים 3-2 גם חלקו האחר של המיגרש שהוקצה להם מלכתחילה; כך שבסופו של דבר הוחכר להם מיגרש בשטח כולל של 1592 מ"ר. יש לציין, עם זאת, כי בחוזה החכירה שנכרת בין המינהל לבין המשיבים 3-2 לא צוין כי הקצאת מחציתו הנוספת של המיגרש נועדה להקמת יחידות אירוח.

הסוכנות היהודית בתגובתה לעתירה טוענת אף היא כי המשיבים 3-2 לא הופלו לטובה במתן המלצתה, וכי עניינם נבחן באופן דומה לחוכרים אחרים במנות, והם אף נדרשו לוותר לשם כך על נחלה של בן ממשיך במושב שומרה.

...

לעומת טענת ההפלייה, שכמתואר לעיל לא מצאנו לה בסיס של ממש, הרי העובדה שעד כה לא החלו המשיבים 3-2 בבניית יחידות הנופש שלשם הקמתן הוקצה להם המגרש הנוסף אמנם מעוררת תמיהות.

אף-על-פי-כן לא מצאנו כי יש בידינו לקבוע כי התנהלותו של המינהל עד כה מול המשיבים 3-2 הייתה נגועה בשיקולים זרים או בחוסר סבירות קיצוני.

אשר על כן, ובכפוף לאמור בפסקה 5 לעיל, העתירה נדחית, ללא צו להוצאות.

אחרון, נדחתה הטענה לפיה הריסת המבנים תותיר את הנאשמים ללא פרנסה, שכן כאמור התכנית החלה (ג/8677) מאפשרת הוצאת היתר בניה ל-4 יחידות אירוח לכל נחלה, כך שאכיפת הדין בעניינינו אינה עומדת בסתירה עם הפעלת עסק של יחידות אירוח במושב רמות (פס' 12).

אקדים ואומר כי בתיק פרטני זה, בו דוקא הונח בסיס ראייתי כלשהוא לטענות בדבר הקמת יחידות האירוח עקב משבר בחקלאות ולכך שנאשמים אלה קיבלו באופן אישי עדוד משורה של גופים, משקל בגזירת דינם, עקב השפעה של אחרים שהביאה אותם לכדי ציווי (אותו לא קיימו) להרוס את עסקם.

עוד מפנה הסניגור לסיכום ישיבת המועצה האזורית גולן (בהישתתפות מר אבי שרון הנזכר), בו נכתב כי "על פי התכנית בנחלה בה הוקמו יותר מ-4 יחידות אירוח, יש לפעול להריסה, אנו ממליצים לבחון את האפשרות לפיה ניתן להקים יותר מ-4 יחידות אירוח בכפוף לניוד זכויות, בהסכמה בין נחלות" (נ/9).

...

עוד מפנה הסנגור לסיכום ישיבת המועצה האזורית גולן (בהשתתפות מר אבי שרון הנזכר), בו נכתב כי "על פי התכנית בנחלה בה הוקמו יותר מ-4 יחידות אירוח, יש לפעול להריסה, אנו ממליצים לבחון את האפשרות לפיה ניתן להקים יותר מ-4 יחידות אירוח בכפוף לניוד זכויות, בהסכמה בין נחלות" (נ/9).

מתיישבת עם מסקנה זו העובדה שבפסק דינה בענין מלכיאל, ולמרות שבנסיבות עניינו של מלכיאל עצמו מדובר היה בהוכחת המשך תקופת ביצוע העבירה בשלב בירור האשמה, כבוד הנשיאה ד' ביניש לא צמצמה את קביעתה העקרונית להוכחת תקופת המשך ביצוע העבירה בשלב בירור האשמה אלא התנסחה באופן כללי לגבי הוכחת התקופה במהלך ההליך הפלילי כולו: "אין פסול בכך שהתביעה תוכיח במשפט את התמשכות ביצוע העבירה, כל עוד המשך התנהגות העבריינית מוכח כדבעי במהלך המשפט ולנאשם ניתנת הזדמנות להתגונן ולהעלות טענותיו" (פס' 12; ההדגשה הוספה); וכי "...אם תוכח הימשכותה של העבירה בזמן ההליך הפלילי מעל לכל ספק סביר, יהיה על בית המשפט לתת לכך משקל בעת גזירת דינו של הנאשם" (פס' 13; ההדגשה הוספה).

לאור כל האמור הנני משית על כל אחד מהנאשמים עונשים כדלקמן, בהתחשב בהיותם "קופה אחת": שלושה חודשי מאסר על תנאי.

לטענת התובעים, בין כל שתי נחלות עוברת דרך חקלאית סטאטוטורית המאפשרת גישה לשדות, באופן שלכל נחלה דרך חקלאית אחת העוברת לאורך אחד מגבולותיה.

התובעים, נגר, ביקשו לבנות בית חדש ויחידות אירוח בחלקתם, והחלו בהליכים לקבלת היתר בניה לשם כך. במקביל בנו גדר סביב משקם.

התובע הבהיר לאגודה כי תנאי השטח אינם מאפשרים זאת, וכי הושגה הסכמה בין הצדדים בעיניין זה, ומשכך אישרה האגודה את התוכנית, אך דרשה כי ההסכמות לפיהן הדרך תשמש לכלי רכב קלים וכל משק יאפשר גישה לכלים חקלאיים ממשקו – יועלו על הכתב.

עת עברו התובעים להתגורר במשק הסמוך, הם פנו לנתבע ושיתפו אותו בכוונתם להקים בית חדש ויחידות אירוח במשקם.

...

בנדון, בהינתן התמונות שצורפו לסיכומי התובעים כנספח ז'; בראי הנטען בסעיף 45 לסיכומי הנתבעים, במסגרתו אישר הנתבע עצמו כי סילק את הפסולת אשר הייתה טמונה בחצרו; ולאורה של תעודת משלוח פינוי האשפה אשר הוצאה על שם הנתבע וצורפה לסיכומי התובעים כנספח יד' - אני קובעת כי התובעים הרימו את הנטל להוכחת קיומו של מיטרד בשל השלכת פסולת כנטען על ידם, במאזן ההסתברויות הנדרש (השוו: ת"א (עכו) 22901-06-09 פאלח עלי נ' אחמד ח'טיב (3/11/14); תא"מ (חי') 32497-08-20 עו"ד איתמר בן גוזי נ' עופר אטיאס (2/9/21).

לפיכך, דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ואני מורה כדלקמן: תוואי הדרך המשותפת הוא התוואי המסומן על גבי התשריט החדש מיום 21/4/21 בקו כחול.