אישור הענקת זכות לעיבוד של תושבי הכפרים הערביים באזור יו"ש

אך יבשה הדיו על פסק הדין, וכבר הוגשו שלוש העתירות שלפנינו: (-) העתירה בבג"ץ 5193/18 הוגשה ביום 6.7.2018 (להלן: העתירה העיקרית), ובמסגרתה ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים לקבל תכנית מפורטת שהוגשה על ידי תושבי הכפר וכי יינתן צו ביניים האוסר על המשיבים לבצע את צוי ההריסה עד לדיון והכרעה בעתירה.

שבאותו עניין, היה ידוע עוד טרם מתן פסק הדין כי קיימת אפשרות לנהל הליך תיכנוני ביחס למקרקעין שעליהם ניבנו המבנים; המדינה שם ביקשה מבית המשפט להתיר מיצוי האפיק התיכנוני עוד טרם ימומשו צוי ההריסה; לאחר מתן פסק הדין חלה היתקדמות משמעותית בהליכי התיכנון של המבנים; והמדינה תמכה בעותרים.

אכן צודקים העותרים בטענתם כי פסק הדין החלוט לא קבע כי המדינה חייבת לבצע את צוי ההריסה כנגד המבנים של הכפר וכי לא נקבע בפסק הדין מועד לבצוע ההריסה (זאת להבדיל ממקרים של פסקי דין שהתייחסו לבנייה על קרקע פרטית, נושא העומד בראש סדר העדיפויות באכיפה של בנייה בלתי חוקית באיו"ש).

אציין כי צורפו ארבעה הסכמי שכירות זהים (בערבית), כולם נחזים ככאלה שנחתמו בחודש מרץ 2017, כל אחד מההסכמים מתייחס לשכירות של 35 דונם בחלקות 34-31, כל אחד מהחוזים לתקופה של 5 שנים עם אופציה להארכת השכירות בהסכמה, בדמי שכירות של 35 דינר לדונם לשנה.

אכן, השכונה אינה מותאמת לאורח החיים המסורתי של התושבים, בהיבט זה שאין בה שטחי מרעה ועיבוד חקלאיים גדולים, אך מתאפשרת בניית מחסנים ודירים כמשק עזר לפרנסת המשפחות, ובעלי מרעה גדול יוכלו להמשיך ולנוע במרחב הפתוח שאינו בתוך תחום השכונה.

אך פסק דין חלוט הוא פסק דין חלוט וחובתו של המפקד הצבאי היא לפעול באופן שוויוני וסביר לאכיפתו "בין אם מדובר בבניה בלתי חוקית בקרב התושבים הישראלים ביהודה ובשומרון, בין אם מדובר בתושבים הפלסטינאים [...] חובת המפקד הצבאי היא לאכוף את החוק באיזור, ולא למותר להזכיר כי דיני התיכנון – בישראל ובאיזור – נועדו להבטיח בניה ופיתוח נאותים בהווה ובמבט צופה פני עתיד..." (בג"ץ 5377/09 רגבים נ' שר הבטחון, פסקה י"ב (10.8.2011)).

מנגד אם יחול בעתיד שינוי כלשהוא במתחם, נשוא העתירות, מבחינה תכנונית, או מבחינת השימושים שתהיה כוונה לעשותם בשטח הלכה למעשה – תעמוד האפשרות בפני העותרים לשוב ולפנות לרשויות, או לבית המשפט, וזכויות וטענות כל הצדדים שמורות להם במקרה כזה (עיינו והשוו: בג"ץ 11205/05 מועצת הכפר עזרייה נ' ממשלת ישראל (23.05.2006) מפי הנשיא א' ברק; בג"ץ 5256/11 אבו דהיים נ' שר הבטחון (02.09.2015).

בהקשר זה אציין כי אינני מחווה דיעה כלשהיא לגבי תקפות צוי ההפקעה, שכן פן מסוים של הנושא תלוי ועומד עתה בבג"ץ 3240/15 ואף באשר לנפקות בעתיד של העובדה שרישום חלק מצווי ההפקעה טרם הושלם עד כה. ב) בבג"צ 9949/08 חמאד נ' שר הבטחון (25.12.2014) פתחתי – בדעת יחיד – צוהר לבחינה של חובת המשיבים שם לסייע בהמצאת חלופות הולמות למגורי התושבים שפונו מעמונה ולפצוי שצריך להנתן להם, זאת בשים לב למעורבותם של המשיבים הנ"ל בשיכונם של תושבי עמונה באתר הראשוני שבו שהו ובמודעותם למצב.

...

כפי שציין חברי השופט עמית, אם לא נאמר כן אזי כל אימת שיינתן פסק דין בנוגע לצו הריסת בנייה בלתי חוקית, ניתן יהיה להגיש תוכנית או בקשה להיתר בנייה ואין לדבר סוף.

בפסק הדין בעתירות הקודמות עמדנו על המורכבות האנושית הכרוכה בפינוי רחב היקף של מתחם ח'אן אל-אחמר, ובד בבד על כך שאין מנוס מביצוע צווי ההריסה.

ת לנוכח האמור לעיל, העתירות בבג"ץ 5193/18 ו-5257/18 – נדחות.

בכתב הגנה שהוגש מטעם עריית מודיעין עלית, נתבעת 9, נטען כי, אין כל יריבות בין התובעות לבין הערייה; אין לעירייה כל שליטה על המחזיק הנטען בקרקע; הערייה אינה מוסמכת להעניק זכויות בקרקע; השטח המושכר הנטען אינו מצוי במלואו בשטחה המוניציפאלי של הערייה; על פי רשומי המינהל התובעות אינן בעלות השטח; הסכם השכירות לא נחתם על ידי גורמים מוסמכים בערייה ואינו מחייב את הערייה; הקצאת קרקע באמצעות הערייה אפשרית רק לגבי קרקע המסומנת בצבע חום ודורשת אישור שר הפנים או הממונה באיו"ש; לא נחתם הסכם רשות שימוש; הערייה לא חתמה על מסמכים להארכת הסכם השכירות.

מדובר בפרויקט באיזור יהודה ושומרון, אשר הוקם ביוזמה פרטית לחלוטין של התובעות; התובעות איתרו את המקום שנועד להקמת הפרויקט שהיה באותה עת ריק, הר טרשים קירח ונידח; הן רכשו בהליכים קשים ומסובכים את קרקעותיו; יזמו וקידמו תכניות סטאטוטוריות שאיפשרו בנייה בהקף גדול; ביצעו את עבודות הפיתוח הגדולות הכרוכות בבניית עיר שלמה; בשנת 1990 החלו דירות הפרויקט להמכר לציבור; הפרויקט נמשך מזה כ- 30 שנה ועומד היום על מעל ל- 5,000 יחידות דיור, מבני ציבור, שטחי מסחר ובעיר מתגוררים כיום כ- 75,000 תושבים; כאשר פרויקט התובעות "קרית ספר" הוא כיום השכונה הגדולה ביותר בלב העיר.

חוות דעתו של עו"ד **** קרמר בחוות דעתו מציין עו"ד קרמר כי, הוא עורך דין מאז שנת 1979 ועוסק ברציפות בעינייני מקרקעין באיזור יהודה ושומרון, תחילה במסגרת שרותו בצבא קבע בפרקליטות הצבאית, ולאחר מכן כעורך דין פרטי; הוא שימש כיועץ משפטי לממונה על הרכוש הממשלתי באיו"ש ואף כבא כוח הממונה על הרכוש הממשלתי באיו"ש. עו"ד קרמר מציין בחוות דעתו כי, המקרקעין מושא התביעה טרם עברו הסדר ולא נרשמו מעולם בספרי מקרקעין; לכן, חל עליהם חוק הקרקעות העות'מני שלפיו הדרך לרכוש זכויות או חזקה במקרקעין כאלה, שהם אדמות "מירי", היא על ידי עיבוד והחזקה למשך עשר שנים רצופות (סעיף 78 לחוק).

העד רחמים רחמים מסר בתצהירו כי, הוא עוסק בתחום המקרקעין בשטחי יהודה ושומרון; במהלך שנת 2016, בשהותו בירדן, פנה אליו בחור בשם לוטפי עווד - אזרח ירדן, וסיפר כי משפחתו במקור מכפר דיר קדיס הסמוך לישוב מודיעין עלית, וכי בבעלותם מספר רב של קרקעות בשטחי הכפר, שסופחו לעיר מודיעין עלית; עווד ביקש ממנו לייצג את המשפחה, לאתר את הקרקעות ולהסדיר את בעלותם ברשויות המוסמכות; יורשי הבעלים הסכימו לתת לו ייפוי כח שיאפשר לו בדיקת הזכויות במשרדי הטאבו הירדני ובמשרדי המינהל כנגד עירבון שהפקיד בידיהם בסך 5,000 דינר; לאחר בדיקה במשרדי הטאבו הירדני והצלבה באמצעות תצ"א, הוא פנה למשרדי המינהל האזרחי בבית אל ואיתר דף מאליה שממנו עולה כי מישפחת עווד עיבדו במשך שנים ועד לאחרונה שטח של כ- 45 דונם בשטחי כפר דיר קדיס; לאחר איתור הקרקעות פנה אליו אדם בשם אסף נחמד, שעוסק בתחום המקרקעין באיו"ש; הוא ביקש ממנו מידע לגבי חלקות בתוך העיר מודיעין עלית עבור חברת "צחי אורני"; במקביל פנו אליו התובעות ובקשו לנהל עמו מו"מ לרכישת הזכויות בקרקע.

בתצהירו מציין מר נחמד כי בטרם רכישת הקרקע על ידי הנתבע, הוא ביצע עבורו בדיקות במפות פיסקליות לזיהוי נתוני השטח, ומצא כי הוא נמצא בתחום גוש 2 באדמות כפר דיר קדיס, על גבול שני מאוקעות: ג'נב אלריסאן וג'נב אלעבהר; הוא פעל לאיתור בעלי הקרקע באמצעות עו"ד איימן דאוד; קיבל את מיסמכי הבעלות שעו"ד דאוד קיבל מהבעלים שכוללים העתק רישום בספר מס רכוש אלמאליה, שרשום בו: "גוש 2, חלקה 55, מאוקע ג'נב אלעבהר, שטח של 6 דונם". בבדיקה שלו עלה כי שטח הישיבה נמצא מחוץ לקו הכחול, כלומר מדובר בבעלות פרטית ערבית שלא ניתנה למדינה בהכרזה נוכח עיבודים חקלאיים.

...

סבורני כי אין לקבל טענה זו. כאמור, שני הצדדים טוענים כי רכשו את הקרקע מפלאחים ערבים מכפר דיר קדיס.

סוף דבר: אני נותן בזאת צו המורה לנתבעים 1-8 לפנות את המקרקעין מושא התביעה הכוללים כ 6.5 דונם (השטח המושכר והשטח הנוסף) בעיר מודיעין עילית, כמתואר בכתב התביעה המתוקן, ולהחזיר את החזקה בהם לתובעות.

אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעות סך של 448,807 ₪, בצירוף שכ"ט בשיעור 20% ומע"מ. אני מחייב את הנתבעים 1-8 לשלם לתובעות סך של 264,993 ₪, בצירוף שכ"ט בשיעור 20% ומע"מ. הנתבעים 1-8 אף ישלמו לתובעות הוצאות משפט, שכוללות: החזר אגרה, שכר המומחים והעדים.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 52375-03-23 רחמים נ' הימנותא בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת בלהה יהלום תובע רחמים רחמים על ידי ב"כ עו"ד אלישיב ברקוביץ נתבעים 1. הימנותא בע"מ 2. אגודת תושבי אלון שבות - אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ 3. ועד מקומי אלון שבות ע"י ב"כ עו"ד עמית פישר 4. המועצה האיזורית גוש עציון החלטה

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים או מי מטעמם לבצע כל פעולה וכל שינוי בשטח של 400 דונם הרשומים ברשום טאבו טורקי (קושן) ספר 6 דף 53 וכן ברשום מנדאטורי בסעף 1 דף 11 וברישום ערבי (ירדני) בספר 6 דף 35, הסמוכים ליישוב אלון שבות שבגוש עציון (שטח C) בשטחי הכפר בית אומר, במווקע (מיקום) בית סוואר (להלן: המקרקעין).

הימנותא ואסביר באו בדברים בשנות ה- 70 אז הציג לה אישור מס רכוש (מאליה) הרשומים על שמו ומעידים על חזקה ועיבוד של 4 חלקות במרכב גבעת החיש וכן 4 מפות מדידה של החלקות כשגבולות כל אחד מהחלקות חתומים על ידי המחזיקים בחלקות השכנות.

ממילא, בהתאם לסעיפים 3 ו-4 לחוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים משנת 1953 לאזרח ישראלי לא יכול לרכוש זכויות במקרקעין באיזור יו"ש וכלן העיסקאות, כולן, נעשות באמצעות חברות הרשומות במירשם החברות המנוהל על ידי קמ"ט משפטים במינהל האזרחי ובכפוף לקבלת היתר עסקה מאת ראש המינהל האזרחי (ס' 3 לצוו בדבר חוק השמוש והחזקה) של האישיות המשפטית בנכסי דלא ניידי (יהודה ושומרון) (מס' 419) תשל"א – 1971.

...

לאחר בחינת הבקשה על נספחיה, התגובה על צרופותיה והתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה ואין מקום ליתן צו מניעה זמני ויש להורות על ביטול הצו הארעי.

לאור הזמן שחלף, התיעוד החלקי שבחר המבקש להציג אל מול כך שהמשיבים מחזיקים במקרקעין בפועל, פועלים במקום מזה עשרות שנים ונקטו בהליכים לרישום המקרקעין על שמם, הרי שדין הבקשה להידחות, ואני מורה על ביטול צו המניעה הארעי.

בנסיבות העניין, לאור עיתוי הגשת הבקשה, היקף כתבי הטענות שהוגשו עד כה, סד הזמנים הקצר והדיון הארוך שהתקיים והתייצבות כל נציגי המשיבים, אני מורה כי המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1-3 בסך של 11,700 ₪, אשר ישולמו למשיבים באמצעות בא כוחם מתוך הסכום שהפקיד המבקש.

התובע – מר חאלד מוראד, תושב הכפר שויכה בנפת טול כרם – עבד בחברה החל מיום 1.7.04 ועד ליום 23.12.07.

לבסוף הודיעה, ביום 3.2.13, כי כבר הוגשו עמדות מטעם היועץ המשפטי לממשלה בתיקים אחרים בסוגיית הדין החל על העסקת עובדים פלסטינאים על ידי מעסיקים ישראלים בשטחי איו"ש, ולכן "אין צורך בחוות דעתו באשר ליישום אותם עקרונות משפטיים, על נסיבות המקרה דנן". עוד צוין כי "אין מקום להתייצבותו לשם הבאת המסד העובדתי הרלבנטי להליך זה, וכי בידי הצדדים האפשרות להציגו כראוי בפני בית הדין". במסגרת עמדתו אישר היועץ המשפטי לממשלה כי איזור התעשייה נמצא מחוץ לתחומי מועצה מקומית או אזורית באיו"ש; ציין כי הצדדים רשאים לפנות למינהל האזרחי לצורך קבלת נתונים מדויקים לגבי מצבו התיכנוני של איזור התעשייה; והבהיר כי קיימת גם האפשרות בפני הצדדים להעזר במומחים לצורך הוכחת הדין החל באיו"ש. לצדדים ניתנה היזדמנות להגיב להודעת היועץ המשפטי לממשלה, אך הם לא ביקשו הגשת ראיות נוספות בעקבותיה.

באשר למפעל "תננ"ש" ציין מר מילר כי היה אחד השותפים בחברה זו, שכבר אינה קיימת; כי מיפעל "תננ"ש" נמצא במבנה סמוך למפעל החברה ובתוככי אותה גדר היקפית; וכי יש קשר בין פעילות החברה לבין פעילות "תננ"ש" שכן החברה עוסקת במיון פסולת ומפעל תננ"ש "היה בזמנו מעבד נייר ומדפיס ומייצר מוצרים" (שם).

מר מילר נישאל בחקירתו הנגדית מדוע החתים את התובע על הסכם עבודה בעברית, והשיב כי "לא היינו מודעים לכך. בהמשך הזמן תרגמנו זאת גם לערבית את ההסכם והחתמנו גם בערבית. בכל מקרה לפני שעובדים חתמו הסברנו להם על מה הם חותמים... נכון שלא אני אישית הסברתי לו אך זה היה חלק מתהליך קבלת עובד ע"י המנהלים שלי" (עמ' 7; כאשר הדגיש כי המנהלים דוברי ערבית).

בתיקון מס' 3 לצוו, מיום 7.11.07 בתוקף מיום 1.1.08, נקבע כי "הוראות סעיף 2 וסעיף 3 יחולו על העסקת תושב באיזור או אדם, לפי העניין, כאשר ההעסקה נעשית בידי מעסיק ישראלי באיזור, אף מחוץ לישוב" (סעיף 3ב').

התובע אף לא הוכיח כי הנו זכאי להפרשי זכויות סוציאליות כלשהן מכוח חוק העבודה הירדני, או מכוח צוים שהוציא מפקד האיזור וחלים ביהודה ושומרון מכוח כללי המשפט הבנלאומי הפומבי.

...

סיכום סוף דבר – בנסיבותיו הייחודיות של תיק זה, ולאור הנתונים החלקיים שהובאו לפנינו, התובע לא הוכיח כי חל עליו הדין הישראלי.

משכך, התביעה נדחית.

בהתחשב בכלל הנסיבות, לא מצאנו לנכון ליתן צו להוצאות.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 52375-03-23 רחמים ואח' נ' הימנותא בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת בלהה יהלום תובעים 1. רחמים רחמים 2. אליאס אסביר מסלם אלחדווה 3. אלעידון ללעקראת בע"מ ע"י באי כוחם עוה"ד אלישיב ברקוביץ' ועו"ד מארון סרור נתבעים 1. הימנותא בע"מ 2. אגודת תושבי אלון שבות - אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ 3. ועד מקומי אלון שבות ע"י ב"כ עו"ד עמיר פישר 4. המועצה האיזורית גוש עציון החלטה

התובעים עתרו לצוו מניעה זמני האוסר על הנתבעים או מי מטעמם לבצע כל פעולה וכל שינוי בשטח של 400 דונמים הרשומים ברשום טאבו טורקי (קושן) ספר 6 דף 53 וכן ברשום מנדאטורי בסעיף 1 דף 11 וברישום ערבי (ירדני) בספר 6 דף 35, הסמוכים ליישוב אלון שבות שבגוש עציון (שטח C) בשטחי הכפר בית אומר, במווקע (מיקום) בית סוואר (להלן: המקרקעין).

המבקש, המתאר עצמו כתושב ירושלים אשר עוסק ומתמחה מזה שנים רבות ברכישת קרקעות בשטחי איו"ש, טוען כי בשנת 2012 הצליח לשכנע את אליאס, ט למכור לו את המקרקעין ואף שילם תמורה במיטב כספו.

המבקש טוען כי הוא מציג בפני בית המשפט זכות לכאורה המלמדת על כך שסכויי התביעה להיתקבל, שכן מדובר ברישומים אותנטיים בני סמכא, אי מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין אם וכאשר יינתן כזה.

הימנותא ואסביר באו בדברים בשנות ה- 70 אז הציג לה אישור מס רכוש (מאליה) הרשומים על שמו ומעידים על חזקה ועיבוד של 4 חלקות במרכב גבעת החיש וכן 4 מפות מדידה של החלקות כשגבולות כל אחד מהחלקות חתומים על ידי המחזיקים בחלקות השכנות.

...

איני מקבלת טענות אלו.

לסיכום, הבקשה לצו מניעה זמני נדחית, הצו הארעי מבוטל, תוך שניתן תוקף של החלטה להתחייבות הנתבעים שלא לבנות מבנה קבע במקרקעין מלבד שלושת החריגים שלעיל (תאורה, מצלמות וכרם החקלאי צוובנר) עד לסיום ההליך שבכותרת.

אני מורה כי התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 25,000 ₪.