אישור הסכמות בהיעדר צוואה תקפה

ביום 28/3/2017 הוגשה על ידי הצדדים "בקשה לאישור הסכם", הסכם אליו הגיעו הם באמצעות גישור, במסגרתו חולק עזבון האם (ז.) בין הצדדים (42% לעו"ד פ., 46% לעו"ד י. וא., 12% למר מ. ובאשר למר ר., יינתן צו קיום לצוואתה האחרונה של הבת (ד. ז"ל) לטובתו, בכפוף ל"סילוק" תובענות הצדדים וויתור על טענותיהם, הסכם אותו נתבקש בית המשפט לאשר (להלן: "הסכם הפשרה"), ליתן צו קיום צוואה המותנה בהעדרם של יורשים על פי דין, ולבסוף את מינויו של הגנאולוג עו"ד וגנר (להלן: "עו"ד וגנר").

עוד אומר כי ממכלול הנתונים ואף משלא נבחנה תוקפה של הצוואה, נקבע בפסיקה כי: "מה שהמחוקק ביקש למנוע הוא מתן התוקף לצוואה, שלא נערכה מרצונו החופשי ולפי החלטתו העצמאית של המצווה אלא לפי התכתיב של אחר, בעקבות האיום של אחר או על-ידי ניצול בלתי הוגן של הנסיבות על-ידי אחר. אין בכך, כמובן, כדי למצות את מגוון הנסיבות, שבהן יכולה להשמע טענה המעוגנת בסעיף 30, אך, כאמור כאן, הדרך של ההשפעה ונסיבות הפעלתה יכול להיות בהן כשלעצמן כדי ליצור אותם מרכיבים, המצביעים על כך שהצוואה אינה פרי רצונו של המצווה אלא פרי רצונו של מי שהשפיע עליו, ושהכתיב לו למעשה את ההסכמה.

...

לסיכום, לפי כל דרך, מר מ. הוא היורש היחידי, או בהתאם לצוואתה האחרונה של ד. ז"ל, צוואת "שכיב מרע", או בדרך פרשנות צוואתה של האם (ז.), בהיותו המטפל והדואג לבת ד. ז"ל. טענותיו של מר ר. אין חולק כי עו"ד ש. וא. לא טיפלו בד. ז"ל עד אחרית ימיה כפי הוראות הצוואה, הם אף זנחו את תביעתם ולא הגישו סיכומים.

סוף דבר · תביעתה של עו"ד פ. לפרשנות צוואה – נדחית.

..למעט הוראותיה בדבר "יורש אחר יורש". · תביעתו של מר מ. לקיום צוואתה של ד. ז"ל "שכיב מרע" – נדחית.

· תביעתו של מר ר. למתן צו ירושה אחר המנוחה ד. ז"ל ותביעתו להתנגדות מתן הצו בתביעת קרובי המשפחה – נדחות.

המחלוקת כאן הייתה סביב תוקף צוואה הדדית שערכו המנוחה ובעלה (שאז עדיין היה בחיים), כאשר האחיין טען שיש לפסול הצוואה ולחלק עיזבונה בין יורשיה על פי דין שהוא אחד מהם, כיוון שהוא בא בנעלי אביו המנוח שנפטר לפניו הוריו.

ביום 13/5/2020 ביום 6/4/2020 הוגשה התביעה שבכותרת לביטול מחמת תרמית את פסקי הדין שניתנו בתמ"ש - 07- 18 (פסק דין שדחה בקשה לביטול פסק דין שאישר הסכמות הצדדים בבית המשפט לערעור) ובעמ"ש - 10- 17 (פסק דין של בית משפט מחוזי שאישר הסכמות הצדדים בהליך ערעור על פסק הדין בענין קיום צוואת הסבתא המנוחה).

מאחר והציבור מוחזק כיודע את הוראות חוק הירושה, יש להניח כי בהעדר צוואה, נסמך כל אדם כי לאחר מותו יחולק עיזבונו לפי חוק הירושה.

...

מכאן השאלה: האם הנתבע בא בנעלי אביו כחליף ללא קשר לצוואתו – שאז דין התביעה להידחות או שמא אין לנתבע מעמד וזכות ירושה שאז דין התביעה להיענות בחיוב? הרקע והשתלשלות ההליכים: התובע הוא דודו של הנתבע (אחיו של אביו המנוח של הנתבע) – להלן בהתאמה "הדוד" ו"האחיין".

המשמעות של הדברים היא שהסיפה של סעיף 14 (א) לחוק הירושה עוסקת ביורשים מפרנטלות אחרות והיא אינה רלבנטית כאשר יורשי המוריש על פי דין הם בן זוגו יחד עם ילדיו של המוריש שהם מאותה הפרנטלה (ראו ת"ע (ת"א) 2710/87 עזבון המנוח גיל בן דרור נ' בן ברוך) לאור כל האמור לעיל, רשאי היה האחיין להגיש בקשה לצו ירושה אחר סבתו המנוחה כשהוא בא בנעלי אחד היורשים שהוא אביו המנוח שנפטר לפני המנוחה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על כל רכיביה וסעדיה.

16 אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 .

אין כל פגם בתוקפו של אישור עשיית הצוואה במקרה זה. גם במקרים דומים בהם משך הזמן בין הכנת טיוטת צוואה לבין המועד לחתימתה, ימשך כשנים.

באשר לאישור הרפואי אשר אינו כפי המתחייב בתקנה 4ה' לתקנות הנוטריונים, תשל"ז – 1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים"), ועל כן הוא מיותר שכן המנוחה לא היתה מאושפזת, אומר: ראשית, אם לא היה בו צורך ובכל זאת צורף, העולה הדבר כדי פגם בצוואה? דומני שהמיתנגדת מסכימה גם היא כי התשובה לכך היא בלאו.

בבקשה זו, אשר הוגשה ביום 28/12/2021, ביקשה המתנגדת להיתנגד לעדויות המבקשים, מחיקת תצהירי עדות ראשית מטעמם, מחיקת הבקשה לצוו קיום צוואת המנוחה 2019, מתן פסק דין בהעדר כתבי טענות שכן בשלב זה בוססה כדבעי עילת ההיתנגדות, ולקבוע כי נטל הראיה והשכנוע יהיו על שכמי המבקשים.

...

מקבל אני וביתר תוקף את הטענה כי אין להתיר כי עיזבונות קשישים יהיו מטבע עובר לסוחר עבור רופאים ועובדי סיעוד, אך כפי דבריי אשר פורטו בהרחבה, איני סבור כי נסיבות מקרה זה הן כפי המקרים המוזכרים.

סוף דבר בנסיבות העניין ומן הטעמים כפי שפורטו בהרחבה בפסק הדין, אני מורה כדלקמן: ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוחה מיום 7/10/2019 - נדחית.

ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 7/10/2019, ואני קובע כי צוואה זו היא בת תוקף.

לאור האמור, בהתאם לסעיף 14 לחוק הירושה ובהיעדר הוראה אחרת בצוואה תקפה, עיזבונו של המנוח מתחלק בין צאצאי האח היורש שנפטר לפני המנוח, ויורשי האחות שנפטרה אחריו – לפי צו קיום צוואה או צו ירושה שהוצאו אחר עזבונה.

מהלך שמיעת הראיות בתובענה, בהמלצת בית המשפט קמא, הסכימו משיבים 6-10 שהמערער יהיה רשאי להגיש תובענה למתן צו קיום צוואה בהעתק.

עוד טען המערער כי התוספת בכתב יד על אישור המשיכה "מבוטלת" והחתימה אינן של המנוח, ולחילופין כי המילה "בוטלה" אינה מתייחסת לביטול הצוואה אלא לביטול ההפקדה ותו לא. עוד נטען כי אין המדובר בבטול בפני רשות וכי משיכת הצוואה מעו"ד .

...

לפני סיום – מצאנו להבהיר את המובן מאליו; שעה שבית משפט קמא ערך בירור מקיף וממצה בשאלה האם ביקש המנוח לבטל את צוואתו, והגיע למסקנה לפיה הוא ביטלה על דרך השמדתה, הרי שמסקנה זו כוחה יפה הן כלפי המשיבים שהתנגדו לקיום הצוואה, התייצבו לדיונים והגישו תצהירי עדות ראשית ובהמשך סיכומים, והן כלפי משיבים שלא הקפידו על קיום החלטות בית משפט קמא וזנחו לכאורה את התנגדותם.

אשר על כן, מכח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018, דין הערעור להידחות.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום של 12,000 ₪.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועל רקע ההלכה הקיימת בסוגיית המתנה, לרבות בתוך המסגרת המשפטית הייחודית לנחלות באגודות שיתופיות עליהן מוחלות הוראות הסכם המשבצת, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הנידון, וככל שהדבר נוגע למשק, אין הוראת הצוואה גוברת, כי אם התחייבותו של המנוח ליתן מתנה היא הגוברת, באשר ויתר המנוח על זכות החזרה ממנה.

תוקפה של עסקת המתנה מחייבת כלפי התובע 1 בלבד, אליו מתייחסת עסקת המתנה, ואכיפתה כפופה להסכמת המנהל והסוכנות, אשר כעולה מכתבי טענותיהם אינם מתנגדים לה (האגודה לא התגוננה בתובענה זו, ומכאן נלמד העידר העניין מצידה בתוצאות התובענה, זאת בנוסף לאישור העדים מטעמה בעיניין מינויו של התובע כבן ממשיך, מיום 29.4.05, שיש בו כדי להעיד על הסכמתה).

...

תמצית טענות התובעים הינה כדלקמן: בהתאם לתצהירי המתנה, המדובר בהעברה שבוצעה והושלמה, מסקנה הנתמכת בראיות הקיימות, על משקלן המצטבר, והמעידות על כוונתם האמיתית של המנוחים.

מכל המקובץ-גוברת עסקת המתנה על צוואת המנוח, והיא מחייבת אף את יורשיו.

התביעה מתקבלת, איפוא.

בשל החיסכון בזמן השפוטי שנבע מהסכמתם הדיונית של הצדדים, תשלם הנתבעת 1 הוצאות התובע 1 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ בלבד.