אישור הסכם פשרה בין נושה מובטח לבעל מניות

הסדר הנושים המוצע ביום 13.9.20 הוגשה לאישור בית המשפט הצעת הסדר הפשרה המעודכנת בין החברה לבין נושיה (להלן: "ההצעה" או "הצעת ההסדר").

ככל שהבנתי משגת, הטענה היא כי משקל הצבעתם של השחקנים מתוך הנושים בדין רגיל היה גבוה מדי; אין פירוט שמי מדויק של הצבעת העובדים וההצבעה בשם חלק מהם נעשתה באופן קולקטיבי ללא ידיעתם; ארגון שח"ם, המייצג שחקנים, קיבל טובות הנאה משמעותיות לאחרונה במסגרת הסכם קבוצי מיום 3.6.20, ולכן הוא מצוי בנגוד עניינים, כך שיש לפסול את הצבעתו; בנק לאומי היה צריך להיות מסווג בנפרד מהנושים בדין רגיל כי הוא נושה מובטח.

(1) יותר ממחצית מסך כל הערך המיוצג בהצבעות בכל אספות הסוג יחד, הסכימו להצעה; (2) בית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר לאחר ששוכנע, בין השאר וככל הנידרש, על יסוד הערכת שווי החברה שהגיש מומחה מטעמו או מטעם הצדדים הנוגעים לעניין, כי הפשרה או ההסדר הוגנים וצודקים ביחס לכל סוג שלא הסכים להם ובכלל זה כי מיתקיים המפורט להלן: (א) אם לא יאושרו הפשרה או ההסדר לא יהיה מנוס מפירוק החברה והתמורה שהוצעה לסוג שלא הסכים לפשרה או להסדר אינה נמוכה בערכה מהסכום שאותו סוג היה מקבל בפרוק החברה; (ב) לגבי אספת סוג של נושים מובטחים שלא הסכימו לפשרה או להסדר – נקבע לגבי כל אחד מהנושים כאמור כי ישולמו לו באופן מיידי ערך החוב המובטח או תשלומים דחויים בשווי ערך החוב המובטח, ונקבעו דרכים להבטחת פרעון התשלומים האמורים או כי הוא יקבל נכס בשווי ערך החוב המובטח; בפיסקה זו, "ערך החוב המובטח" – סכום החוב המובטח בנכס המשועבד במועד אישור הפשרה או ההסדר על ידי בית המשפט, בנכוי ההוצאות שהוצאו בשמירת הנכס או במימושו; (ג) לגבי כל אספת סוג של נושים שלא הסכימו לפשרה או להסדר – הם מקבלים תמורה השווה למלוא סכום החוב שאושר להם, בתשלום מיידי, בתשלומים דחויים, בקבלת ניירות ערך או בכל דרך אחרת או שבעלי המניות לא מקבלים תמורה כלשהיא ולא נותר בידיהם נכס כלשהוא בשל היותם בעלי מניות.

...

משכך, ולאחר שבחנתי את מלוא המידע והנתונים שהונחו לפניי, נדרשתי לרזי עולם התיאטרון בכלל ולהתנהלות תיאטרון הבימה בפרט, ובשוקלי את מכלול השיקולים והאיזון הראוי ביניהם, בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה; הגעתי לידי מסקנה שיש לדחות את טעמי ההתנגדות של הנושים המתנגדים, וכי יש לאשר את הצעת ההסדר כמבוקש מכוח סמכות בית משפט זה לפי סעיף 350יג לחוק החברות.

מתוך שירו של חיים חפר, "כל העולם במה" סוף דבר בהינתן כל האמור, אני מאשר את הצעת הסדר הנושים של "תיאטרון הלאומי הבימה בע"מ" מכוח סעיף 350יג לחוק החברות, תשנ"ט-1999.

ההתנגדויות נדחות.

לדבריו, ביום 21.12.2014 נחתם בינו לבין כונס הנכסים הסדר פשרה וביום 15.1.2015 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פס"ד. במסגרת הסכם הפשרה כאמור התחייב התובע לשלם סך של 554,000 ₪ לכונס הנכסים וזאת כתנאי להסרת המשכנתא ומנגד כונס הנכסים והנושה המובטחת התחייבו להוצאת היתר הבניה עבור הדירה.

לטענתם, הנתבע 2 כלל לא היה מעורב באופן אישי בחתימת הסכם המכר ואין כל יסוד לטענות כלפיו, מלבד היותו בעל מניות בחברה ואילו הנתבע 3 אשר שימש כמנכ"ל החברה- פעל באופן סביר וראוי והטענות כלפיו משוללות כל יסוד.

אין לקבל הסעד השני -הסעד השני מתוך השלושה נזנח ע"י התובע במהלך ההליך בקשת התובע להורות לנתבעים 1-3 להשלים את התחייבויותיהם ע"פ הסכם המכר ובכלל זה, המצאת אישורי מסים בגין העסקה, קבלת טופס 4 לדירה לאחר שיוצא לה היתר בסיוע הנושה המובטחת, תיקון ליקויי בנייה ככל שימצאו בדירה וברכוש המשותף, רישום בית משותף, רישום הדירה כיחידה נפרדת ורישום זכויותיו כבעל הדירה- בקשת התובע ביחס לדרישה זו נזנחה במסגרת ההליך.

כאמור, תחילה יש לבחון מהו הסכום אותו התחייב התובע לשלם בהתאם להסכם הפשרה בינו לבין הנתבעים וככל ויוכח כי התשלום אותו התחייב לשלם לכונס הנכסים גבוה מהסכום אותו נידרש לשלם לנתבעים 1-3 במסגרת הסדר הפשרה או אז יהיה זכאי לפצוי בגין התשלום העודף.

...

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך 101,913 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.9.2012 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, בנסיבות שבהן התקבלה התביעה באופן חלקי ומנגד התביעה שכנגד באופן חלקי אני מחייב את הנתבעת 1 בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובע בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית ובנסיבות הענין ללא צו להוצאות.

באותו יום שבו אישר בית המשפט כנוס אספות הנושים (24.2.2021) הגישו החברה, חברת י. לרר וחברת ס.מ.ס לתיק בית המשפט הודעה על הסכמות "אשר יוצגו כחלק מהסדר הנושים המוצע". בהודעה זו הודיעו הצדדים, כי שלושה נכסים של חברת ס.מ.ס המשועבדים לחברת י. לרר יועברו לבעלותה של האחרונה כנגד סילוק חוב הלוואה מובטח בסכום של כ- 14.56 מיליון ₪.

הסכמות אלה הוגשו לתיק בית המשפט, כאמור, ביום 24.2.2021, ביום שבו קיים בית המשפט דיון בבקשה לאישור כנוס אספות הנושים, וכאשר הצעת הרכישה שעמדה על הפרק אותה עת עמדה על סך 5.4 מיליון מש"ח. בפרק הזמן שחלף מאז ועד גיבוש הסדר החוב הסופי, מצבם של הנושים, לרבות של חברת י. לרר, רק השתפר, שכן מנהל ההסדר בשיתוף וסיוע בעלי המניות, הצליח להשיג הצעה לרכישת החברה בסכום של 8.2 מיליון ₪ כ- 2.8 מיליון ₪ יותר מההצעה שעמדה על הפרק עת הגיעה חברת י. לרר להסכמות שהוטמעו בהסדר המוצע.

סוף דבר, הנני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן: הנני מאשר את הצעת הרכישה של חברת רימון ואת הסדר החוב שהובא להצבעת הנושים; כחלק מאישור הסדר החוב, הנני מאשר את הסכם הפשרה שנכרת עם חברת מי הרצליה, על פי המתוה שהוגש לאישור בית המשפט ביום 14.3.2021; הנני מאשר את ההסכמות אליהן הגיעה חברת י. לרר עם חברת ס.מ.ס ועם חברת אסיק אף זאת במסגרת אישור הסדר החוב; ככל שיהא צורך בכך, מנהל ההסדר יהא רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי לצורך יישום הסדר החוב.

...

טענות אלה דינן להידחות וכמה טעמים לדבר: ראשית, בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, יש להביא את ההסדר שגובש לאישור האסיפות כחלק מהסדר החוב.

טענות י. לרר לעניין נאותות ההסדר והטענה שיש להעדיף הליכי גבייה פרטניים כנגד בעלי המניות נוכח עושרם ונוכח הנכסים יקרי הערך שבבעלותם, אף הן דינן להידחות.

סוף דבר, הנני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן: הנני מאשר את הצעת הרכישה של חברת רימון ואת הסדר החוב שהובא להצבעת הנושים; כחלק מאישור הסדר החוב, הנני מאשר את הסכם הפשרה שנכרת עם חברת מי הרצליה, על פי המתווה שהוגש לאישור בית המשפט ביום 14.3.2021; הנני מאשר את ההסכמות אליהן הגיעה חברת י. לרר עם חברת ס.מ.ס ועם חברת אסיק אף זאת במסגרת אישור הסדר החוב; ככל שיהא צורך בכך, מנהל ההסדר יהא רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי לצורך יישום הסדר החוב.

הסכם הפשרה ביום 15.10.2021 הוגשה הבקשה שבפניי לאישור הסכם הפשרה ומתן תוקף של פסק-דין להסכמות הצדדים, ואלו עיקריו של ההסכם בתמצית: מבלי להודות בכל טענה של כל צד כלפי מישנהו, מחזיקי אג"ח גלים (למעט עו"ד שורצברד והלחמי) יוכרו כנושים מובטחים של רוביקון בסך של 22,500,000 מיליון ₪ והם יהיו זכאים לקבל את סכום הפשרה ראשונים כבעלי שיעבוד קבוע ראשון בדרגה מכל תמורה שהתקבלה ותתקבל בעתיד ממימוש זכויות רוביקון בפרויקט גלים.

חלוקת הכספים בין נושים אלה תעשה באופן יחסי בהתאם לתביעות החוב שהוגשו על-ידם (פרי פסו); המפרק ישמור בקופת הפרוק סכום המספיק לכסוי מלא של תביעות החוב שהוגשו על-ידי עו"ד שורצברד והלחמי וזאת עד למתן פסק-דין חלוט במחלוקת שבינם לבין המפרק ו-275 המשקיעים; סך של 2,777,158 ₪ יושב לקופת הפרוק של רוביקון בגין החזר הוצאות כנוס ויחולק בין כלל נושי חברת רוביקון בהתאם לסדרי הנשייה הקבועים בדין; היתרה שתיוותר לאחר ביצוע התשלומים לעיל תחולק בין כלל נושי חברת רוביקון בכפוף ולאחר הכרעה בסדרי הנשייה בהליכי חידלות הפרעון בעיניינה של חברת גלים (בתיק פר"ק (מחוזי ב"ש) 3726-08-16).

לא בכדי מאפשר סעיף 307(ג) לפקודת החברות לכל נושה או בעל מניות בחברה שבפרוק, לפנות לבית-המשפט לאחר הפעלת הסמכות כאמור על-ידי המפרק.

...

משכך, ומאחר ומעמדם של הנושים המובטחים ברוביקון מוסדר בהסכם פשרה זה, ובשים לב כי חובם של נושים בעלי מעמד נשייה בדין קדימה ברוביקון צפוי להיפרע במלואו, הרי שהבאת אישור התגמול בקרב נושים בעלי שיעור ערך חוב נמוך יחסית בהשוואה לכלל החובות, נעדר כל היגיון של ממש, וגם מטעם זה אני דוחה את ההסתייגות.

סוף דבר לאור האמור אני נעתרת לבקשה.

בשים לב להסכמות הצדדים בסעיף 9 להסכם הפשרה, אני מאשרת באופן עקרוני כינוס אסיפות נושים כמוסכם וכמבוקש בבקשה 180 בתיק הפירוק, ברם, למען הסדר הטוב, יש להגיש בקשה מתאימה בתיק הפירוק והוראות מתאימות יינתנו שם. אשר לבקשתם של עו"ד שורצברד והלחמי להצטרף להסכם הפשרה, מאחר והליכי התביעה האזרחית טרם הסתיימו ועל מנת שלא לפגוע בבירור הליכים אלו, ובשים לב להסכמות הצדדים בהסכם הפשרה לפיהן יישמרו בידי המפרק די כספים לכיסוי מלוא תביעות החוב של עו"ד שורצברד והלחמי עד להכרעה במחלוקות שבינם לבין המפרק ו-275 המשקיעים, אני סבורה כי בטרם תוכרע הבקשה יש להמתין להכרעה בתביעה האזרחית.

בחודש מאי 2016 הגישה המועצה המקומית בית זרזיר (להלן: "המועצה") בקשת טען ביניים בבית המשפט השלום בנצרת (ה"פ – 51979-05-16 להלן: "ההליך בבית משפט השלום") במסגרתה התבקש בית המשפט להורות למועצה כיצד לפעול בעיניין כספים המוחזקים אצלה, בגין עבודות שביצע עבורה החייב באמצעות תיק עוסק מורשה על שמו וכן באמצעות חברה שהחייב היה מנהלה ובעל המניות בה. במסגרת טען הביניים שלושה טענו לזכאות בכספים - החייב עצמו (מכוח המחאת זכות ראשונה), חב' ספיד (מכוח המחאת זכות שנייה) ומר הייתם עומר אשר טען לזכות בכספים מכוח הסכם פשרה שנכרת בינו לבין החייב בשנת 2016.

נטען כי המחאת הזכות ניתנת כבטוחה לתשלום הלוואה שניתנה לחייב בשנת 2015, אך זו שולמה על ידי החייב במזומן והשיקים שניתנו לצורך פרעונה הושבו לו. עוד צוין כי במסגרת תביעת החוב הנושה לא טען כי החייב חייב לו כספים ע"פ הסכם הלוואה ו/או בגין שיקים שחוללו.

המשיבה הגישה תביעת חוב כנושה רגיל ללא שציינה כי בידה המחאת זכות או כי היא נושה מובטח ויש לראות בה כמי שויתרה על הבטוחה ככל שקיימת בידה, לטובת כלל הנושים.

אף מבלי להכנס לטענות לגבי תוקפן של המחאות הזכות או ביטול ההענקה, הרי שמשוכה משמעותית שהיה על הנאמנת לעבור היא בבטול תוקפו של פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה בין צדדי ג' בבית המשפט השלום והנאמנת לא עברה משוכה זו. כאמור, תחילתו של עניין בהליך טען ביניים שהחל בביהמ"ש השלום במסגרתו נדונה שאלת הזכאות בכספי התמורה מן המועצה.

...

לעמדת החייב לאחר שניתן צו הכינוס, הוא היה מנוע מלנהל הליכים משפטיים וכלל נכסיו מוקנים לבעל התפקיד, מכאן הרי שהחייב לא יכל להמשיך בניהול הליך הטען ביניים ללא אישור בית המשפט והוא לא יכול היה לוותר על הכספים שמגיעים לו. דיון והכרעה שקלתי טענות הצדדים בכובד ראש ולאחר שהלכה למעשה נדרשתי לבור מוץ מבר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.