פסק הדין קבע כי חלוקה לא שויונית של רכוש בני זוג שחלה לגביו הילכת השתוף אינה מתיישבת עם מהותן וטיבן של הזכויות על פי הלכה זו. זכות קניינית אשר נתונה לפי הדין הכללי לבן זוג אחד, מועברת במחציתה לבן הזוג השני, סטייה מכלל השויון בהעדר הוראה מפורשת בחוק, פוגעת בזכויותיהם הקנייניות של בני הזוג.
לפיכך, משמצאתי כי מיתקיים שתוף בדירת המגורים, ומאחר ולא ניתן ואף לא ראוי לכמת את המאמץ המשותף של הצדדים והשקעתם בתא המשפחתי, בין אם כלכלי, היתנהגותי, טפול בילדים, ומאחר ומדובר בדירת המגורים של בני הזוג לגביה הוכח שתוף ספציפי מכוח הדין הכללי, אני קובעת כי השתוף יהיה שוויוני, בשיעור של מחצית לכל אחד מהצדדים.
אינדיקאציה נוספות המלמדת לדעת האשה על שתוף בנכס נעוצה בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת תלה"מ 59380-10-18, במהלכו הגישו הצדדים בקשה לאישור הסכם גירושין, לפיו תקבל האשה סך 25% משווי הדירה.
...
לפיכך, משמצאתי כי מתקיים שיתוף בדירת המגורים, ומאחר ולא ניתן ואף לא ראוי לכמת את המאמץ המשותף של הצדדים והשקעתם בתא המשפחתי, בין אם כלכלי, התנהגותי, טיפול בילדים, ומאחר ומדובר בדירת המגורים של בני הזוג לגביה הוכח שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי, אני קובעת כי השיתוף יהיה שוויוני, בשיעור של מחצית לכל אחד מהצדדים.
לאור כל המקובץ, שוכנעתי כי דירת המגורים של הצדדים היא דירה משותפת של שניהם, על אף הרישום על שם הבעל.
שוכנעתי כי בנסיבות חייה של המשפחה התקיימה "שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים 'גן של ורדים' בכל עת ובכל שעה, כן מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף, ובייחוד על נכס כמו דירת המגורים, קן המשפחה" (ראו דבריו של כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו).
לאור כל המקובץ, אני פוסקת כדלקמן:
תביעת הבעל לפינוי – נדחית.
תביעת האישה לסעד הצהרתי – התקבלה: אני קובעת כי האישה זכאית להירשם כבעלים של מחצית הזכויות בדירה בכל פנקס המתנהל על פי דין.
אני ממנה את באי כוח הצדדים עו"ד רון סולן ועו"ד מוסטפא ראפע ככונסי נכסים למכירת הדירה.
