אישור הסכם אחיד של חברת יס תקשורת

ביסוד תובענתו שלושה הסכמי "הנחת שימושים ללקוחות פרטיים" מהשנים 2009-2011 שצורפו לבקשת האישור, לפיהם מוענקות ללקוחות פרטיים "הנחות שימושים" בסך 50- 60 ₪ לחודש כנגד שימוש בפועל בדקות זמן אויר סלקום בארץ, בכפוף לכך שחשבונו החודשי של הלקוח יעמוד על למעלה מסכום מסוים, כמפורט להלן: בהתאם להסכם "הנחת שימושים 60 ₪ - ללקוחות פרטיים, גרסה 01 – ינואר 2011", זכאי לקוח, שסכום החשבון החודשי שלו לקו הסלקום מעל 200 ₪, להחזר כספי חודשי של 60 ₪ למשך 12 מחזורי חיוב.

בבג"ץ 7852/98 ערוצי זהב ושות' נ' שרת התיקשורת, פ"ד נג(5) 423, 431 (1999, להלן: עניין ערוצי זהב), ערערו חברות הכבלים על החלטת מועצת הכבלים והלוויין לאסור עליהן לעבור ולשדר בשיטה הדיגיטלית עד אשר יגיע מספר המנויים של חברת הלוויין YES (אז חברה חדשה בשוק השידורים) לרף מסוים.

זאת, בשל הדמיון בלשון הרישיונות והצורך באחידות בתחום זה. רישיונות חברות התיקשורת השונות הנם מסמכים ארוכים וסבוכים, הכוללים מיגוון הוראות מתירות ואוסרות, בשורה של נושאים מקצועיים, צרכניים ואחרים; על פרשנות הוראת הרישיון ניתן לעמוד מלשון הרישיון, ומתכליתו (לעניין פרשנות רישיון על פי לשונו וכלל הוראותיו ר' עניין אי. אר. אם; עניין פירט, פסקה 10 להחלטת כב' השופטת ע' ברון; ת"צ (מחוזי מרכז) 25670-01-10 אליעזר ישעיהו צור נ' 012 טלקום בע"מ, פורסם בנבו, 14.07.2015; ת"צ (מחוזי מרכז) 25061-09-16 מרקמן את טומשין - חברת עורכי דין נ' בזק בנלאומי בע"מ, פורסם בנבו, 04.07.2019).

...

מנגד, נטוויז'ן, סמייל ובזק בינלאומי, בתגובתן מיום 27.3.16 עתרו לעכב את מתן ההחלטה "בשל התפתחויות מהותיות שאירעו לאחרונה במישור הרגולטורי... ואשר עשויה להיות להן השלכה משמעותית על בקשות האישור": האחת, החלטת מועצת הכבלים והלוויין האמורה מיום 10/3/16; השנייה, מכתבו של מנכ"ל משרד התקשורת מיום 21.4.16, בו הזכיר את עמדותיהן דלעיל של המועצה ושל רשות ההגבלים העסקיים, וציין, כי "אני סבור שיש לשקול גיבוש כללים שיביאו להאחדה של הרגולציה לגבי כלל הגורמים הרלבנטיים, באופן שיעלה בקנה אחד גם עם שינויים ותמורות בשוק". מכאן כוונתו של המנכ"ל "לבחון קיום שימוע בסוגיית הוראות רישיון לעניין אפליית מחירים בין מנויים", האמור להתפרסם "לאחר חופשת חג הפסח, אולם עלול להתארך במספר שבועות בשל ריבוי האתגרים הניצבים כיום בפני הדרג המקצועי במשרד". לאור ההתפתחויות במישור הרגולטורי, התקיים דיון ביום 1.5.16.

אמנם באותו עניין דובר בחקיקה ראשית, אך אני סבורה שהדברים יפים גם לענייננו, שעה שמדובר באסדרת שוק הטלקום כולו.

נוכח כלל האמור והמפורט לעיל, מסקנתי היא כי לא מתקיים גם התנאי הנוסף הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כי: "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". סוף דבר משקבעתי כאמור לעיל כי לא מתקיימים התנאים שבסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות אני דוחה את כל בקשות האישור.

אשר להוצאות, החלטתי לא לעשות צו להוצאות משני טעמים.

בכתב התביעה טען התובע כי ב-11/8/09 חתם על הסכם במסגרתו נקבע כי כנגד תשלום הסך של 10,800 ₪ יקבל שירות הכולל התקנת צלחות לויין, ממירים ושרותי טלויזיה, כמו גם נתוק החיבור לחברת "יס" ותשלום הקנס הנובע מכך.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי שימש כקבלן משנה של חברת "סקיינט בע"מ" וזאת לצורך ביצוע התקנות של מערכות לויין.

גרסאותיו של התובע עצמו באשר לזהות הגורם עמו היתקשר היו מבולבלות, לא אחידות, ולעיתים אף סתרו זו את זו. מחד, טען התובע במסגרת סעיף 1 לכתב התביעה כי לא היתקשר כלל עם הנתבע ולמעשה הטרוניה היחידה הנה עקב כך שהנתבע הוא זה שגבה את מלוא התמורה.

גם תעודת המשלוח אשר צורפה על ידי התובע לתצהיר העדות הראשית מטעמו, ואשר ביחס אליה אף אישר התובע כי צורפה חתימתו, הוא מיסמך שאין בינו לבין הנתבע שבפני דבר.

עיון בחשבוניות מלמד כדלהלן: החשבוניות הוצאו על-ידי חברת "מארס תיקשורת בע"מ" ולא על-ידי "סקיינט בע"מ", "טלראן בע"מ" או כל חברה אחרת אשר שמה נזכר קודם לכן בכתבי הטענות.

...

(בעניין זה ראה גם עמוד 7 שורות 1-15 לפרוטוקול הדיון, נספח 1 לתיק המוצגים של הנתבע וסעיף 5 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע) למסקנה זו, יש משמעות והשלכות, שכן בין אם התקשר התובע עם הנתבע במישרין, ובין אם לאו, שעה שהשירות נשוא ההתקשרות, ניתן בפועל על ידי הנתבע, יש לראותו כמי שלכל הפחות, אחראי לטיב עבודתו.

בעניין זה אני סבורה כי נפל פגם בדרך התנהלות שני הצדדים.

סוף דבר משהוכח כי התובע קיבל לידיו את מלוא התמורה בגין התקשרותם של התובע והקבלן הראשי; משהנתבע נמנע מלהציג ראיות כי אכן הותיר בידו רק את הסכומים המגיעים לו ההתקנה והציוד, וכי העביר סכום זה או אחר לידי הקבלן הראשי; בהינתן כל אלה אני מוצאת שיש להורות לנתבע להשיב לידי התובע, את הסכום העולה על הסכום אשר לגביו העיד כי הוא מהווה את שווי העבודה והציוד, דהיינו סך של 6,440 ₪.

בקשת אישור התובענה כייצוגית והדיון בה בשנת 2004 היתקשרה המבקשת, מריה לרנר (להלן: לרנר), עם המשיבה, חברת די בי אס שירותי לווין (1998) בע"מ – בהסכם לקבלת שירותי טלויזיה בלוין של המותג yes (להלן: המשיבה ו-הסכם המינוי, בהתאמה).

בתשובתה לבקשת האישור טענה המשיבה כי הסכם המינוי והמחירים הנקובים במחירון אושרו על ידי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין במשרד התיקשורת – שהיא הגוף המינהלי האמון על אסדרה ופקוח על פעילותה של המשיבה (להלן: המועצה); וזאת לאחר שהמועצה נדרשה בעבר לנושא של חיוב בגין ציוד שניזוק או אבד, והתירה למשיבה לגבות במקרים אלה תשלום בהתאם למחירון.

ולבסוף נטען כי בקשת התיקון הוגשה על רקע פסק דינו של בית המשפט העליון, שבו נקבע כי עמדת מאסדר אינה יכולה לעמוד כהגנה לעוסק בין היתר מפני עילות חוזיות, ובכלל זה לפי חוק החוזים האחידים (ע"א 7115/14 שרון סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ (3.7.2017)).

...

בתגובה לבקשת התיקון טענה המשיבה כי אין מקום להיעתר לה מאחר שמדובר בהרחבה משמעותית של חזית המחלוקת בבקשת האישור; וכן כי העילות החדשות נטענו על ידי לרנר כבר במסגרת התגובה לתשובה לבקשת האישור, ללא היתר.

במקרים שבהם בקשת התיקון מוגשת בשלב מוקדם של ההליך, וכאשר בית המשפט מתרשם שמדובר בהליך ייצוגי ראוי על פניו וכי תיקון בקשת האישור יתרום להכרעה במחלוקות שעל הפרק – נטייתו תהא להיעתר לבקשת התיקון.

הנה כי כן, התיקון המבוקש סב על הוספת טענות משפטיות שבשקידה ראויה ניתן היה להעלות לכתחילה במסגרת בקשת האישור – ובדין סירב בית המשפט המחוזי לתת לכך יד. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות המקרה אין מקום להיעתר לבקשת התיקון אף לנוכח השיהוי וחוסר תום הלב שדבקו בה; ואין סיבה לסטות גם מקביעות אלה.

סופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

איני מקבל את טענת סלקום כאילו מאחר שמשולם על ידי הצרכן תשלום חודשי קבוע ואחיד, שאינו תלוי בניצול הזכות שהוענקה ללקוח ובהקף השמוש שיעשה בשרותי הספק, אזי ביטול החוזה במהלך תקופת החיוב, מביא לתוצאה כי התשלום עבור מלוא תקופת החיוב הנו עבור שירותים שניתנו עד מועד הביטול.

במאמר מוסגר אוסיף, כי משלא נטען כי עילת התובענה בעניינינו מושתתת על סעיפים 14, 14ה(ב1) לחוק הגנת הצרכן או על תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010, הנזכרים בעמדת הממונה שצוינה לעיל, לא אתייחס לסעיפים אלה במסגרת החלטה זו. ביום 11.1.17 התקבלה החלטת משרד התיקשורת, שצירופה הותר בהחלטה מיום 31.1.17, ואשר ניתנה במסגרת אותו שימוע שנזכר לעיל (להלן: "ההחלטה" או "החלטת משרד התיקשורת").

באשר להוראות נוגדות בהסכם, המשיבה מנועה מלטעון כי יש לכבד את הוראות ההסכם עם הלקוח, הקובע כי התמורה בגין מחזור החיוב תשולם במלואה גם במקרה של הפסקת ההיתקשרות במהלך מחזור החיוב, שכן הוראות חוק הגנת הצרכן הן הוראות קוגנטיות, שלא ניתן להתנות עליהן בהסכם [סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן; ח"א (י-ם) 201/09 חברת ניו ספורט מרקטינג נ' המועצה הישראלית לצרכנות (18.10.12) סעיפים 32-33; רת"ק (ב"ש) 7136-02-14 סופר אלקטריק ס.פ בע"מ נ' פקשר (5.5.14)].

שנית, בהודעה לתקשורת נכתב כי "על פי תנאי הרישיון של חברת HOT ו-YES הן אמורות לנתק את הצרכנים המבקשים לעשות כן, בתוך ימים ספורים ולהפסיק את החיוב במועד הנתוק". צורפו עמודים בודדים בלבד מרישיונן של "הוט" ו"יס", אשר לא ניתן ללמוד מהם על מלוא תנאי הרישיון, במיוחד כשההחלטה לא צורפה, ובהודעה לתקשורת לא צוינו הסעיפים הרלבאנטיים ברישיון אליהם כיוונו ההחלטה וההודעה.

...

גם העובדה כי המבקשת השתמשה בשם נעוריה בתביעה אינה מביאה למסקנה בדבר אי הולמות הייצוג.

נוכח האמור לעיל, והתרשמותי כי ב"כ המבקשת מייצג כהלכה את ענייני הקבוצה, אני קובע כי מתקיימות גם הדרישות שבסעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בדבר ייצוג וניהול עניינם של כלל חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. סעדים צו עשה סלקום טענה כי היא כבר מיישמת את הוראות משרד התקשורת בהחלטתו מיום 11.1.17 בדבר חיוב יחסי (תיקון מס' 88 לרישיונה שנכנס לתוקף בפברואר 2017), ולכן אין מקום למתן סעד עתידי נגדה בדמות צו עשה.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל אני מאשר את בקשת האישור בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל לקוחות סלקום שהתנתקו משירותי רדיו טלפון נייד שקיבלו ממנה, החל מחודש אוגוסט 2014 ועד וכולל חודש ינואר 2017, וחויבו במלוא התשלום בגין מחזור החיוב במהלכו התנתקו, למרות שהיו מחוברים לשירותים רק בחלקו של אותו חודש.

נציג התובעת המליץ על התקשרות דרך חברת I PASS ALLIANCE, שהינה חברת תקשורת חיצונית שהוקמה במטרה לאפשר לספקיות האנטרנט ברחבי בעולם, דוגמת התובעת, ליתן מענה ללקוחותיהן הנמצאים מחוץ לאזור הקבוע (להלן – החברה החיצונית).

לעיתים רבות, צרכנים של חברות גדולות חותמים על הסכמים ארוכים בעלי ניסוחם משפטיים, מורכבים ומפותלים, שלרוב הם לא יודעים מה תוכנם של אותם הסעיפים ובמקרים רבים הם נסמכים על הדברים שנאמרים להם בעל-פה על-ידי נציגי החברות.

אמנם אין המדובר, לטעמי, בחוזה אחיד מקפח, כפי שנטען בכלליות על-ידי הנתבע, אולם מדובר בחוזה ארוך וייחודי המצריך מתן תשומת לב מיוחדת מצידו של הצרכן.

בנוסף, החתימה על החוזה מהסוג הנידון, בין בכתב יד ובין באישור על-ידי לחיצה על "YES", הינה בעלות נפקות משפטית מחייבת, ויש בה, בדרך כלל, כדי להצביע על כך שהצרכן קיבל על עצמו את כל תנאיו של ההסכם.

...

-לסיכום נקודה זו, נציגיה של התובעת כשלו בכך שפעלו בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן והדברים שנאמרו לנתבע מהווים, ללא ספק, הטעייה בעיניין מהותי והם שהנחו אותו בעת החתימה על ההסכם.

-לאחר ששקללתי את הנתונים שפורטו לעיל, אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 3500 ₪ בגין שירותי האינטרנט שסיפקה לו בעת שהותו בגרמניה בחודש אוגוסט 2005.

-לאור התוצאה אליה הגעתי, אני סבור כי אין מקום להטיל על הנתבע הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.