אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד חברת תחבורה ציבורית

בכך נגרם להם נזק בדמות ביטול זמן, ביזבוז דלק או תחבורה ציבורית, וכן פגיעה באוטונומיה שכן המשיבה גרמה להם לחשוב שהם קונים מוצר שעומד בתקנים מחמירים של איכות הסביבה.

פירסום ויידוע כללי: (1) בתוך 3 חודשים ממועד אישור הסדר הפשרה בפסק דין חלוט יתוקנו כל אריזות החלפים כך שיצוין עליהן שניתן למחזר את החלפים באמצעות שירות האיסוף או באמצעות מסירתם בעמדות תאגיד מ.א.י.; (2) לא יאוחר מיום תחילת שירות האיסוף, העניין יפורסם באתר האנטרנט של החברה וכן בעמוד השאלות ותשובות; (3) לא יאוחר מיום תחילת שירות האיסוף, המשיבה תחדד את הנהלים לעובדי המכירות והשירות במשיבה, בדבר האפשרות למחזר חלפים באמצעות שירות האיסוף.

עוד הוסכם כי בתוך 60 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה, תשלם המשיבה למבקש ולבאי כוחו סך כולל של 225,000 ₪ בתוספת מע"מ כנגד חשבוניות מס, כמקדמה על חשבון הגמול ושכר הטירחה.

בתוך 14 ימים ממתן החלטה זו, יפרסמו הצדדים על חשבון המשיבה, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים יומיים.

...

עוד הוסכם כי בתוך 60 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה, תשלם המשיבה למבקש ולבאי כוחו סך כולל של 225,000 ₪ בתוספת מע"מ כנגד חשבוניות מס, כמקדמה על חשבון הגמול ושכר הטרחה.

בהתאם, ההסכמה בדבר אופן חישוב שיעור הגמול ושכר הטרחה מקובלת עליי והיא מאושרת.

יוטעם כי תשלום הגמול ושכר הטרחה נפסק בנוסף להטבה הכספית הניתנת לחברי הקבוצה, ואין בו כדי לגרוע מהטבה זו. סוף דבר לאור כל האמור אני מאשרת את הסדר הפשרה, בהתאם למפורט בפסק דין זה. על מנת לוודא שהסדר הפשרה יוצא מהכוח אל הפועל, חלק מתשלום הגמול ושכר הטרחה מותנה בביצוע הסדר הפשרה בפועל.

כדברי רקע אציין בקצרה כי בקשת האישור הוגשה לפי פרט 9 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "החוק"), בטענה לפיה עריית ראש העין – המשיבה (להלן: "הערייה") הפרה את חובתה בהתאם לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1988 (להלן: "חוק השויון") ותקנות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), תשס"ג-2003 (להלן: "התקנות") ולא ביצעה את עבודות הנגישות בתחנות האוטובוס לקוים ערוניים שבתחומה (להלן: "תחנות האוטובוס"), ובכלל זה לא הנמיכה את המדרכות בצמתים ובמעברי החציה הסמוכים לתחנות האוטובוס.

עוד טוענת הערייה כי אין להקיש לענייננו מהחלטות בנוגע לשכר טירחה והוצאות שנפסקו נגד חברות פרטיות ויש ליתן משקל לכך שהעירייה היא גוף צבורי וההגנה על קופתה היא הגנה על הקופה הציבורית שנועדה לשרת את תושבי העיר כמו גם את חברי הקבוצה.

בעיניין זה נפסק: "הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טירחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטירחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך היתחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובילבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטירחה). ...". ראו: עע"מ 9237/12 עריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.2014), בפיסקה 5 לפסק דינו של הנשיא גרוניס (ההדגשה הוספה, ה.ע).

בנוסף, כקבוע בפסיקה, הבאתי בחשבון השיקולים בעת פסיקת גמול ושכר טירחה בתובענה ייצוגית כנגד העיריה גם שיקולים הנובעים מהצורך בשמירה על הקופה הציבורית, בשים לב, בין היתר, לאנטרס הצבורי הגלום בהמשך תיפקודה של הרשות ומתן שירותיה מחד גיסא ואף לאנטרס הצבורי שבאכיפת הדין כלפי גופים צבוריים מאידך גיסא, ככלי לקידום אינטרסים צבוריים וחברתיים.

...

התוצאה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לשיקולים השונים ולנסיבות הקונקרטיות המאפיינות את בקשת האישור והסדר הפשרה בתיק זה מצאתי לנכון לפסוק למבקש גמול בסך 30,000 ₪ ולב"כ המייצגת שכר טרחה בסך 250,000 ₪ בתוספת מע"מ. כפי שהסכימו הצדדים, מסכום שכר הטרחה יעוכב תשלום של 20% עד למתן הודעה מטעם העירייה על השלמת ביצוע כלל התחייבויותיה בהתאם להסדר הפשרה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 6184-12-19 המרכז לעיוור בישראל נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח' מספר בקשה:21 לפני כבוד השופטת מיכל עמית - אניסמן המבקש המרכז לעיוור בישראל ע"י ב"כ עו"ד אורון שוורץ ו/או עו"ד יוגב נרקיס ו/או עו"ד אופירה סמבל המשיבות 1. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נועם רונן ו/או עו"ד תום אלקלעי 2. אגד חברה לתחבורה בע"מ 3. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ המשיבות 2-3 ע"י ב"כ עו"ד דורון טאובמן ו/או עו"ד איילת כהן 4. קווים תחבורה ציבורית בע"מ 5. אפיקים שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ המשיבות 4-5 ע"י ב"כ עו"ד עמית גור ו/או עו"ד דרור אפלדורף החלטה

כמו כן, במהלך הדיון עלה כי הנציבות הגישה תובענה ייצוגית כנגד המשיבה 2 בבית המשפט המחוזי בירושלים (תצ 57237-08-17) במסגרתה הוגש הסדר פשרה לאישור בית המשפט, אשר ייתכן ויש בו כדי ליתן מענה לטענות המועלות במסגרת בקשת האישור.

בקשת ההסתלקות במסגרת בקשתו, טען המבקש כי התובענה דנן הייתה מסע, מאבק ומאמץ קולקטיבי של אזרחים טובים ורבים, בניסיון להביא מזור לציבור נרחב אשר מצא את עצמו מודר מהחיים האזרחיים, כאשר דרכו לעבודתו ולשגרת חייו נחסמה, כפי שהעלו הנתונים שהוצגו במסגרת הליך זה. לטענת המבקש, הנתונים האמורים הצביעו על כך כי נהגי התחבורה הציבורית נוהגים למעשה בתת-תרבות ובהעדר היתייחסות כלפי אנשים עם עוורון ולקויות ראיה.

...

במסגרת הפעלת שיקול דעתו על בית המשפט לבחון האם יש טעם בהמשך ניהול ההליך, האם יועיל הדבר לחברי הקבוצה, והאם יש הצדקה להקצאת הזמן והמשאבים הדרושים לשם כך. לאחר שעיינתי בבקשת האישור ובבקשה דנן, שעה המבקש סבור כי אין עוד טעם בניהול ההליך, ובכוונתו לפעול מול משרדי הממשלה, חלף ניהול ההליך, וכן שעה שהמשיבות מסכימות כי יש לאשר את ההסתלקות, ואף טוענות כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש התובענה, סבורתני כי אכן אין מקום להמשיך בניהול ההליך כנגד המשיבות.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני מאשרת את הסתלקות המבקש מבקשת האישור.

רקע הדברים וההליכים הרלוואנטיים מר ראובן כהן חללה (להלן: התובע) הגיש ביום 10.7.12 תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית כנגד רד בול (ישראל) בע"מ ובלו משקאות ישראל בע"מ (להלן בהתאמה: רד בול והנתבעת).

ניתן, כמובן, לציין בהסדר הפשרה, כי הקרן תתבקש ליתן עדיפות לשימוש בסכומים אלו למוסדות העוסקים בקידום נושאים המקיימים אינטרסים של חברי הקבוצה וקרובים לנושא התובענה (ראו, למשל, החלטותיי בת"צ (ת"א) 1821/08 אלי יצחקי ז"ל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (נבו 22.12.14); ת"צ (ת"א) 67496-06-17 אמיר רוזנברג נ' מרב מזון כל בע"מ (נבו 14.02.18) ות"צ (ת"א) 7372-12-12 עודד רוזנברג נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (נבו 29.08.21).

כפי שפירטתי במקום אחר: "באמצעות מנגנון ההיתנגדות נוסף להליך אישור הסדר הפשרה 'מימד אדוורסארי', המסייע לבית משפט לבחון את הסדר הפשרה בעין ביקורתית, תוך הסבת תשומת ליבו לנקודות התורפה של ההסדר ולפגמים שייתכן שנפלו בו" (רע"א 582/20 תלרז נ' שופרסל בע"מ [פורסם בנבו] (25.7.2021) (להלן: עניין תלרז); וכן אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 630-629 (2017)).

...

ככפי שקבעתי בשורה של החלטות בבקשות לאישור הסדרי פשרה שונים בעבר, אני סבורה כי לאור התיקון לחוק תובענות ייצוגיות, ראוי יותר להעביר סכום בפשרה לקרן לניהול כספי תובענות ייצוגיות מאשר לתרום כספים לעמותות ולגופים מסוימות כפי המוסכם על הצדדים.

" בענייננו אני סבורה כי הטיעונים והנימוקים שהועלו בהתנגדות הם נכונים בכל הנוגע לתשלום לקרן העדיף על התרומה לעמותות מוסכמות, וכי אף אילו היו מתקבלות טענותיה של הנתבעת כלפי המתנגד וכוונותיו, לא היה ההסדר ראוי לאישור.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור הסדר הפשרה.

בפניי בקשת המשיבה 2, אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "המשיבה 2"), המשיבה 3, דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (להלן: "המשיבה 3"), המשיבה 4, קווים תחבורה ציבורית בע"מ (להלן: "המשיבה 4"), המשיבה 5, אפיקים – שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ (להלן: "המשיבה 5"), והמשיבה 6, מטרופולין – תחבורה ציבורית בע"מ (להלן: "המשיבה 6") להורות כי משיבה 1, חברת נתיבי איילון בע"מ (להלן: "המשיבה 1") תישא במלוא תשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט (להלן יכונו יחדיו: "המשיבות").

רקע עובדתי קצר הרלוואנטי לבקשה ביום 26.11.2019 הגיש המבקש, מר רפי צ'סטר (להלן: "המבקש") תובענה ייצוגית וכן בקשה לאשר את התובענה כייצוגית כנגד המשיבים.

משלא עשו כן, הרי שדה פאקטו הביאו המבקשות 6-2 את הסכמתן לשאת גם בחלקה השני של האגרה בחלקים שוים וזאת כחלק מכלל החובות המוטלות עליהם בחוק כצדדים להסדר הפשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, באופן שמקנה להן הגנת מעשה בית דין.

...

יישום האמור לעיל בעניינו מוביל לכדי מסקנה כי אין מקום להסתמך על טענותיהן של המבקשות 6-2 בדבר הסכמות שהיו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור וזאת לעניין חבות המשיבה 1 בהוצאות הכלכליות, בפרט לאור העובדה כי המשיבה 1 מתנגדת לחשיפת פרטי הליך הגישור.

מבלי להידרש לנטען בדבר אי אילו הסכמות במסגרת הליך הגישור הרי שאף מעיון בבקשת הצדדים לאישור הסדר פשרה עולה כי דין טענות המבקשות 6-2 להידחות.

איני סבור כי ניתן לקבל פרשנות זו. סוף דבר דין בקשת המבקשות 6-2 להידחות.