בפסק הדין נקבע, כי אין לקבל את טענת הצדדים לגבי שוויה של הטבת הבקבוקים (סעיף 16 לפסק הדין; ההדגשה במקור):
"הטענה כי שווי ההטבה לכל אחד מחברי הקבוצה הוא 78.5 ש"ח (כימעט 10 ש"ח לבקבוק) מופרזת במידה רבה. טענה זו מבוססת, על פי האמור בבקשה לאישור הסדר הפשרה, על נתוני חברת סטורנקסט בע"מ, העוסקת באיסוף מידע מרשתות שיווק ומחנויות. לא נימסר איזה בתי עסק נכללים במסד הנתונים שעל פיו חושב השווי. אין ספק, שמדובר במחיר גבוה מזה הנגבה ברשתות השיווק, ויש להניח שהממוצע שהוצג כולל גם נקודות מכירה בהן נמכרים בקבוקים בודדים במחיר יקר יחסית, כגון קיוסקים, חנויות נוחות וכדומה. מכיוון שההטבה הנתנת לחברי הקבוצה היא שובר למימוש שמונה בקבוקים ברשת שיווק, הרי שהבסיס להשוואה, מבחינת התועלת לחברי הקבוצה, הוא מחירי הבקבוקים ברשתות אלו, ומחירים אלו נמוכים כנראה באופן משמעותי מזה המוצג במסגרת הסדר הפשרה (במיוחד בהיתחשב בכך שהם נמכרים גם במארזים). אין צורך לומר, כי העלות למשיבה היא נמוכה עוד יותר".
על אף האמור נקבע, כי יש לאשר את הסדר הפשרה, ואף אין מקום למינוי בודק להערכת שווי ההטבה.
ודוק: המבקש אינו טוען כי הצדדים הניחו שלהטבה יש שווי מסוים, ומשעה שהנחה זו נדחתה בפסק הדין אזי נפל פגם הסכמי בהסדר הפשרה (כגון טעות) או שלאור קביעה זו אין מקום לאשר את ההסדר בהתאם לשיקולים הקבועים בסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות.
...
בנסיבות אלו, אני סבור כי סיכויי הערעור (בהיבט הרלוונטי לסוגיית עיכוב הביצוע) נחזים להיות קלושים.
לאור האמור, הבקשה נדחית.
בהתחשב בכל האמור לעיל ובהיקף הדיון בבקשה, יישא המבקש בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, י' אלול תשפ"ג, 27 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
