אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית בדבר הפרת הסכמים ואי פרסום מחירים

לפניי בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית שעיקרה בטענות הנוגעות להפרת זכות השבה כספית בעת ביטול עסקה לפי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א-2010 (להלן: "תקנות ביטול עסקה").

לחלופין, ככך שבית המשפט סבור שיש הלימה ממשית בין הלקוחות העתידיים של המשיבה לבין חברי הקבוצה שנפגעה מהוראות החוק – ניתן לשקול גם מתוה של הנחות ללקוחות עתידיים, תוך התחייבות לכך שנקודת המוצא להנחות תהיה במחירים כיום, שיובהר שלא מדובר בהנחות שתכננו בלאו הכי אלא ככאלו שניתנו כחלק מהסדר הפשרה.

עוד טוענים הצדדים בקשר זה את הדברים הבאים: הגמול ושכר הטירחה ישולמו בנוסף לסעד לטובת הקבוצה ואינם גורעים כלל מההטבה לקובצה בנסיבות המקרה; חיסכון בזמן שפוטי שכן מדובר בתיק שהיה צפוי להתנהל זמן רב אילמלא הסדר הפשרה בשים לב לטענות הרבות של כל צד להליך; כתבי טענות המפורטים שהגיש ב"כ המייצג ובפרט התשובה של המבקשת לתגובת המשיבה במסגרתה נעשה מחקר מקיף וניתוח תובנות הכלכלה ההתנהגותית בראי דיני הצרכנות; שעות לא מבוטלות שהושקעו בניהול המשא ומתן ועריכת הסכם פשרה על ידי ב"כ המבקשת; הסיכון שלקחה על עצמה המבקשת ובא כוחה בהגשת וניהול התביעה עבור חברי הקבוצה והציבור בכללותו, בעיניין שהיקפו האישי אינו גובה, ושברור שלא היה מתממש לכדי סעד ממשי לחברי הקבוצה אלולא התובעת ובא כוחה היו נוטלים משימה זו על עצמם.

הודעה על אישור הסדר הפשרה תפורסם בעתון יומי בעל תפוצה על חשבון המשיבה.

...

כמו כן, מקובלת עליי עמדת היועמ"ש כי יש לחלק את תשלום שכר הטרחה, כך שמחציתו תשולם עם אישור ההסדר והמחצית השנייה לאחר תום יישומו, וארחיב.

על כן, אני סבור שיש להסתפק בגמול לתובעת המייצגת בסך של 20,000 ₪, ובשכר טרחה לב"כ המייצג בסך של 70,000 ₪ (כולל מע"מ).

סוף דבר מכל הטעמים שלעיל, ולאחר ששוכנעתי כי הסדר הפשרה משקף את טובת הקבוצה, הוא הוגן וסביר, כדרישות החוק, אני מאשר את הסכם הפשרה ואת התחייבויות המשיבה כפי שצוינו לעיל, למעט התיקון האמור בסעיף 48 לעיל ביחס לגמול ולשכר הטרחה.

(אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית) עניינה של הבקשה לאשר את התובענה שבכותרת כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), שהוגשה לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), הוא בטענות המבקשים (א) כי המשיבות הפרו את הוראות הדין ובפרט את הוראות סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), בכך שלא הודיעו בדרך הקבועה בדין למנויים במסגרת עיסקאות לתקופה קצובה, כי דמי המנוי החודשיים שלהם עתידים לעלות בתום התקופה הקצובה והמוסכמת, שבמהלכה ניתן להם מחיר מוזל; (ב) כי המשיבות ממשיכות לחייב את לקוחותיהן בגין השמוש בשירותיהן גם לאחר שהלקוח משיב להן את ציוד הקצה הנידרש לצורך קבלת השרות; (ג) כי המשיבות אינן מוסיפות לזיכויים שהן מחזירות ללקוחותיהן בגין חיובי יתר, ריבית, הצמדה והחזר הוצאות על סך 16 ₪ כהוראת חוק הגנת הצרכן.

ביום 30.10.22 ניתנה החלטה המורה על פירסום הסדר הפשרה להתייחסויות, ובמסגרתה צוין כי נדרשים עדיין תיקונים מועטים בהסדר הפשרה (אשר פורטו בהחלטה), אך ניתן להותירם לשלב הבא של הדיון, לאחר ביצוע הפרסומים, בהנחה שהתיקונים מקובלים על הצדדים.

עקרי הסדר הפשרה לטענת המשיבות, לא היה בהתנהגויות המיוחסות להן בבקשת האישור ובתובענה כדי להוות הפרה כלשהיא של הדין או התחייבויותיהן כלפי לקוחותיהן או כדי להקים נגדן עילת תביעה כלשהיא ובפרט עילת תביעה ייצוגית; על אף שהמשיבות כופרות בטענות המבקשים, ומבלי להודות באיזו מהטענות שהועלו בכתבי הטענות מטעם המבקשים, ניאותו המשיבות ליטול על עצמן התחייבויות כמפורט בהסכם זה. הסתלקות בעיניין הקבוצה השנייה והקבוצה השלישית "הקבוצה השנייה" הוגדרה בפתיח להסדר הפשרה באופן הבא: "כל לקוחות המשיבות אשר המשיבות המשיכו לגבות מהם סכומי כסף בגין שירותים גם לאחר שהחזירו להן את ציוד הקצה שברשותם, וזאת החל מיום 12.6.2012 (שבע שנים בטרם הגשת הבקשה לאישור), ועד למועד אישור הסכם זה כפסק דין". "הקבוצה השלישית" הוגדרה בפתיח להסדר הפשרה באופן הבא: "כל לקוחות המשיבות אשר המשיבות השיבו להם סכומי חיוב ביתר שנגבו מהם ללא הפרישי ריבית, הצמדה והחזר הוצאות, וזאת החל מיום 12.6.2012 (שבע שנים בטרם הגשת הבקשה לאישור), ועד למועד אישור הסכם זה כפסק דין". הצהרות המשיבות בעיניין דרכי הנתוק המשיבות הצהירו כי דרכי הנתוק השונות העומדות בפני הלקוחות מפורטות, בהתאם לנדרש בדין, במסגרת: סיכום תנאי העסקה אותו מקבלים הלקוחות עם הצטרפותם לשירותי המשיבות: בתקנון המבצע אליו מצטרפים הלקוחות ואשר נימסר להם עם הצטרפותם לאותו מבצע: בחשבונית החודשית שנמסרת ללקוחות: בדף אתר האנטרנט של המשיבות שקישור אליו נמצא בדף הראשי של אתר המשיבות: הקבוצה השנייה - עוד הצהירו המשיבות, כי הן ערכו בדיקה, למעלה מן הצורך, כדי לבחון אם כלל קיימת קבוצה של לקוחות שאין להם ציוד קצה מהמשיבות ועדיין נגבה מהם תשלום חודשי.

המשיבות יגישו לבית המשפט ולמפקח תצהיר של בעל תפקיד בכיר במשיבות מלווה באישור רואה חשבון בדבר יישום הוראות הסדר הפשרה, וזאת 13 חודש לאחר המועד הקובע, ו-19 חודש לאחר המועד הקובע (לגבי המועד השני – ככל שהדבר יידרש).

...

בנסיבות אלה, הגיעו המבקשים למסקנה כי יהיה זה נכון להסתלק מהתובענה ומבקשת האישור בקשר עם הקבוצה השנייה והקבוצה השלישית.

בהתאם לפסיקה שאישרה את העברת הסכום הנחסך בתשלומי הגמול ושכר הטרחה המומלצים לטובת הפיצוי לקבוצה [ע"א 6121/21 כרמי נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (27.12.21)], אני קובע כי הסך של 240,000 ₪ שנחסך למשיבות ברכיבי הגמול ושכר הטרחה, יתווסף לסכום הפיצוי לקבוצה, לרכיב הפיצוי בגין העבר לחברי הקבוצה שהם מנויים של המשיבות, אשר יסתכם בעקבות תוספת זו בסך של 10,240,000 ₪.

סיכום בנוגע לקבוצה השנייה ולקבוצה השלישית - אני מקבל את בקשת ההסתלקות, מוחק את בקשת האישור ודוחה את תביעתם האישית של המבקשים בנוגע לקבוצות אלה.

ביחס לקבוצה הראשונה - אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. הגדרת הקבוצה היא כמפורט בסעיף 2 לעיל.

אשר לטענה בדבר אי סימון מחיר – ב"כ המבקש הסביר כי הסדר הפשרה איננו כולל שינוי היתנהלות או פיצוי בקשר עם טענה זו, משום שנטען שהוצג אישור מיקרוביולוג, שאין להציג מחיר בתצוגת הסלטים בתפזורת בעצמה, וכן מביקור חוזר בחנות הוא נוכח לראות שעל המקרר, בצד, מוצג מחירון.

הסבר זה הניח את דעת המבקש בכל הנוגע לעילה נטענת זו, ומשאלו פני הדברים אינני מוצרת פגם בהסדר הפשרה בהקשר זה. עילות התביעה ושאלות משותפות עילות התביעה שפורטו בבקשת האישור הן הטעה צרכנית וחוזית; הפרת חובה חקוקה; עשיית עושר ולא במשפט; רשלנות; תרמית; הפרת חוזה וחוסר תום לב. בקשת האישור העלתה שאלות משותפות ובכללן אופן היתנהלותה של המשיבה במכירת מוצריה והנפקות המשפטית של אי הפחתת משקל אריזות במכירה.

עד ליום 10.11.23 יפרסמו הצדדים על חשבון המשיבה, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים יומיים.

...

לאור הנתונים שהוצגו, נראה כי ניתן להיעתר לבקשה להימנע ממינוי בודק, שכן הנתונים שבבסיס ההסדר הוצגו בפניי באופן שהניח את דעתי.

בהתאם, מקובלת עליי עמדת הצדדים כי ניתן להימנע ממנוי בודק לפי סעיף 19 (ב)(1) לחוק, וכך אני מורה.

סוף דבר לאור כל האמור, מאושר הסדר הפשרה כמפורט לעיל.

עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור כללו טענה להפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, טענה להפרת חוזה ולהפרת חובת תום הלב, עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות, הטעה ופגיעה באוטונומיה.

אשר לפצוי בגין העבר – עקרי ההסדר בהקשר זה הם אלו: הוסכם על פיצוי על דרך הפחתת 10% ממחיר מוצרים שקילים, הפחתה שלא תוצג ולא תפורסם, אלא תופיע בחשבונית בלבד.

חברי הקבוצה – הוסכם על הגדרת חברי הקבוצה כך: "כל לקוח שרכש מהמשיבות מוצרים שנשקלו בידיהן בסניפי שופרסל ואושר עד בקופסאות פלסטיק שכוללות סוגר מובנה, מבלי שהופחת מלוא משקל האריזה מהמוצר הנרכש, וזאת החל מהמועד שבו הוחלפו קופסאות הפלסטיק בעלות סוגר ולעד לבצוע תיקון התקלה, הכל לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט; וכן לקוחות שרכשו מוצרים כאמור מהמועד שבו הוחלפו קופסאות הפלסטיק עד סוף שנת 2021 בסניפים שופרסל דיל ברחוב האומן 17 וברחוב פייר קניג, תלפיות, ירושלים". מעשה בית דין – עם מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, יקים ויתור של חברי הקבוצה כלפי המשיבות ביחס לעילות התביעה, ולא תקום לחברי הקבוצה זכות לפצוי נוסף בגינן.

עד לאותו מועד יפרסמו המשיבות הודעה בשני עיתונים יומיים בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

...

בהמשך נעשה גם ניסיון לגישור על הפערים בידי בית המשפט והוצע מתווה הכולל בדיקת נתונים בידי מומחה מטעם בית המשפט, תוך קציבת "מקדם פשרה". בסופו של דבר גובש הסדר פשרה שהובא לאישור, והוריתי על פרסומו ועל העברתו לגורמים הרלוונטיים.

מינוי בודק – מקובלת עליי עמדת הצדדים כי בנסיבות העניין אין צורך במינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות: שיעור הפיצוי יתבסס על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, בהתאם לאמות מידה שנקבעו בהסכמה, בזיקה לנטען בכתבי הטענות והן מקובלות עליי; וההכרעה בדבר סבירות ההסדר, הערכת סיכוניו וסיכויו, היא בגדר עניין משפטי מובהק שאינו דורש מומחיות שאינה מצויה בידי בית המשפט.

לסיכום לאור כל האמור, הנני מאשרת את הסדר הפשרה בין הצדדים בהתאם למפורט בפסק דין זה. מצאתי כי ההסדר המוצע ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכן בהערכת הסיכויים והסיכונים של הצדדים.

מונחת לפניי בקשה חוזרת לאישור הסדר פשרה בהליך התובענה הייצוגית שעניינה בחיוב לקוחות המשיבה המתנתקים משירותיה, בתשלום בגין אי החזרת כרטיס הסים שמסרה להם במועד ההיתקשרות, אשר לטענת המבקשים הנו בנגוד להסכמה החוזית בין הצדדים.

לאחר שהסדר הפשרה המוצע תוקן פעמיים בהמשך להערות היועץ המשפטי לממשלה ולדיונים שהתקיימו לפניי, החלטה זו ניתנת לאחר שהתקבלה חוות דעת הבודק המומחה שמיניתי והתקבלו תגובות הצדדים לה. תמצית הדברים וההליכים שלעניין התובעים, עמר רוקנשטיין, אור שרייפל ויפית כהן (להלן: המבקשים) הגישו ביום 12.04.2016 תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה (להלן בהתאמה: התובענה, בקשת האישור ו-המשיבה או סלקום).

בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה שבשמה מוגשת התובענה: "כל לקוחותיה של סלקום אשר הצטרפו לסלקום לאחר יום 18.09.2014, ואשר לאחר סיום התקשרותם עם סלקום, גבתה מהם סלקום תשלום בגין כרטיס ה-SIM של סלקום". עילות התביעה שעליהן נסמכה בקשת האישור הן הפרות של חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973; חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981; וחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982.

לפי ההסדר המוצע, חברי קבוצת העבר יהיו זכאים להשבה בשיעור של 80-100% מהתשלום שנגבה מהם בגין כרטיסי הסים שלא הוחזרו לסלקום, בכפוף להשבתם כמתואר בו. יחד עם פירסום ההודעה השניה לפי החוק, שתפרסם סלקום בתוך 30 יום ממועד שבו פסק הדין המאשר את ההסכם יהפוך לחלוט, היא תפרסם את פרטי ההסדר באתר האנטרנט שלה, ותשלח לחברי קבוצת העבר מיסרון שמעדכן אותם כי הם זכאים להשיב את כרטיסי הסים שנותרו אצלם בתוך 60 יום.

ביחס לחברי קבוצת העבר שלא ישיבו את כרטיסי הסים שברשותם או שלא ייגבו את ההמחאות, תעביר סלקום בתוך 60 יום ממועד התוקף של ההמחאה האחרונה שנשלחה, סך שווה ל-5% מהמחיר שנגבה מהם, לקרן, והתרומה תוצג ותדווח כפצוי לטובת הציבור כתרומת בשם הקבוצה ומטעמה במסגרת ההסדר.

...

המשיבה תפעל כמפורט: המשיבה תשלם לחברי קבוצת העבר (קרי: חברי הקבוצה שסיימו את ההתקשרות עם המשיבה עד ליום 03.02.2020) כדלקמן: (1) למי מקבוצת העבר שיחזירו את הכרטיסים, בין באופן פיזי ובין בדואר רשום (אך לא בדואר רגיל), ויצהירו כי לא ידעו על חובתם להשיבם ושלא השתמשו בהם לאחר ההתנתקות תשלם המשיבה החזר מלא בגובה 100% מהסכום שגבתה מהם בפועל בגין אי החזרת הכרטיס.

(2) למי מקבוצת העבר שישיבו את כרטיסי הסים ולא יצהירו שלא ידעו על חובתם להשיבם אך כן יצהירו שלא השתמשו בהם לאחר ההתנתקות, תשלם המשיבה החזר בגובה 80% מהסכום שגבתה מהם בפועל בגין אי החזרת הכרטיס.

אני פוסקת לתובעים המייצגים גמול בסכום של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחת ואחד בנפרד; ולבאי כוחם שכר טרחה בסך 1,570,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה ישולמו בנוסף לסכומים שתשלם המשיבה לחברי הקבוצה ולקרן.