אישור הסדר פשרה בין נושה לחייב שסיים את ההליכים המשפטיים

דין התביעה להדחות גם לגופה מהטעם שלא היתקיימו העילות המוכרות בדין לביטולו של הסכם הפשרה או לביטולו של פסק דין שאישר את ההסכם.

בע"א 7663/11 גבריאל דדון - יוסף יהויקים חדד (29.4.13) (להלן: פרשת דדון) נקבע כי: "במישור העקרוני, דינו של הסכם פשרה כדינו של כל הסכם, הן בנוגע לכללים שמסדירים את אופן כריתתו והן בנוגע לעילות תקיפתו בדיעבד עקב פגם בכריתתו. יחד עם זאת, אין להיתעלם מתכונותיו המיוחדות של הסכם פשרה, כהסכם שנועד לסיים את הסיכסוך בין הצדדים ושיש בו משום "קניית סיכון" מצד שני הצדדים.

סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה") קובע : "משניתן צו כנוס יהיה הכונס הרישמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע". יצוין כי סעיפים דומים מופיעים בחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חידלות פרעון") החל, לפי סעיף 373(א) על הליכים לפיו שהחלו ביום תחילת החוק ואילך (ר' סעיף 121(3) לחוק חידלות פירעון המחיל ביחס ליחיד את הוראות סעיפים 29-32 העוסקים בהקפאת הליכים נגד תאגיד).

...

משכך שוכנענו כי נוכח האופן בו נוסח הסכם הפשרה לפיו חיוב הנתבעת 7 הינו במופרד ולא ביחד ולחוד, כפי שפורט לעיל, הרי שניתן להפריד את הסכם הפשרה לחלקים, ולכן שוכנענו כי בנסיבות העניין גם אם הופר חלקו של הנתבע 2 בכך שחלקו לא שולם, הרי שאין בכך עילה לביטול של החיוב מול הנתבעת 7.

שוכנענו כי שיהוי זה יש לזקוף לחובת התובע ולמסקנה שאין לבטל את הסכם הפשרה, כפי שכבר הובהר בפסיקה שאוזכרה לעיל: "כמו כן, קיימת במקרים כאלה חשיבות גדולה לשאלת מועד פנייתו של הצד שמבקש לבטל את ההסכם לבית המשפט, כאשר לעיתים עשויה התביעה להידחות עקב שיהוי ניכר בהעלאת הטענה, אף אם הוכח קיומו של פגם בכריתה" (ר' פרשת דדון).

סוף דבר לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, דין התביעה להידחות.

ביום 29.08.2018 אושר על ידי ביהמ"ש הסדר פשרה שכלל מספר סעיפים, לרבות התחייבות כלפי הנושים בעניינינו (להלן: "ההסדר"), כדלקמן: "החייב ו/או מי מטעמו מתחייבים שלא לנקוט או להמשיך בכל הליך משפטי בארץ ובחו"ל כנגד מי מנושי החייב אשר תביעתם אושרה במסגרת תיק הפש"ר ובמיוחד כנגד יוזמי הליך הפש"ר, ה"ה קלמן ורחל אייזדורפר ו/או חברת Five star... החייב מתחייב כי מר ישראל פרקש (להלן: "מר פרקש") יסיר לאלתר כל תובענה שהגיש, ככל שהגיש, בארה"ב או בכל מקום אחר, כנגד ה"ה אייזדורפר ו/או Five star.

ביום 30.12.2020 הגיש מר פרקש הודעה לפיה מחר את ההליך שניפתח על ידו בניו יורק וכן חתם על כתב הויתור בנוסח שעמדו עליו הנאמנים והנושים.

יתרה מכך, סבורני כי סכום זה נקבע בהתבסס על שאר ההתחייבויות בהסדר ובהנחה כי החייב יקיים את מלוא התחייבויותיו על פי ההסדר באופן שיביא לסיום ההליך באופן סופי ומוחלט, וודאי באופן אשר לא יגרור את הנאמנים או הנושים להוצאות נוספות בשל הליך שנמשך למעלה משנתיים.

...

תגובת החייב ; לטענת החייב יש לדחות את בקשת הנושים מהטעמים שלהלן: למרות שההסדר כלל התחייבויות הנוגעות למר פרקש, הוא לא היה צד להסדר, לא נדרש לחתום עליו ונוסח כתב הוויתור שנזכר בהסדר לא צורף כנספח.

עם זאת לנוכח העבודה כי הבקשה הייתה לחייב את החייב בלבד, אינני מורה על חיובם של רעיית החיב או מר פרקש בהוצאות הדיונים וההליכים בנושא בקשה זו. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי החייב ישלם את הסכומים המפורטים להלן: לנושים קלמן ורחל אייזדורפר בגין הבקשה דנן ישלם החייב את הסך של 150,000 ₪.

לנאמנים ישלם החייב בדין הבקשה דנן את הסך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ, בסה"כ 175,500 ₪.

בסיום הדברים אציין כי למרות האמור בסעיף 36 להוראות נוהל הכנ"ר, ובנסיבותיו המיוחדות של תיק זה לרבות הבקשה הספציפית, אני מורה כי החייב ישלם את מלוא התשלומים לנאמנים ולנושים בהתאם להחלטה זו במלואם ובהתאם לסכומים שנקבעו על ידי בהחלטה זו, שכן הינה נוגעת לבקשה ספציפית למימוש בטוחות, ולהוצאות ולעבודה שהושקעה בפועל בניהולה של הבקשה ושמיעתה כפי שפורט בהרחבה לעיל.

הבקשה מעוררת שאלות משפטיות בעיניין תוקף ההסדר בין הצדדים וגורל כספים שנצברו בקופת הנשייה בטרם הוכרז החייב כפושט רגל, שעה שההליך בוטל.

בתאריך 17/9/20 אושר הסכם פשרה בין עמית ליאם והמנהל המיוחד, שמסתמך בין היתר על חוות דעת מטעם רואה חשבון בן יהונתן, לפיו מוסכם שהכספים בהתאם להמחאת הזכות לרבות כספים או זכויות במסגרת הליך הפש"ר יחולקו באופן שבו 52% מהזכויות ו/או הכספים המגיעים למנוחה יועברו לקופת פשיטת הרגל ו- 48% מהזכויות המגיעות מהמנוחה, יועברו לעמית ליאם.

לאחר דיון שהתקיים בתיק, נתן המותב שטיפל אז בתיק (כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי) בתאריך 6/12/21, פסק דין במסגרתו נקבע שיש לבטל את ההליך שכן שהחייב מנצל לרעה את ההליך פעל ופועל בחוסר תום לב. נקבע שלאור היתנהלותו של החייב אין הצדקה להותרת ההליך על כנו על ההגנות המוקנות במסגרתו.

המנהל המיוחד טוען שבמסגרת היחסים שבין קופת פשיטת הרגל אותה ייצג המנהל המיוחד, קרי נושי החייב, ובין הנושה הספציפי סולימן, נטען שהשעבוד אינו בתוקף וההליך הסתיים בסופו של דבר בפשרה.

בדיון שהתנהל הסתבר שהיו דברים בגו, ואולם בטרם מתן החלטה הגיעו הצדדים לידי הסדר שמחייב בהליך זה ועל פיו זכה הנושה לקבל 20% מן הסכום והיתר הופנה לקופת הנשייה.

...

התוצאה היא שדינה של הבקשה להידחות.

בעניין חלוקת הכספים מקובלת עלי ככלל עמדת המנהל המיוחד ואולם טרם מתן החלטה בעניין זה, יש צורך במתן החלטה בבקשה 7 במסגרת עש"א 70961-10-21, לפיכך ההחלטה תינתן לאחר הכרעה שם. כמובן שטרם חלוקת הכספים יש לפסוק את שכר טרחת המנהל המיוחד והוצאות ההליך, בהקשר זה תלויה ועומדת בקשה מס' 34 שממתינה לתגובת כונס הנכסים הרשמי.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ואולם, אף בהנתן כי במועד בו היתקיימו ההליכים בעיניין פרישתו של עו"ד הס הייתה הצדקה לקיימם באופן חסוי, וזאת על מנת למנוע את סיכולם, ולמצות את ההליך בצורה המיטבית לטובת התיק בכללותו, הרי שיש לשקול האם כעת כאשר פרישתו של עו"ד הס הנה בבחינת "מעשה עשוי", לא הוסרה המניעה לגילויים של ההליכים.

(ב)  על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי לידון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תיגרום לצדדים להליך נזק חמור ובילבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: (1) תביעה או היתגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד לפי סעיף 44(א)(1) לחוק; (2) פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על הקף נכסי קופת הנשייה לפי סעיף 44(א)(4) לחוק; (3) הפעלת סמכות חקירה לפי סעיף 281 לחוק אם הורה בית המשפט לפי סעיף 281(ד) לחוק כי חקירה כאמור תתבצע באמצעות הנאמן; (4) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעיניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

נקודת המוצא צריך שתהא, לדידי, כפי שהציעה חברתי בהתבסס על החוק והפסיקה בנושא, כי על דרך העקרון יהא נושה של חברה זכאי לעיין בפרוטוקולים של החקירות לאחר שאלה הסתיימו, זאת אף לאחר שהגיעו הצדדים להסדר מוסכם.

בהמשך לכך הצביע כבוד הנשיא על המיוחדות שבהליכי חידלות-הפרעון והבהיר את הצורך לקיים לעתים דיונים במעמד צד אחד בהליכים אלה, תוך הבאת דוגמאות שונות, אשר המכנה המשותף העקרי שלהן הנו פרישת "השיקולים הפנימיים", גדרי שיקול-הדעת וההתלבטויות של בעל-התפקיד והממונה, לרבות יתרונות וחסרונות, חוזקות וחולשות, והצורך לפרוש שיקולים אלה במסגרת "מוגנת", החוסה תחת מיגבלת פומביות (כגון: אישור הגשת תביעה נגד צד שלישי, אישור הסדרי פשרה בהליכים שונים, שכירת שירותי חוקר וכיו"ב היוועצויות שונות).

...

אף-על-פי-כן, ובטרם תינתן החלטתי הסופית בעניין זה, הממונה ציין בצדק כי, למעשה, עניינה של הבקשה נוגע לפן של פומביות הדיון שעניינו פרסום בדיעבד של פרוטוקול הדיון והחומרים שהוגשו במסגרתו או הקשורים אליו, וזאת להבדיל מנוכחות בדיון עצמו ו/או חשיפה לחומרים תוך כדי התהליך (להבחנה זו ראו, למשל, רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל ואח' (28.9.2004)).

אשר-על-כן, אני מורה לנאמנים בסיוע הממונה לשוב ולבחון את פרוטוקול הדיון ויתר החומרים ולשקול האם הם עומדים על מגבלת הפומביות בעניינם והאם ניתן, למצער, להורות על גילוי חלק מן הדברים והותרת חלקם האחר מוגבל.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ולממונה.

בתחילת ההליך נדונה בקשה בנוגע לתביעות כספיות אותן ניהל החייב נגד צד שלישי, אשר זמן קצר קודם למתן צו הכנוס הסתיימו כך שחלקן נמחקו וכן גובש הסדר פשרה, אשר לגבי הועלו ספקות של ממש.

בית המשפט קבע, כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת להסדר הפשרה והתיר למנהל המיוחד לבחון את אפשרות המשך ההליך נגד הצד השלישי, במקום החייב.

בהמשך, גובש מול הצד השלישי הסדר לפיו ישלם סכום מסוים (לא גבוה ביחס לסכום התביעה) וזאת לאחר קבלת אישור אותם נושים בודדים ובהם הנושה שפתחה בהליך, סופוב, לגיבוש הסדר זה. במהלך שנת 2017 העלה המנהל המיוחד חשדות לפיו החייב ממשיך בפעילותו הפינאנסית וזאת באמצעות אתר המכונה "שחקן מעוף". בתסקיר שהגיש המנהל המיוחד ביום 27.12.17 הציג המנהל המיוחד את מימצאי החקירה שנערכה ממנה עלה כי החייב הוא הבעלים של אתר אינטרנט בשם "שחקן מעוף" המפרסם עדכונים שונים מתחום הפיננסים ושוק ההון.

בבקשתו של בן יצחק הצביע על חוסר תום הלב של החייב ביצירת החוב כלפיו, כפי שנקבע בהכרעה שניתנה בהליך המשפטי שהתנהל בתביעת הנושה נגד החייב, במסגרת הליך בוררות (בפני כב' השופט בדימוס אמנון סטרשנוב).

בכלל זאת בחן בעל התפקיד את השאלה האם קיים קשר עסקי בין החייב ובין הנושה שהגישה את הבקשה למתן צו כנוס, סופוב.

ב"כ הנושה בן יצחק, אשר בתחילה ביקש לבטל את ההליך, הודיע כי הוא אינו עומד באותו שלב על ביטול ההליך אלא מבקש להמתין להתפתחויות בהתאם לחקירות הנוספות שתערכנה.

...

אלא שדווקא התחכום שנמצא בפעולות החייב, בשילוב העובדה כי מדובר בפעילות אינטרנטית שאינה מתקיימת בהכרח במיקום פיזי כלשהו, ועל רקע חלוף הזמן – כל אלו מביאים למסקנה (העגומה) כי בשלב זה הסיכויים לתפיסת נכסים אשר ניתן לממש אותם במסגרת ההליך הם נמוכים מאד.

נוכח האמור, אזי עולה כי אין מנוס אלא להורות בשלב זה על ביטול ההליך.

אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליכים ובהתאם לכך על ביטול צו כינוס הנכסים וצו עיכוב ההליכים.