אציין כי היו אלה באי כוח מבקשי האישור שטענו בדיון שלפנינו, כי "עצם הדילול" הוא "הארוע הבלתי חוקי". דא עקא, שבעלי המניות שדוללו אישרו את הסדר החוב המתוקן ברוב של למעלה מ-95%, ומבקשי האישור הנמנים עליהם, כפופים להחלטה זו. יצויין, כי עוד באותו היום, ככל הנראה בסמוך לפני כנוס האספה, שלחו באי כוחם של מבקשי האישור מעין "מכתב התרעה" שמוען אל דולפין, דירקטוריון אדבפ ונאמני הסדר החוב, בו התריעו מפני השלכותיה של תניית הפטור.
אכן, ניתן היה לטעון כי קיימת תת-קבוצה של מחזיקי מניות אדבפ בעבר, שניזוקו לכאורה מהדילול מבלי שהכפיפו עצמם לתניית הפטור.
אם לא די בכך, הרי שבבקשה הדחופה שהוגשה לבית המשפט לאישור הסדר החוב המתוקן נאמר כי "מתכבדים נאמני ההסדר ודולפין להודיע לבית המשפט הנכבד כי "הגיעו ביניהם להסכמה בדבר הסדר כולל, המהוה תיקון להסדר הנושים (כפי שתוקן מעת לעת, לרבות במסגרת הסדר הביניים) בכל הנוגע לבצוע הצעות הרכש הקבועות בהסדר הנושים (להלן "תיקון ההסדר")" (הדגשה בקוו במקור, הדגשה שנייה הוספה – י"ע). בהמשך הבקשה מוסבר כי בהתאם לתיקון, תומר ההיתחייבות לבצוע הצעות הרכש בהתחייבות לרכישת כל המניות של אדבפ, ומוסבר כי לשם אישור התיקון, נידרש אישורם של בעלי מניות המיעוט בהיותם הזכאים בהתחייבות להצעות הרכש, וכי דחיפות הבקשה נובעת מן המועד הקבוע לבצוע הפעימה הראשונה של הצעות הרכש על פי הסדר החוב. ובקיצור, גם מיסמך זה מעיד על כך שתכליתו ועיקרו של הסדר החוב המתוקן, הכולל המרת הצעת הרכש ברכישת המניות בתנאים אחרים ובהזרמת הון לאדבפ, נסבים על הצעת הרכש.
אך בסופו של יום, על פי הסדר החוב המתוקן, נוצר מצב בו בעל השליטה החדש מחזיק כיום ב-100% ממניות אדבפ, שהפכה להיות חברה פרטית, כאשר סכום ההשקעה של 512 מיליון ₪ חולק באופן שחלקו משולם באג"ח וחלקו מותנה, והזרמות ההון לחברה נעשות כיום לטובת בעל השליטה הבלעדי, וחלקן אף מוגדר כהלוואת בעלים.
...
דא עקא, בהינתן שקביעתו של בית משפט של חדלות פירעון – ולפיה תניית הפטור מחייבת כלפי כל זכאי ההסדר – היא קביעה חלוטה, דין הטענה להידחות, וזאת מבלי להידרש לגופה של הטענה בדבר זכות התביעה של תת-קבוצה זו. עוד אפנה בנקודה זו לטענת המשיבים, ולפיה טענת מבקשי האישור כי ישנן קבוצות שאינן מיוצגות בהסדר המתוקן, לא הועלתה בפני בית משפט של חדלות פירעון, וזאת אף שבאי כוח המבקשים נכחו בדיון.
סיכום וסוף דבר
ענייננו בהיקף תחולתה של תניית הפטור שנקבעה בהסדר החוב המתוקן, ובשאלה אם יש בכוחה כדי להביא לסילוק בקשת האישור על הסף.
בהגיעי למסקנה זו, מצאתי לנכון להדגיש שתי נקודות מרכזיות אשר הנחו אותי בדרכי, ובעניינן אוסיף מספר מלים.
אני סבורה שמיטב עורכי הדין, אשר עמלו על ניסוחו של הסדר החוב המתוקן, יכלו להעריך כי במסגרת הסיכונים והסיכויים הגלומים בבחירה שלא להתייחס במפורש להליך התלוי והעומד – שהיה בעל משמעות כלכלית גדולה לצדדים להסדר – קיימת האפשרות כי תניית הפטור לא תחול במלואה על אותו הליך.
