אישור הסדר כובל עקב טובת הציבור

][]רקע החל משנת 2006 מיתנהל בפני בית-הדין להגבלים עיסקיים הליך שעניינו בקשת המשיבים 8-2, לפי סעיף 7 לחוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988, לאשר הסדר כובל ל"היתקשרות בין סולקים למנפיקים במערכת כרטיסי האשראי מסוג ויזה ומאסטרקארד".

ביום 11.11.07 הורה בית-הדין על מינויו של מומחה אשר יבחן את שעורי העמלה הצולבת ואת השינויים בקטגוריות, וכל זאת במטרה להגיש לבית-הדין חוות דעת סופית – שלאחר קבלתה יכריע בית-הדין אם ההסדר עולה בקנה אחד עם טובת הציבור.

...

לעמלה זו משמעות רחבת היקף במשק הישראלי, הואיל והיא מקבעת את העמלה המינימאלית שיגבו הסולקים מבתי העסק בהם מבוצעות עסקאות בכרטיסי אשראי, ומכאן שעמלה זו – בשל גילומה במחירי המוצרים – משפיעה בסופו של דבר על עלות המוצרים לציבור הרחב.

דיון לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, שוכנעתי כי דינה להידחות, הואיל ועל פניה היא אינה עומדת בדרישות הדין למתן סעד זמני.

בשונה מהנטען על-ידי המבקשים, בית-הדין לא הכריע באופן סופי כי לא ניתן להשיב גבייה עודפת, וכל שנקבע הוא כי אין צורך בשלב זה להורות מה יהיו תנאיה של השבה כזו: "הממונה סבורה כי אין מקום להעמיד את תנאי ההשבה [כתנאי להארכת ההיתר הזמני להסדר], בציינה שהעמלות הצולבות הן כיום עמלות מופחתות כתוצאה מהתערבותה. ב"כ הממונה הצביעה גם על מורכבות זיהוי הפער בין התעריפים הקיימים ובין התעריפים שייקבעו בסופו של דבר על-ידי בית הדין (להלן: פער העמלות), והוסיפה כי מורכבות זו פוגעת באפשרות להשבת כספים בדיעבד... מקובלים עלי טעמי הממונה לגבי תנאי ההשבה. אוסיף על נימוקים אלה כי מקובלת עלי טענת המבקשות לפיה אין מקום להורות מראש על השבה, מאחר שבשלב זה גודלו של הנתון הרלוונטי – פער העמלות שצוין לעיל – אינו יודע, ואף אינו ניתן להערכה... בשלב זה לא ניתן להעריך כי מדובר בפער של ממש, מאחר שגם המתנגדות לא העמידו בשלב זה תשתית ראייתית לכאורית המלמדת זאת" (החלטה מיום 9.7.08, בעמוד 4).

אי לכך, הבקשה נדחית.

אני מסכים בעיניין זה עם דברי אב בית הדין בסעיף 12 להחלטתו וזו לשונו: "ואולם, הארכת מועד על פי סעיף 38 לחוק, יכול שתיעשה רק בהתקיים טעמים מיוחדים. ככלל, הפסיקה אינה מקלה בפרשנותו של מונח זה. בבואנו לצקת תוכן למשמעותו של מונח זה בהקשר להארכת המועד הקבוע בסעיף 13 לחוק, עלינו לשוות לנגד עינינו את תכלית החקיקה ואת הראציונאל העומד ביסודה. על פי אלה, כפי שהסתברנו לעיל, ככלל, התקופה המרבית להפעלת הסדר כובל שלא ניתן לו אישור בית הדין, אינה צריכה לעלות על שנה אחת, וראוי למנוע, ככל האפשר, מצב שבו יופעל הסדר שלא ניתן לו אישור על ידי בית הדין לתקופה העולה על התקופות הקבועות בסעיף זה". וכן אני מסכים עם הנאמר בסעיף 15 להחלטה הנ"ל: "כפי שציינתי בהחלטה הקודמת, השיקולים למתן היתר זמני צריך שייגזרו, בעקרם, מהטעמים המשמים את בית הדין לאישור ההסדר הכובל, היינו, האם ההסדר הוא לטובת הציבור. כלל זה יפה גם לגבי הטעמים המיוחדים הנדרשים להארכת המועד, שגם הם נגזרים ממבחן העל של טובת הציבור". אני גם מסכים עם מ"מ אב בית הדין שבמקרה זה לא קיים חשש לנזק בלתי הפיך.

...

אשר להארכת ההיתר הזמני תוך שימוש בסמכות הנתונה בסעיף 38 לחוק, הגעתי למסקנה שאב בית הדין צודק שעקרונית האמור בסעיף זה חל גם על תקופת היתר זמני שנתן לפי סעיף 13 לחוק.

מתן היתר זמני כזה מותנה בקיום בקשה להיתר ובהמלצת הממונה רק משום שקיום שני התנאים הללו במצטבר נותנים מקום לצפייה שבסופו של דבר יינתן היתר, אין דבר זה אומר שהמחוקק התכוון להשלים עם מצב של היתר זמני לתקופה בלתי מוגבלת, כל זמן שההליך בבקשה להיתר מתקיים.

לאור האמור נדחה הערעור.

לא נעמוד כאן על פסק הדין והחלטות הביניים השונות שניתנו במסגרת ההליך של אישור הסדר כובל שהתנהל בבית הדין להגבלים עיסקיים – הליך שהביא לערעור שלפנינו.

המערערת קובלת על קביעתו של בית הדין להגבלים עיסקיים, לפיה "השאלה העומדת על הפרק היא [...] טובת הציבור בכללותו ולא בחינת האנטרס המסוים והצר של גורם זה או אחר. משבאתי למסקנה כי ההסדר משרת את טובת הציבור, עלי לאשרו, גם אם נגרם נזק לגורם מסוים כלשהוא" (ההדגשה הוספה).

...

המערערת קובלת על קביעתו של בית הדין להגבלים עסקיים, לפיה "השאלה העומדת על הפרק היא [...] טובת הציבור בכללותו ולא בחינת האינטרס המסוים והצר של גורם זה או אחר. משבאתי למסקנה כי ההסדר משרת את טובת הציבור, עלי לאשרו, גם אם נגרם נזק לגורם מסוים כלשהו" (ההדגשה הוספה).

בדיעבד, משכל הטענות פרוסות לפנינו, אין אנו סבורים שנגרם לכללית עוול כתוצאה מכך.

סוף דבר: אנו דוחים את הערעור לגופו, וזאת כאמור בלי לקבוע מסמרות בשאלת ההתייחסות למעמדם של מצטרפים להליך, והפגיעה בהם.

המערערת תשלם לכל אחת מקבוצות המשיבות הבאות הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ש"ח: המשיבות 2-1, המשיבות 5-3, המשיבות 7-6, המשיב 8 והמשיבה 9, כך שהסכום הכולל יעמוד על 75,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ו באדר ב התשע"ד (‏17.3.2014).

כמו כן, בפרק ב' שתי הוראות נוספות אשר חשוב לציינן, והן הוראות סעיף 9 לפיהן רשאי בית הדין לתחרות לאשר הסדר כובל אם הוא סבור כי הדבר הוא לטובת הציבור; וכן הוראות סעיף 14 לפיהן רשאי הממונה על התחרות לפטור צדדים להסדר כובל מהחובה לקבל את אישור בית הדין להסדר.

אך הדברים אינם משמיטים את הקביעה הקודמת, כפי שצויין במסגרת ההודעה המעדכנת, וכפי שאף הבהיר בית המשפט העליון בבג"צ 4501/14 עו"ד אלעד פרסקי נ' הממונה על ההגבלים העיסקיים (23.7.2015), תוך שעמד על סמכותו של הממונה לבחור בדרך של פשרה מטעמים פרגאמטיים: "בעיניין כספי אישר בית משפט זה את סמכותו של הממונה לבחור בדרך הפשרה: 'מקום בו סבור הממונה, כי בנסיבותיו של ענין פלוני גיבוש הסדר מוסכם יקדם בדרך הטובה ביותר את האנטרס הצבורי... רשאי הוא להעדיף הוצאת קביעה המבוססת על הסדר מוסכם על פני קביעה העתידה לעורר (או שכבר עוררה) מחלוקת משפטית' (עמוד 155)....

...

פז לא סתרה מסקנה זו, המומחה מטעם פז העיד כי לא הייתה לו כל מניעה לבחון אם השקעתה של פז הוחזרה אם לאו, אך הוא בחר שלא לעשות כן, ופז לא ביקשה זאת ממנו [חקירת מר רועי רוזנברג, פרוטוקול 6.11.2019, בעמוד 724, שורות 1 – 13].

בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום להורות על הפסקתה באבחה, אלא יש לקבוע פרק זמן סביר לסיומה של ההתקשרות לאחר ההכרעה (אף כדי למנוע מצב דברים כפי שהיה בסיום תקופת ההפעלה ב – 2014).

סיכום לנוכח כל האמור, אני קובע כי דין תביעתו של גדעון להתקבל, וכי דין התביעה שכנגד מטעם פז להידחות.

בטרם כניסה לגוף העניין יש להתייחס לטענות מקדמיות מסוג השתק ומניעות שהעלו הצדדים זה כנגד זה. עמוס טוען מצידו כי פז מושתקת מלכפור בהיות ההסכמים בבחינת הסדר כובל מאחר שהיא עצמה פנתה ב-1964 בבקשה לממונה לאשר הסכם הזהה בתוכנו למערכת ההסכמית הנדונה כאן, עם בעל תחנת דלק.

ממד זה של אינטרס הציבור גובר במשקלו ובחשיבותו אף על ערך כיבוד הסכמים ועל הרעיון כי אין להתיר למעוול להפיק פירות מעוולתו, כדברי בית-המשפט (השופט מ' חשין) בדנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ (להלן-פרשת טבעול), בעמ' 106: "משגזר המחוקק על הסכם פלוני כי הסכם בלתי חוקי הוא, כיצד זה שנתעלם מדברו כמו-לא-היה? והרי אם נעבור על פני החוק ולא נשגיח בו, בעצם מחדלנו זה נרוקן את החוק מתוכו. כזאת לא הותרנו לעשות". ההגנה על הציבור מפני הסדרים כובלים נמצאה על-ידי בית-המשפט כנושאת ערך מוסרי וחשיבות חברתית שאינם פחותים מן הערך שבמימוש התחייבויות חוזיות.

הסדר הבלעדיות אינו מרכיב אינטגרלי וחיוני ביישומה של תכנית שקום נכי צה"ל ובמובנים רבים הוא אף עומד בסתירה לתכנית זו שהציבה לה כיעד להבטיח את רווחתו ושיקומו של נכה צה"ל, להכיר בצורך בהגנה על זכויות חברת הדלק ובד בבד עם כך למנוע פגיעה בטובת הציבור ובערך חופש התחרות.

...

(1) התביעה לסעדים הצהרתיים וצוי-מניעה, ככל שהיא נוגעת ליישומו של הסדר הבלעדיות על-פי החוזה הקמעונאי בין פז לעמוס, נדחית.

(3) הבקשה למינוי כונס נכסים על התחנה נדחית.

במצב דברים רגיל היה מקום לזכות את עמוס בהוצאות משפטיות, ולו חלקיות, בהתדיינות זו. עם זאת, החלטתי שלא לפסוק הוצאות כלשהן לזכותו, זאת נוכח הסגנון הבוטה והבלתי מרוסן שבו נקטו באי-כוחו כלפי הצד שכנגד, נציגיו ועדיו.