אישור החמרת מצב רפואי תעסוקתי

אמנם בנימוקי הערר ביקש המערער לכלול בהרכב הועדה רופא נורולוג, אולם אישור החמרת המצב (ראו: מ/1) שהוגש על ידו נסמך על מכתבו של רופא אורתופד, ד"ר פאר, מיום 22.10.17, המתייחס לבדיקת ה- EMG מיום 8.11.16 במסגרתה ניצפו לדבריו "סימנים של פגיעה שורשית L4-L5", וכן למכתבו של האורתופד, ד"ר פאר מיום 22.10.17 (הפניה לרפואה תעסוקתית) בה צוין, כי "לפי תוצאות בדיקת EMG לגפיים תחתונות לציין כי חלה החמרה במצבו". לפיכך, עת המערער עצמו המציא אישור של אורתופד המתייחס לבדיקת ה- EMG, לא מצאתי ממש בטענתו, כי הועדה בהרכבה הנוכחי אשר כלל אורתופד, נוירוכירורג ופנימאי לא היתה מסוגלת להתייחס לפגיעה האורתופדית ולבחון האם כתוצאה ממנה נגרמה למערער פגיעה נוירולוגית המזכה בנכות (השוו: עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.06).

...

" הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול כדלקמן: "בבדיקה: מתהלך בחופשיות ללא שימוש באבזרי עזר, הולך ללא צליעה, עומד על עקבים ובהונות, אין הגבלה ושוני בהנעת הגב בהטיה וביישור, הכיפוף הקדמי מוגבל בצורה קלה, תחושה מלאה למגע ולכאב בכל הקף הרגליים, החזרים הופקו שווים ותקינים, אין הגבלה בהרמת רגל ישרה או בכוח בכול קבוצות השרירים". וכך סיכמה הוועדה את החלטתה (סעיף 10 לפרוטוקול): "אין ביטוי קליני לנזק שורשי, הבדיקה הנוירולוגית תקינה, ממצאי בדיקת העזר אינם באים לכדי ביטוי, קיום של כאבים אינו מקנה נכות בגין פגיעה שורשית הערר נדחה, אין החמרת מצב." החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

באשר לטענת המערער, כי הוועדה לא התייחסה לבדיקת ה- EMG מיום 8.11.16 או, כי קביעתה אינה מתיישבת עם בדיקת ה- EMG – דין הטענה להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור ומשלא מצאתי טעות משפטית בפעולת הוועדה או בהחלטתה – הערעור נדחה.

באישור של ד"ר גנאדי קירשנר - הרופא התעסוקתי, מיום 7.6.2018, נכתב כך[footnoteRef:2]: [2: אישור ההחמרה צורף לכתב העירעור.

] מכאן, שכאשר מדובר בעירעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בבקשה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות, הועדה הרפואית לעררים אינה נידרשת לבחון מחדש את מצבו הרפואי של הנפגע אלא עליה לבחון רק אם חלה החמרה במצבו ביחס לנכות הקודמת שנפסקה לו, וזאת על יסוד האישור הרפואי שניתן לו. הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין העירעור להדחות, כמפורט להלן.

...

לעניין טענת המערער בנוגע להחלטת הוועדה ולממצאי הבדיקה אציין כי דינן להידחות.

לעניין ההטענה שלפיה היה על הוועדה להתייחס לממצאי הוועדה מדרג ראשון אציין כי אף דינה להידחות.

קביעת הוועדה היא קביעה רפואית מובהקת שאין לבית הדין את הסמכות להתערב בה. סוף דבר הערעור נדחה.

כך למשל, באישור החמרת מצב מיום 13.07.11 שכתב ד"ר רם כהן, מומחה ברפואה תעסוקתית (מצ"ב ומסומן "ה"), מצוין כי : מומחה לרפואת כאב קבע שהתובע סובל מכאבי ראש קשים שאינם מגיבים לטפול תרופתי, לאחר ת"ע. אורטופד קבע שהתובע עבר ת"ע, טופל במרפאת כאב ונוירולוג בשל כאבים חזקים מאוד בראש, צואר, גב תחתון בלווי סחרחורת.

...

איזה קשר סיבתי נוסף, פרט לתאונת העבודה מוצא כבודו לכאבים הפוסט-טראומטיים, כאבי הראש הפוסט- טראומטיים, והדיכאון הקליני הקשה, שפקד את התובע לאחר תאונת העבודה? ואם קיימת התוויה לחריגים אלה בכל זאת - האין זה המקרה לאשר אותה? לסיכום פרק זה - על בסיס מה, בהתייחס לנוהל שצוין לעיל כוללת הכרעת כבודו פרשנות לפיה טרם מוצו כל ניסיונות הטיפול באמצעים אחרים אצל התובע ולא ניסיונות הטיפול המקובלים? בהכרעת כבודו מצוטטים המומחים בתחום הכאב ד"ר בריל וד"ר גור אריה, ולפיהם "יש לשקול מתן טיפול קנביס לטיפול בכאב לאחר מיצוי הטיפול התרופתי המקובל לכאב ולפני טיפולים פולשניים",.

באתר "קנביס רפואי - מריחואנה רפואית (רצ"ב ומסומן "ט", (http:www.medicalcannabis.co.il קיימת כותרת בשם "ד"ר יהודה ברוך" http://www.medicalcannabis.co.il/%D7%93%D7-%A8-D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/ בין היתר נכתב שם (ולא אטעה אם אניח שעל דעת כבודו)ש: "הבקשה לשימוש במריחואנה מוגשת לאחר שהרופא המטפל ניסה את כל האופציות הרפואיות האחרות והגיע למסקנה כי אין לרפואה עוד מה להציע לחולה למעט מריחואנה רפואית". וכן: "הרופא הממליץ חייב להיות רופא מומחה בתחומו ולהכיר היטב את החולה". וכן: ברישיון של התובע, בחתימת כבודו צוין שהשימוש ייעשה בפיקוח ד"ר שקליאר, מומחה ברפואת הכאב.

לאחר קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, הן תועברנה לצדדים והם יקבלו ארכה בת 15 יום להשלים סיכומיהם, שאם לא כן יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.

בדיון מיום 14.02.19 ניתנה החלטה ולפיה: "לכאורה, כבר בחודש מרץ 2018, ואף לפני כן, ידע התובע כי הוא סובל באופן חמור יותר מאשר במועדים קודמים, ופנה למומחה בתחום הרפואה התעסוקתית לקבל אישור על החמרת מצב לצורך הגשת בקשה לבדיקה חוזרת במוסד לביטוח לאומי. לא היתה כל מניעה כי כבר בשלב זה יחזור ויפנה למומחה מטעמו או לכל מומחה אחר והכל, בטרם ניתנה החלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

...

אינני מקבלת את הטענה להעדר תשתית עובדתית-רפואית לקיומה של נכות נוספת, שכן די בתוכן חוות הדעת אשר התובע מבקש לצרף כעת, כדי לבסס את טענת התובע, למצער ברמה הנדרשת בשלב זה. ככל שאין לתובע תסמונת כאב, אלא לכל היותר (לשיטת הנתבעת) ליקוי נוירולוגי – או אורתופדי גרידא – הדבר בוודאי יתברר בהמשך ההליך, באמצעות הגשת חוות דעת נגדית, ובמקרה הצורך, מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

בנסיבות אלו, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה, אני דוחה את התנגדות הנתבעת ומקבלת את הבקשה על אף החריגה מתקנה 127 הנ"ל. חוות הדעת שצורפה לבקשה 18 (נספח ו', מעמ' 34/37) יהווה חלק מכתב התביעה.

כמו כן, אם ברצון הנתבעות להגיש חוות דעת נגדית מטעמה, כמובן שהן רשאיות לעשות כן. לנוכח פגרת בתי המשפט; מועד הדיון הקבוע בתיק; והמועד הקבוע בדין להגשת חוות דעת נגדית או כתב הגנה, אני קובעת כי כתב הגנה מתוקן (אם ברצון הנתבעות להגיש כזה, ואין חובה לעשות כן) וחוות דעת נגדית, יוגשו עד ליום 04.11.19.

הכרעת הדין בטופס בקשה לבדיקה מחדש למקבל קצבת נכות שהגיש התובע למוסד, ואשר ממנו הגיש רק את העמוד הראשון לביה"ד, עולה כי בסעיף 2 "פרט השינויים שחלו במצבך הרפואי והתעסוקתי מאז הבדיקה הקודמת וצירף אישורים רפואיים עדכניים ומפורטים" רשם התובע "מצורפים מסמכים על אחמרה" (טעות במקור).

לגופה של הבקשה להחמרת מצב, אישר התובע כי "כשהגשתי את הבקשה להחמרה ביום 01/05/16 כבר היו לי 80% ו-100% אי כושר". בנוסף הוא מאשר כי הוא מקבל את כל ההטבות שמקורן מנכות מהעבודה, וכלשונו" "ש.ת. אני מראה לך דף של הטבות של המוסד לביטוח לאומי. בעיניין מס רכוש צריך מעל 75% אי כושר וזה יש לי.

...

גם מטעם זה ופסיקת ביה"ד הארצי העקרונית, ובעניינו, דין התביעה להידחות.

גם מטעם זה דין התביעה להידחות.

גם מטעם זה דין התביעה להידחות.