לפי הטענה, כבר בשנת 2015 פנה הנפגע לקופת חולים ובקש לקבל אישור רופא מומחה ברפואה תעסוקתית; קופת החולים סירבה, לפי הטענה, להנפיק לנפגע את אישור ההחמרה, והמוסד החזיר לו את טופס התביעה להחמרת מצב מאחר שלא צורף לו אישור רפואי כאמור (מכתב המוסד מיום 30/12/15 צורף לערעור הנפגע).
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בערעור הנפגע ובערעור המוסד, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי נפלו בהחלטת הוועדה פגמים משפטיים המצדיקים השבת עניינו של הנפגע לוועדה.
עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה בדקה את הנפגע וציינה, כי קודם לתאונה לא היה בטיפול נפשי, ואילו "לאחרונה קיימת החמרה במצבו הנפשי ונמצא בטיפול פסיכיאטרי עם תרופות פסיכיאטריות סרוקסט, מירו וכדורי סטילנוקס לשינה". הוועדה התרשמה מהנפגע, אשר בעת תיאור אירוע התאונה ותוצאותיה "בולט אי שקט פסיכומוטורי מעט מוגבר, והתרגשות. שיפוט ותובנה שמורים, אפקט מתוח, בעל גוון חרדתי דיכאוני. אין סימנים להפרעה פסיכוטית ולא לדיכאון מג'ורי". על יסוד ממצאים אלה קבעה הוועדה שמצבו של הנפגע תואם נכות בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), שעניינו "רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה". מדובר במסקנה רפואית בהירה ומנומקת, הנתמכת בממצאים הקליניים ובתיעוד הרפואי שעמד לעיון הוועדה.
לפיכך, לא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה, ובעניין זה טענת המוסד נדחית.
סוף דבר
לאור כל האמור, עניינו של הנפגע יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 11/1/17, על מנת שתשקול מחדש את הנכויות הנוירולוגיות שהעניקה לנפגע בין פגיעה בעצב מדיאני ובעצב אולנרי, וזאת לאור קיומה של החלטה חלוטה וסופית של הוועדה רפואית לעררים מיום 21/8/2005, אשר שללה קשר סיבתי בין תסמונת התעלה הקרפלית בין התאונה.
