אישור הגשת תובענה נגזרת בתאגיד

ועוד: "תכליתו של הליך זה היא לצמצם את פערי המידע הקיימים בין הצדדים, ולאפשר על ידי כך ניהול מושכל וראוי של מכשיר התביעה הנגזרת בשלב בקשת האישור: בקשות לניהול תביעה נגזרת אשר תשתיתן העובדתית נסתרת לאחר עיון במסמכים שברשות החברה לא יוגשו כלל (ולמצער ימחקו בשלב מוקדם של ההליך), ובקשות לניהול תביעה נגזרת שמסמכי החברה מצדיקים את בחינתן לגופן יתנהלו על בסיס המסמכים הללו". (רע"א 804/20 גן שמואל מזון בע"מ נ' ק.ר.נ.א בע"מ (5.5.20) פסקה 26, וראו גם האסמכתאות המפורטות שם וכן דברי ההסבר להצעת החוק – הצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול המשטר התאגידי) תש"ע-2010, ה"ח הממשלה 566).

...

הליך גילוי המסמכים יתקיים לאחר עמידה בנטל הראשוני, ואינו נועד לבסס עמידה בנטל זה. כך, לדוגמא, בעניין נשר הנ"ל, בפסקאות 10, 11: "כפי שהוסבר, בכל הנוגע לבקשה לגילוי ועיון במסמכים מכוח סעיף 198א, אין די ברלוונטיות המסמכים או בחיוניותם להליך. תנאי נפרד והכרחי הוא קיומה של תשתית ראייתית ראשונית שהעמיד המבקש. אמנם, אין לדקדק יתר על המידה עם המבקש גילוי מסמכים לפי סעיף 198א, והרף הראייתי הנדרש ממנו בשלב מקדמי זה הוא נמוך יותר מזה שנדרש ממנו בשלבים מתקדמים יותר של ההליך (ראו: עניין אינטרקולוני, בפסקה 64). ואולם – עדיין רף הוא, משוכה שעליו לצלוח. במיוחד כך מקום שהבקשה מוגשת לפני ולצורך הגשת בקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת, מהטעמים שתוארו לעיל. מסקנתי היא כי תנאי זה לא התקיים בנסיבות דנא....

אין מקום להיעתר לבקשה על מנת להחליט בה. תוצאה כזו תביא להעברת החומר לצד שכנגד אפילו שלא עמד בנטל הראייתי הנדרש, בניגוד לעמדת המחוקק".

כך גם ברע"א 1360/18 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ (11.10.18) (להלן: עניין רבקה טכנולוגיות), פסקה 10: "הצגתה של תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור תביעה נגזרת כבר בשלב טרום מקדמי של בקשה לגילוי מסמכים, נועדה להבטיח כי לא תתקבלנה בקשות סרק שיפגעו ביעילותו של מוסד התביעה הנגזרת (רע"א 6122/14 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר, [פורסם בנבו] פסקה 5 (6.5.2015)). עוצמתה של התשתית הראייתית הראשונית הנדרשת לתמיכת בקשה לגילוי מסמכים על פי סעיף 198א לחוק תיגזר על פי נסיבותיו של כל מקרה, והיא נמוכה מרמת ההוכחה הנדרשת לשם אישור הגשת תביעה נגזרת (עניין ר'בקה הראשון, פסקה 20). בהתקיים התנאים לאישור תביעה נגזרת, הנטייה היא להיעתר 'בנדיבות' לבקשה לגילוי מסמכים (שם), אולם עדיין התשתית הראייתית היא 'משוכה שעל המבקש לצלוח' (עניין יפעת, פסקה 16)". עוד נפסק כי "אין די בכך שהמבקש יוכיח כי נגרם לחברה הפסד כספי גדול, מאחר שהפסדים הם חלק בלתי נפרד מהמציאות העסקית – שמאופיינת בנטילת סיכונים מסוימים לשם קידום מטרות החברה – ואין בהפסדים כשלעצמם כדי להקים עילת תביעה לחברה" (עניין רבקה טכנולוגיות הנ"ל פסקה 10; עניין ג'יג'יני הנ"ל פסקה 7; רע"א 7327/16 אברהם ברק נ' גזית-גלוב בע"מ, (6.12 16) פסקה 8).

באמצעות הקמת ועדת תביעות מבקשת החברה "...'לקבל בחזרה' את האפשרות לקבל החלטה בנוגע לניהול התביעה הנגזרת, היינו להפעיל שיקול דעת עצמאי" (תנ"ג (מחוזי ת"א) 815-09-13 לנואל נ' מאור, פסקה 20 (11.3.2015) (להלן: עניין לנואל 11.3.2015); להרחבה ר' חאלד כבוב, עינבל בלאו ואהד פיליפ "ועדת תביעות בלי תלויה בדיני התאגידים הישראלים" ספר יוסף גרוס 71 (אהרן ברק, יצחק זמיר ודוד ליבאי עורכים, 2015) (להלן: כבוב, בלאו ופיליפ, ועדת תביעות בלתי תלויה בדיני התאגידים הישראלים)).

בצד זאת, נקבע כי מבלי למעט מהתועלת שבהקמת ועדת תביעות בלתי תלויה, יש לשמור על איזון שימנע שימוש לרעה בהקמתה, במיוחד כך לאחר שכבר הוגשה הבקשה לאישור תביעה נגזרת (עניין גוטליב, פסקה 103; ה"פ (מחוזי ת"א) 23126-06-13 מרקעי תיקשורת בע"מ נ' גילת רשתות לויין בע"מ (28.11.2013), (להלן: עניין מרקעי תיקשורת), שם נדונה הסוגיה אגב בקשה לגילוי מסמכים).

...

כפי שיבואר להלן, בנסיבות המקרה שבפני, לאחר בחינת מכלול השיקולים מצאתי כי יש לדחות את בקשת החברה והמשיבים ולהורות להם להגיש את תגובתם לבקשת האישור.

בנסיבות העניין, השלב המקדמי בו מצוי ההליך, העדר מלוא הנתונים הרלוונטיים ועמדת החברה והמשיבים לפיה ככל שתידחה עמדתם יבקשו להוסיף טיעונים בתגובה לבקשת האישור, מובילים למסקנה שבחינת מסקנות הוועדה לגופן בשלב זה אינה מעשית.

סוף דבר בקשת החברה והמשיבים לדחיית בקשת האישור, כבר כעת, נוכח החלטת דירקטוריון החברה לאמץ את המלצותיה של ועדת התביעות נדחית.

אין במסקנה זו כדי לומר כי לא יינתן משקל למסקנותיה והמלצותיה של הוועדה או להחלטת הדירקטוריון במסגרת בחינת בקשת האישור.

כידוע, מינוי ועדת תביעות על ידי דירקטוריונים של חברות, הנדרשות להגיב לבקשות לאישור הגשת תביעה נגזרת או לבקשות מקדימות לגילוי מסמכים, הוא חזיון מוכר במקומותינו, ולכן ראוי להעיר על כך מספר הערות מקדימות (ראו כבוב, ע' בלאו וא' פיליפ "ועדת תביעות בלתי תלויה בדיני התאגידים הישראלים" ספר גרוס – מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי לכבודו של פרופ' יוסי גרוס 71 (א' ברק ואח' עורכים, 2015); א' חמדני ור' רונן הנ"ל).

...

בעקבות זאת טענה המשיבה כי דין בקשות הגילוי להידחות.

טענות הגנה אפשריות אלו אינן מספיקות כדי לשלול את המסקנה כי עומדת לחברה עילת תביעה כנגד נושאי המשרה, ברמת הראיה הנדרשת בשלב זה של ההליך.

טענות אלו בדבר הפגמים לכאורה שנפלו בעבודת הוועדה דינן להידחות.

יתרה מזו, ישנה חשיבות לקיום דיון חופשי בין חברי הוועדה עד לגיבוש מסקנותיהם ואיני סבור כי ראוי להתיר עיון בתמלילי דיונים אלו, להבדיל מעיון בדו"ח ובנספחי הדו"ח. סוף דבר לאור כל האמור, אני מורה למשיבה למסור לעיונם של המבקשים, תוך 21 יום מקבלת החלטה זו, את כל נספחי דו"ח ועדת התביעות.

על מנת שבית המשפט יאשר הגשת תביעה נגזרת, על המבקש את אישור התביעה כתביעה נגזרת להראות שלחברה קיימת עילת תביעה, שהתביעה וניהולה הן לטובת החברה ועשויים לתרום להגדלת ערכה, וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות נ' כהן, פסקה 16 (26.4.2015), (להלן: עניין אפריקה ישראל); ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ', פסקה 17 (28.12.2016), (להלן: עניין ורדניקוב)).

סעיפי המשנה של סעיף 254 לחוק הם בבחינת דוגמאות לאיסורים החלים מכוח החובה הכללית והם אינם ממצים את כלל החובות החלות על נושא משרה מכוחה (עניין ורדניקוב, פסקה 46 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית; תא (מחוזי-ת"א) 29021-08-20 צור נ' אמפיריקל הייר בע"מ, פסקה 78 (6.8.2023) (להלן: עניין אמפיריקל); ע' ליכט, "יחסי אמונאות בתאגיד - חובת האמון" משפט ועסקים יח', 237, 257 (2014)).

...

הגם שדין הבקשה להידחות, לא אוכל להתעלם מהתנהלותה של נקסט בבקשה לצירוף ראיה.

אין בהתנהלות זו כדי לשנות ממסקנותיי לעניין בקשת האישור, אך אני סבורה שיש לתת לה משקל ממשי לעניין הטלת הוצאות בגין ניהול ההליך.

אשר על כן, הבקשה לאישור תביעה נגזרת נדחית ואין צו להוצאות.

המלומדים מציעים לאמץ את "דוקטרינת הבשלות" ולהביא לסילוק על הסף של תביעות לא רק בשל העידר עילה או אי הנחת תשתית ראייתית מתאימה, אלא גם בנימוק של "טובת החברה" ושיקולים מערכתיים של בית המשפט, ראו האמור בעמ' 32 לטיוטת המאמר: "יישום דוקטרינת הבשלות הוא נכון לא רק בעינייני מימשל צבורי, אלא גם בעינייני מימשל תאגידי, ובפרט בתביעות נגזרות. הוא יכול לצנן את התמריצים המתוארים להגשת הליכים בשלב מוקדם ובמהירות, וכן, לעודד את בית המשפט שלא לידון בבקשה לאישור תביעה נגזרת המוגשת רק בגין פירסום אודות פתיחת חקירה של רשות כנגד חברה או נושאי משרה בה. היא תבטיח כי ההליכים יתנהלו במועד שבו עילת התביעה – לרבות בעיניין הנזק הנגרם – בשלה" (הדגשות שלי).

...

הבקשה לגילוי מסמכים הועברה לטיפולי, ובהחלטה הראשונית מיום 8.8.23 קבעתי כדלקמן: "מעיון בה (בבקשה) עולה כי הבקשה הוגשה יום לאחר הדיווח המיידי בדבר הכוונה להטיל עיצום כספי ע"י רשות התחרות. דומה כי עיצום זה טרם הוטל וכן נרשם כי החברה טוענת כי פעלה כשורה. במצב דברים זה עולה השאלה האם ראוי לברר את הבקשה כבר בשלב זה או שמא יש להשהות את בירורה ולעכב את ההליך עד שתתבהר התמונה... לפיכך, ובטרם תועבר הבקשה לתגובה, דבר אשר מן הסתם עלול להסב נזק לחברה, וכן ליצור עלויות וודאיות – תודיע המבקשת האם עומדת היא על בירורה". למרות החלטתי הנ"ל וחרף העובדה כי נדרשה הבהרה בטרם העברת בקשת הגילוי לתגובה, הגישה החברה ביום 9.8.23 את הבקשה שבפניי, במסגרתה טענה כי יש לסלק את הבקשה לגילוי מסמכים על הסף, וזאת נוכח היותה בקשה מקדימה את זמנה ותיאורטית גרידא, כפי שיפורט להלן.

כלל זה עלול להוביל למצב בו מוגשת בקשה לגילוי מסמכים שאינה בשלה, והגעתי למסקנה כי זהו המקרה שלפנינו.

במקרים הנכללים בקטגוריה הראשונה, יש לתת עדיפות מכרעת לתובע "הראשון בזמן" שהוא כאמור זה שחשף את הפרשה, ואין לאפשר לגורמים אחרים "לרכוב" על ההליך שהגיש התובע הראשון.

מכל הטעמים הללו, מורה אני על סילוק הבקשה על הסף.