אישור בקשה לשימוש חורג לגן ילדים

המבקשת טוענת כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים כולל טעויות יסודיות המחייבות את בירור הבקשה לפני בית משפט זה. נטען כי בית המשפט שגה – בין היתר – כשקבע כי אין לתת למבקשת רישיון משום שאין בידה היתר לשימוש חורג עבור מבנה בית הספר; כשקבע כי המבקשת ניסתה להטעות את בית המשפט, כשטענה כי בקשתה להיתר לשימוש חורג התייחסה לבית הספר ולגן הילדים יחדיו, בעוד שלמעשה היא התייחסה לגן הילדים בלבד; ובכך שלא נתן משקל ראוי לשיקול בדבר רצון האוכלוסייה הדתית בישוב לחנך את ילדיה בהתאם להשקפת עולמה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה מתייתרת הבקשה לצו ארעי ולצו ביניים.

(ג) המשיב צירף לחוות דעת השמאי מטעמו מסמכים נוספים התומכים בכך ששטח הבית הקיים הוא כ-60 מ"ר. (ד) על פי מפת מדידה שצורפה לבקשה להיתר בנייה שימוש חורג לגן ילדים, אשר נערכה על ידי מודד מוסמך (מר איסר כדיר), נמדדה חזית באורך 4.46 מ' ועומק 13.45 מ', סה"כ שטח נכס 60.38 מ"ר. (ה) בחוות דעתו של השמאי מטעם המשיב יש פירוט מלא ומדויק של הנכס (עמוד 24 שורות 17-16).

...

סוף דבר יש לדחות את טענת העוררים שעוררת 1 (כוכבה סער) היא בעלת כל הזכויות שיש לקבוצת סער בדירת המגורים, וזאת בהסתמך על הסכם השיתוף שנחתם בתוך קבוצת סער ערב מכירת החלקה, מהטעם שהמדובר בהסכם שנחתם עובר ליום המכירה שכל תכליתו הוא ניסיון להפחתת מס בין הצדדים שבקבוצת סער.

השמאי מטעם המשיב העריך את שווי דירת המגורים בסכום של 2.8 מיליון ש"ח לפי החישוב שלהלן: 56 מ"ר X 40,000 ש"ח למ"ר X 1.25 (מקדם פרטיות) - סה"כ 2.8 מיליון ש"ח. נראה לי כי יש לחשב את גודל הבית הקיים בגבול הגבוה של הגודל, קרי - 60 מ"ר, לפי שווי של 41,000 ש"ח למ"ר (שווי מ"ר ממוצע לדירת מגורים ותיקה - סעיף 10.7.5 לחוות הדעת השמאי מטעם המשיב) ולייחס מקדם פרטיות בשיעור של 30% (ראו הוראת ביצוע מס שבח מקרקעין מס' 6/98 הדנה בסעיף 49ז' לחוק).

רוצה לומר, לפי הנחות אלו, שווי דירת המגורים הינו 3.2 מיליון ש"ח לערך, וזהו סכום שווי הדירה שבדעתי להציע לחבריי לאמץ בערר זה. בסיכומו של דבר, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערר ברובו הגדול ולאמץ את השווי של 3.2 מיליון ש"ח לדירת המגורים וליישם את כל חישובי מס השבח לפי שווי זה בהתאם לבעלויות המופיעות במרשם המקרקעין (יחסית ופרופורציונלית בין העוררים).

לאור הודעת המערערת, הוחזר הדיון לוועדה המקומית לדיון חוזר וביום 4.5.16 אושרה הבקשה לשימוש חורג ממשרד לגן ילדים לתקופה של 5 שנים, רטרואקטיבית ממועד הגשת הבקשה, 5.10.14.

...

לאחר שבחנתי את מסמך המדיניות של המערערת לפיו ובהתקיים תנאיו תשקול המערערת להימנע מנקיטת הליכי אכיפה בגין שימוש חורג למטרת גן ילדים, שוכנעתי כי המשיבה איננה עומדת בכל התנאים המפורטים בו. בהתאם לתנאי המסמך דנן, יש להפסיק את פעילות הגן תוך 45 ימים ממועד מתן ההחלטה על ידי הועדה המקומית הדוחה את הבקשה.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני מבטלת את החלטתו של בית משפט קמא.

עוד טענו המבקשים, כי עוד בחודש ספטמבר 2015 הם קיבלו הודעה בהתאם לסעיף 149 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק), לפיה הגיש אגף חינוך חרדי בעירית ירושלים, לוועדה המקומית לתיכנון ובניה של עירית ירושלים, בקשה להיתר שמהותה "שימוש חורג מבית כנסת לגן ילדים" (נספח ב' לבקשה).

...

אין בידי לקבל את טענות המשיבות בדבר "הנוהל" או "הנוהג" בעניינים אלה, לפיהם, כך נטען, למעשה לא אוכפת העיריה את הדין במקרים אלה וכי התחלת פעילות ללא היתר היא בבחינת הכרח בל יגונה.

גם בת"א (מחוזי ירושלים) 3029/01 פדהאל ג'אן לוק נקש נ' חדווה בן יוסף (28.6.2001) נקבע, כי: "הפסיקה יצרה איזון בין האינטרסים השונים: כאשר הבניה נעשית עפ"י היתר כדין, יש צורך בפגיעה ממשית מאוד בבעל המקרקעין על מנת לזכות בסעד של הריסה. כאשר הבניה נעשית שלא כדין, די בפגיעה קלה בנוחיות או בהנאת בעל המקרקעין כדי לזכות בסעד של הריסה". בענייננו שוכנעתי, כי המבקשים אכן חווים, לכל הפחות, "אי נוחות" ופגיעה ברווחתם ובאיכות חייהם, בפעולת גן הילדים בסמוך לביתם.

סיכומם של דברים העולה מהאמור לעיל הוא כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט להלן.

הבקשה לאשר שימוש חורג ממגורים לגן ילדים התקבלה על ידי הועדה המקומית וזאת מיום השמוש עד יום 31.5.2018, בכפוף לתצהיר בעלי הנכס על תקופת פעילות הגן במקום ובכפוף לתנאים נוספים הנוגעים בעקרם למפגע הרעש, לעומס התנועה וחסימת נתיב התנועה והכניסה לבתי השכנים ולריחות הביוב.

...

המסקנה אליה הגעתי היא כי בבחינת מאזן הנוחות הכף נוטה בבירור לטובת השכנים.

החלטת ועדת הערר מצויה בלב שיקול הדעת התכנוני-מקצועי של ועדת הערר, אשר קיבלה את החלטתה לאחר הליך ראוי, ולאחר ששקלה את כל השיקולים הרלבנטיים והגיעה למסקנה בדבר מיצוי השימוש החורג המטריד בבית כגן.

ספק אם תצלח דרכם של המבקשים להראות בעתירתם כי החלטה זו ניתנה על ידי ועדת הערר בחוסר סבירות קיצוני וכי היא מצדיקה התערבות של ערכאה זו. על יסוד מכלול נימוקים אלה הבקשה נדחית.