אישור בניה בדיעבד

אציין, כי עובר לשמיעת הטיעונים לעונש הודיע ב"כ הנאשם כי מרשו מתכוון להרוס את המבנה, ואף ביקש לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש עד לאחר ביצוע ההריסה, אך חזר בו מהודעתו זו. בבחינת התקופה הארוכה בה עומדת הבנייה האסורה על תילה, לא ניתן לתת משקל רב לעובדה כי הועדה המקומית העניקה היתר בנייה בדיעבד לבנייה האסורה ביום 27.6.18, בפרט לנוכח העובדה שכבר ביום 30.7.18 ביטלה הועדה המחוזית את החלטתה של הועדה המקומית.

...

כפי שציינתי לעיל, גם נגד הנאשם כאן נקטה המאשימה תחילה בהליך מנהלי, אך בסופו של דבר בוטל צו ההריסה המנהלי, בהסכמה, כך שכתב האישום שהוגש נגד הנאשם הוגש במסלול "רגיל", ולא כפועל יוצא של בקשת הנאשם להישפט בגין קנס מנהלי.

יתרה מזאת, הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 243(א)(3) לחוק התכנון והבניה יחד עם סעיפים 245(ג) (1)-(5) לחוק זה. סעיף 243(א) לחוק קובע כי "המבצע עבודה אסורה במקרקעין המפורטים להלן, דינו – מאסר שנתיים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, וכן קנס לפי סעיף 245". סעיף 245(2) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי להטיל על נאשם קנס "בגובה כפל השווי שהיה לעבודת הבנייה ולמקרקעין שעליהם היא בנויה אילו היתה העבודה האסורה מותרת; בקביעת גובה הקנס לפי פסקה זו רשאי בית המשפט להתחשב בכך שהמורשע הרס את העבודה האסורה לפני מתן גזר הדין והשיב את המצב לקדמותו". ויש בדברים כדי להשליך על חומרת המקרה במקרה שלא מבוצעת הריסה או לא מופסק שימוש אסור.

סיכומו של דבר אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך של 70,000 ₪ או 120 ימי מאסר בפועל תמורתו.

בפועל, לאחר שמר טוטיאן בנה את המחסן במרתף, לא עלה בידו לקבל היתר בנייה (בדיעבד) לבנייתו, והוא לא הצליח להשלים את רישום השטח כיחידה נפרדת המשמשת כמחסן, בבית המשותף.

...

אין בידי לקבל אף את טענת הנתבע בדבר העדר היריבות, שכן שעה שהנתבע מחזיק בשטח המצוי בבעלות התובעים, מובן שקיימת יריבות בין הצדדים.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

התובע בחר ביודעין שלא לתקן את החריגות בבניה מתוך הנחה כי בעתיד תשונה תוכנית המתאר , אחוזי הבניה יגדלו והסטיה מהיתר הבניה שניתן בשנת 2015 תאושר בדיעבד על פי התוכנית החדשה שתאושר בעתיד.

...

סיכום: בשים לב לדחיית התביעה , נדחית ההודעה לצד שלישי וכן הודעה לצד רביעי.

כמו כן אני מורה על החזר האגרה ששולמה על ידי המודיעות בהודעה לצד שלישי ורביעי.

החזר יהיה באמצעות ב"כ. התובע ישלם לאגודה נתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסך של 62,000 ₪ כולל.

בפני עתירה במסגרתה מבוקש לבטל צו הריסה שניתן לפני מעל לעשרים שנה, לחלופין התבקש לאפשר לעותר למצות ניסיון נוסף לקבל היתר בניה בדיעבד לבינוי ולעכב הליכי ההריסה במקביל, לחילופי חילופין התבקש להתערב בהחלטה שניתנה ביום 30.11.23, בהשגה שהגיש עותר על הכוונה לממש את צו ההריסה.

...

בטרם אפנה לסיכום הדברים אוסיף, עוד הערות ספורות; לא מצאתי ממש ביתר הטענות שהעלה העותר.

בהמשך לאמור העתירה אפוא נדחית.

העותר ישלם הוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח פסק הדין ישלח לצדדים על ידי המזכירות.

הערייה מוסיפה (בסעיף 24 לתשובה), כי העותרת אף הגישה לועדה המקומית לתיכנון ובניה בקשה לתוספת בנייה הכוללת מתן היתר בנייה בדיעבד (לגאליזציה) לבנייה רחבת הקף אשר כוללת מספר רב של חממות, סככות, ומחסנים בשטח כולל של 9,719 מ"ר, והדבר ממחיש את הטיעון לגבי כך שמדובר במבנים ללא היתר, לפחות בחלקם.

...

אשר על כן, שוכנעתי שבמקרה המיוחד הנוכחי, הדיון שהתקיים במועצת העירייה לפני אישור צו הארנונה 2023, היה כרוך בפגם שמחייב לבחון שוב את ההחלטה, בהתייחס לאזור 40 ובהתייחס לתת-הסיווג "חממה/משתלה" באזור זה. לכן, מסקנתי היא כי יש לקיים דיון חוזר במועצה, לגבי האמור מעלה, על מנת לאפשר לחברי המועצה לשקול את הנתונים, בהתאם לסמכותם, ולקבל החלטה – כפי שימצאו לנכון.

סבורני כי במקרה זה, זהו הצעד המידתי הראוי.

אף אם הטענה נכונה, אין בכך כדי להצדיק סילוק העתירה על הסף במקרה זה. סיכום – לאור האמור מעלה, שוכנעתי לקבל את העתירה רק בחלקה במובן זה שיש לקיים דיון מחודש בצו הארנונה לשנת 2023 לגבי אזור 40 והוספת הסיווג החדש של "חממה/משתלה" באזור זה, וכאשר במהלך הדיון יש להציג בפני חברי המליאה את כל הנתונים הרלבנטיים כמפורט בעתירה זו. לאחר מכן תקבל המועצה את החלטתה, ככל שתמצא לנכון.