אישור או עיכוב לאישור פסק בורר ומתן ארכה לקיומו

הצעתי זו הושתתה על המידע המוטעה המופיע בסעיף ד' לבקשה מיום 12.4.21 כדלקמן – "יובהר למען שלמות התמונה כי ביום 1.3.21 הוגשו 2 בקשות בתיק זה.. אשר בית המשפט החליט כי הם ראויים להידון במסגרת הליך נפרד". על יסוד האמור ותוך שהנחתי שאכן ישנה החלטה שיפוטית כלשהיא המורה על קיום הליך שפוטי נפרד – המלצתי את שהמלצתי.

וכך, ביום  12.3.21 הוגשה בקשה דומה עד זהה בגדרי ת"א 28815-03-21  במסגרתה התבקש בית המשפט בין השאר  "להארכת מועד לבקשה לביטול פסק דין שניתנה (כך במקור) במעמד צד אחד, ביטול פסק הדין מיום 2 נובמבר 2020 לאישור פסק בורר והתנגדות לאישור פסק בורר ו/או בקשה לביטולו". בהחלטה מנומקת ומפורטת מאותו היום קבעה כב' סג"ן השופטת שבח את הדברים הבאים אשר מפאת חשיבותם יובאו להלן במלואם – "בהליך שמספרו ברישא, שהוגש לבית המשפט ביום 12.03.2021 עותרים המבקשים בצוותא לשורת סעדים, משל אין דין, ואין סדר דין.

וראו החלטת כב' השופט מאור מיום 11.3.21 – "הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל נדחית.

...

להליך אין תקומה ואני מורה על מחיקתו על הסף.

וראו החלטת כב' השופט מאור מיום 11.3.21 – "הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל נדחית.

הבקשה נדחית.

המשיב הוסיף וביאר, כי היה על המבקש להגיש את בקשותיו במסגרת תיק הפש"ר. המבקש פנה בהתאם לבית המשפט המחוזי; ביקש שלא ליתן לו הפטר ועתר למתן ארכה להגשת תביעת חוב.

חרף בקשתו של המבקש, קבע בית המשפט המחוזי בת"א, כי יינתן למשיב הפטר, כי חובו של המשיב למבקש יוחרג מן ההפטר וכי המבקש יוכל להמשיך ולברר את עניינו כנגד המשיב לפני בית משפט זה. כך, בהחלטת כב' השופטת איריס לושי עבודי מיום 28 באפריל 2015: "יש בטעמים אלה כדי להצדיק את החרגת החוב מההליך הנוכחי כפי שהוסכם על ידי החייב והנאמנים. ויובהר, אין בכך משום גרימת נזק למבקש שכן פתוחה בפניו הדרך להמשיך בתביעה לאישור פסק הבורר בה נקט כנגד החייב". נוכח הדברים (ומעת שטענת עיכוב ההליכים אינה עומדת יותר), איפשרתי למשיב להגיש תגובה סדורה לבקשה לאישור פסק בוררות.

דין טענת ההתיישנות להדחות: הבקשה לאישור פסק בוררות איננה מוגבלת בזמן, ובעל דין המבקש לקיים את פסק הבורר יכול להגישה בכל עת (רעא 1023/09 ‏ק.כאצ'ר בניה ופיתוח בע"מ נ' בלושטיין חי (אילת) בע"מ, 18.8.09).

...

"עוד נזכיר כי לאישור פסק בורר לא נקבע מועד התיישנות, בין היתר מפני שאישור פסק הבורר בבית-משפט אינו תנאי לתוקפו. פסק הבורר עומד בפני עצמו, ורק כאשר מבקש זוכה להעניק לו מעמד של פסק דין, למשל, לצורך ביצועו בהוצאה לפועל, יש להגיש תביעה לאישור פסק הבורר בבית המשפט וזאת בשונה מבקשה לביטול פסק בורר, שמצריך החלטה שיפוטית" עוד ראו, הפ"ב (י-ם) 8200-02-13 שלמה סלמון וענונו נ' צור אדם בע"מ (18.8.13): "ראשית אציין, כי אין בידי לקבל את טענת המשיבים לפיה מכוח הוראה שיורית בחוק ההתיישנות יש להסיק כי בחלוף שבע שנים לא ניתן להגיש בקשה לאישור פסק בורר. זאת, משום שחוק הבוררות אינו מגביל את בקשת אישור פסק הבוררות בזמן, וכן לא חלה לגביה תקופת ההתיישנות הרגילה, משום שהיא אינה בגדר "תביעה", אלא דומה היא יותר לבקשה לפסק דין הצהרתי (פרופ' אוטולנגי, עמ' 914 לספרה הנ"ל)".

דין הטענות בדבר שיהוי להידחות: בעמ' 915 לספרה מציינת פרופ' אוטולנגי, כי: "הגם שהבקשה לאישור איננה מוגבלת בזמן, כאמור, יכולה להיטען מניעות מצד המבקש לאשר את הפסק, אם במרוצת השנים שחלפו מאז ניתן התעלם ממנו, לא פעל על פיו, תוך התעלמות ממנו וכד'". בפסיקה נקבע, כי לצורך הוכחת טענת השיהוי, יש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו; כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה.

אלא שמבלי לגרוע מן האמור, שיהוי קיים, ולא שוכנעתי כי בנסיבות העניין לא יכול היה המבקש להגיש את בקשתו לאישור פסק הבוררות במהלך השנים (גם אם אין מדובר בשיהוי מאיין).

סוף דבר: הבקשה מתקבלת.

בדיון שנערך בבקשות ביום 18.7.2019 בפני כב' השופטת אבמן-מולר נקבע כי אין מקום לאישור או ביטול פסק הבוררות, שעה שעסקינן בפסק בוררות שאינו סופי.

בהתאם להוראות חוק הבוררות (סעיף 27 (א)) הארכת מועד בנסיבות דנן תנתן "מטעמים מיוחדים שיירשמו" כאשר נפסק כי טעמים אלו יימצאו רק "מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי, בעל משקל, המסביר ומתרץ את העיכוב שחל בנקיטת הליך על ידי בעל דין. על פי רוב, טעם כזה יתקיים כאשר העיכוב נובע מנסיבות אובייקטיביות כאלה ואחרות, או מאילוצים שאינם נתונים לשליטתו של בעל הדין" (רע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ (6.1.2010) סעיף 14).

שנית, גם לגופם של דברים, סכויי ההיתנגדות להיתקבל בכל הקשור לטענה כי לא קיים הסכם בוררות קלושים - כך, בהליך בבית המשפט המחוזי אושר, למעשה, קיומו של הליך בוררות, כאשר התביעות ההדדיות לאישור ובטול נדחו וזאת לאור הצורך בהשלמת הבוררות בפסק דין סופי.

...

טענות הצדדים המבקשים טענו בבקשתם שדין בקשתם להארכת מועד להתקבל מאחר שאין בין הצדדים הסכם בוררות בר תוקף ולא התקיים הליך בוררות.

הדברים אמורים בהתייחס לעילות האחרות לביטול וזאת אף אם נקבל את טענת המבקשים כי לענייננו חלה הוראת סעיף 27(ד) לחוק הבוררות בנוגע למועד הגשת בקשה לביטול על יסוד טענה כי "לא היה הסכם בוררות בר תוקף". אינני מקבל את טענת המבקשים כי העלאת טענה זו מאריכה, מניה וביה, מועד להגשת בקשה לביטול על יסוד כל טענה אחרת.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר ובהתאם אני מורה על דחיית התביעה בתיק 27369-01-23.

משעה שנדחתה בקשת הוארכה להגשת בקשה זו, וממילא נדחתה הבקשה, דין הבקשה לאישור בתיק 11708-08-22 להתקבל (ר' גם סעיף 28 לחוק הבוררות).

זאת, לטענתם, מכמה טעמים: סכויי הבקשה שהגישה המבקשת לביטול פסק הבורר, הם נמוכים, מאחר שפסק הבורר ניתן לאחר קיום הליך בוררות מלא והוא מפורט וענייני.

המשיבים חוזרים על טענותיהם, לפיהן סכויי הבקשה לביטול פסק הבורר אפסיים, וזאת לאור פסק הדין המנומק שניתן, אופן ניהול ההליך, אורכות שניתנו למבקשת להמצאת מסמכים, מהימנות העדים והוראות ההסכם בין הצדדים.

המצב המשפטי סעיף 29(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע: "משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל-הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה." (הדגש שלי, ה.א) בפסיקה נקבע, כי במסגרת דיון בבקשה לחייב בעל דין המבקש לבטל פסק בורר להפקיד ערובה, יש להביא בחשבון שני שיקולים: סכויי הצלחת הבקשה לביטול וכן מאזן הנוחות: "הסמכות לחיובו של בעל דין המבקש לבטל פסק בוררות להפקיד ערובה לבצוע פסק הדין נובעת מסעיף 29 לחוק הבוררות. יתרה מכך, גם הסמכות להתנות את הדיון בבקשה לביטול פסק בוררות בהפקדת ערובה כבר הוכרה על ידי בית משפט זה (רע"א 7592/08 פי.די.די. יהלומים בע"מ נ' I. DO. Diamonds Inc, [פורסם בנבו] פסקה 16 (6.10.2008); רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בן עזריה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 12 (1.2.2015) (להלן: עניין אשבד). במסגרת הדיון בבקשה להפקדת ערובה על בית המשפט לשקול את סכויי הצלחתה של בקשת הביטול וכן לבחון לטובת מי מהצדדים נוטה מאזן הנוחות (רע"א 5603/10 זורמל בע"מ נ' ניקורית בני ברק בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (14.10.2010); רע"א 6715/11 חובב נ' ' MR PUTERA SAMPOERNA'[פורסם בנבו] פסקה י"א (14.11.2011)." רע"א 2041/17 עמוס אופיר נ' עירית קדרון (נבו 15.06.2017),‏‏ פסקה 16 לפסק הדין.

...

זאת, לנוכח כל האמור לעיל.

לכן, אני מורה כי על המבקשת להפקיד, בנוסף לסכום שנקבע לעיל, ואשר נועד להבטיח את תשלום פסק הבורר, גם סכום של 30,000 ₪, שנועד להבטיח את הוצאות המשיבים בגין בקשת המבקשת לביטול הפסק.

סיכום: הבקשה מתקבלת, כמפורט בהחלטה זו לעיל.

ביום 28.5.2017 הגישו המשיבים (להלן גם – מוסטפא) אל בית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לאישור פסק הבוררות משנת 2016 (הפ"ב 60189-05-17), אשר התקבלה וביום 1.11.2017 אושר פסק בוררות זה. כעבור למעלה משנה, ביום 23.1.2019 הגישו המבקשים (להלן גם – אבו חומוס) בקשה לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, אשר התקבלה בהחלטה מיום 24.3.2019 וכן ניתנה להם ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות.

החלטת בית המשפט קמא נומקה בכך שעל-פי סעיף 27(א) בחוק, הקובע כי בקשת ביטול תוגש תוך ארבעים וחמישה יום מיום מתן פסק הבוררות או המצאתו, אף קובע כי ארכה להגשת בקשת ביטול תנתן רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". טעמים אלו יימצאו רק "מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי, בעל משקל, המסביר ומתרץ את העיכוב שחל בנקיטת הליך על ידי בעל דין. על פי רוב, טעם כזה יתקיים כאשר העיכוב נובע מנסיבות אובייקטיביות כאלה ואחרות, או מאילוצים שאינם נתונים לשליטתו של בעל הדין" (רע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ (6.1.2010), פסקה 10 (להלן – עניין טנא)).

...

טענות הצדדים בבית המשפט קמא תמצית טענותיהם של המבקשים (אבו חומוס) בבקשת הארכה שנדונה בבית המשפט קמא הייתה כי יש לקבל את בקשתם, מהנימוק שבין הצדדים לא היה הסכם בוררות בר תוקף ואף לא התקיים הליך בוררות בפועל.

דיון והכרעה עיינתי בבקשת רשות הערעור ונספחיה, בהחלטת בית המשפט קמא ובהליכים שהתנהלו לפניו, והגעתי לכלל מסקנה כי בהתאם להוראות תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי), יש לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובת המשיבים.

בנסיבות הנדונות אף הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן לדחות את בקשת רשות הערעור תוך הסתמכות על החלטת בית המשפט קמא ונימוקיה וזאת על-פי תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי ומשנמצא כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה, כי הם תומכים במסקנתה המשפטית וכי לא נמצאה בה טעות שבחוק.

לפיכך וכאמור, בקשת רשות הערעור נדחית.