אישה בהריון שמנסה לגרום לפיטוריה: האם חוקי

התובעת ביקשה לחייב את החברה בתשלום פיצויים בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין - ללא עריכת שימוע כדין; פיצויים בגין פיטורי אשה בהיריון תוך ניסיון להיתחמק מהוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים) ובנגוד לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן – חוק שויון ההזדמנויות בעבודה); חלף הודעה מוקדמת; ודמי הבראה שנמנעו עקב פיטוריה בהיריון.

בתקופה הרלוואנטית לתובענה, מלבד התובעת מילאה את התפקיד עובדת נוספת אחת בלבד והתנהלות התובעת גרמה להשלכות חמורות על תיפקוד מוקד שירות הלקוחות של החברה.

...

יתרה מכך, התובעת עברה את מכסת ימי המחלה שלהם היא הייתה זכאית ולא היו לה ימי מחלה נוספים, על כן טענתה שהיא פוטרה בימי מחלה נדחית.

על כן דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה.

בהקשר זה נציין גם את הוראת סעיף 9א' (א) לחוק עבודת נשים הקובע כי: "לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה." בדברי ההסבר לסעיף זה הוסברה תכלית הסעיף במילים הבאות: "ישנם מעבידים העוקפים את איסור הפיטורים של נשים בהריון על ידי פגיעה משמעותית בהקף המשרה של נשים אלה ובכך כופים עליהן את סיום העבודה. מעבידים אלו מתרצים את הפגיעה בהקף העבודה בטעמים כביכול כלכליים. כדי למנוע תופעה זו ולאור ההיתדיינות המשפטית המרובה בשאלה האם צימצום הקף המשרה הנו למעשה אקט עקיף של גרם פיטורים, המחייב אישור שר העבודה והרווחה, מוצע לקבוע במפורש כי אין לפגוע בהקף משרתה ובהכנסתה של אישה בהריון אלא באישור שר העבודה והרווחה בדומה לסוגיית פיטורי אישה בהריון" (הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (איסור פגיעה בהקף משרה), התשנ"ז-1997, ה"ח 2620).

" בנוגע לכך, קבע בית הדין הארצי בע"ע 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ - יונתן רון (6.9.18) כי סמכותו של בית הדין לפסוק פיצוי על נזק שאינו ממוני מושתתת על ההכרה בכך שגם נזק שאינו נלווה לפגיעה פיזית ואינו מתבטא בחיסרון כיס ראוי לפצוי: "ככלל, הושטת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני מגשימה בראש ובראשונה תכלית תרופתית, היינו הטבת נזק שניגרם לנפגע. בנוסף, פיצוי זה, ככל פיצוי, מגשים תכלית חינוכית הרתעתית, שכן הוא מחייב את המפר לשאת בעלות הפרתו, וכפועל יוצא מכך עשוי הפצוי להוות תמריץ שלילי להפרה עתידית על ידו או על ידי אחרים". אשר לאמות המידה לקביעת שיעור הפצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בפיטורים שלא כדין, נקבע בע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.2.17) והנו רלוואנטי גם לנסיבות תיק זה, בשינויים המחייבים: "במסגרת זו ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי....; אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות ....; האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד ...; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד .... ועוד". זה המקום לציין, כפי שנפרט בהרחבה בהמשך, כי למרות שחוק עבודת נשים לא הופר בהיבט של פיטורים ללא היתר, שעה שאין חולק כי התובעת התפטרה, הרי שבהתאם למפורט לעיל שוכנענו כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב שהנה חלק מחוזה העבודה של התובעת ומשכך ניקח בחשבון במסגרת פיצוי זה גם את הנזקים מכוח הפרת חוק עבודת נשים, בהתאמה ובשינויים המחייבים בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי במטבח של רמה.

בע"ע (ארצי) 30585-09-12 חברת יישום פיתרונות אנושיים בע"מ – אורית בוסי (4.8.13) נקבע כי: "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה מלפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של אפליה". שעה שהתובעת תבעה פיצוי שאינו ממוני בלבד, ומששוכנענו כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב תוך כדי ניסיון לעקוף את חוק עבודת נשים ותוך שגרמה לתובעת בשל היתנהלותה זו להתפטר, שוכנענו כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה בזיקה אף לפצוי מכוח חוק עבודת נשים.

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

עוד טענה כי הבנק לא רשאי היה לשלוח לה הודעת פיטורים כאשר היא בהיריון ללא אישור הממונה על חוק עבודת נשים, כאשר הודעות הפיטורים הנוספות - שנשלחו כאשר היא בחופשת לידה - נשלחו בחוסר תום לב; תוך ניסיון לעקוף את חוק עבודת נשים; ומבלי לתת לה היזדמנות להיקלט חזרה בעבודה.

בהקשר זה טוענת העובדת כי פוטרה בנגוד למצגי שוא לפיהם תקבל קביעות; תוך הוצאת חמישה מכתבי פיטורים שגרמו לה למפח נפש עצום; וכאשר פירטה בתצהירה בהרחבה את הנזקים הבריאותיים והנפשיים שנגרמו לה בגין כך (כולל דכאון קליני קשה שחייב טפול נפשי ונטילת תרופות, והחמרה במחלת הפסוריאזיס).

...

ערעור העובדת מתקבלת בחלקו, ואנו קובעים כי הבנק הפר את חוק עבודת נשים בכך ששלח לעובדת הודעות פיטורים במהלך תקופות מוגנות לפי החוק, מבלי שפנה לקבלת היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.

הערעורים נדחים בשאר היבטיהם.

להסרת ספק נציין כי לא מצאנו הצדקה להתערב בפסיקת ההוצאות בבית הדין האזורי.

עיון בתצהירה של התובעת מעלה כי הצהירה בנוגע לאמור, כדלקמן: "4. ביום 9.9.2016 חזרתי מחופשת הלידה לעבודתי בנתבעת ואולם, הנתבעת לא איפשרה לי לחזור לתפקידי טרם חופשת הלידה ולא נתנה לי בכלל את האפשרות להישתלב בעבודתי קודם הלידה. 5. מספר ימים טרם חזרתי מחופשת הלידה היתקשרה אליי יעל המזכירה של אסף אדרי סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת והודיעה לי שהוחלט להעביר אותי למחלקת הגביה. אני סירבתי לכך בכל תוקף ואמרתי ליעל שאני מנהלת לישכת מהנדס העיר אין לי כל ניסיון בעבודת גביה מה גם שטוב לי מאוד בתפקידי זה וזו המשרה אליה רואיינתי לעבודה ואליה התקבלתי ובכלל אם היו מציעים לי לעבוד באגף הגביה כלל לא הייתי מתראיינת לתפקיד, הגעתי לעירייה לתפקיד מנהלת לישכת מהנדס העיר ואני לא מוכנה לתפקיד אחר- ביקשתי מיעל שלא לפגוע לי בתפקיד ולא לשנות לי את השכר ושאיני מוכנה לכך. 6. לאחר מכן במהלך מספר ימים החלו טלפונים ויעל החלה במסע שכנועים – אותי תנסי, אולי בכל זאת? כדאי לך לנסות ולא הרפתה, הסברתי ליעל ואמרתי לה שוב ושוב שטוב לי בלישכת בתור מנהלת לישכה ושזה התפקיד אליו התקבלתי לעבודה, אליו רואיינתי וגוייסתי וסירבתי בכל תוקף לשנות את עבודתי או את משרתי, יעל המשיכה ללחוץ עליי ובשלב זה כבר מאוד חששתי שהוליכם לפטר אותי, הבנתי שזה או שאני מנסה יום יומיים לעבוד בגביה או שאני הולכת הביתה כלומר מאבדת את המשרה ומפוטרת". תצהירה של התובעת לא נסתר והוא עולה בקנה אחד עם חקירתה הנגדית של התובעת: "..הם כדררו אותי ממקום למקום והציעו לי את הגביה. אמרתי שאני לא רוצה ואני רוצה לחזור לתפקידי הקודם ולהיות מזכירת לישכת מהנדס ראש העיר... כמה ימים לפני שחזרתי יעל היתקשרה אליי במסע שכנועים- תעברי לאגף הגביה יהיה לך יותר נעים.. אני זוכרת שזה כמה ימים לפני שחזרתי למקום עבודתי. היא הציעה לי, שיכנעה אותי לעבור לגבייה . אני סירבתי בכל תוקף ומסע השכנועים המשיך גם לאחר שחזרתי... פחדתי שיפטרו אותי מהעירייה ולכן לאחר מסע השכנועים והיות ואין לי שום תפקיד אחר ואם היו מכינים אותי לפני כן והיו מיידעים אותי שאני לא חוזרת לתפקידי הקדם שמנהלת לישכה של מהנדס העיר, בטוח שהייתי מחפשת תפקיד אחר, ולא מקבלת הודעה כזו כמה ימים לפני שאני אמורה לחזור, פחדתי מפיטורים ולכן הסכמתי ללכת לראיון עבודה בגבייה אצל מר יאיר. באותו יום שהייתי אמורה להגיע לראיון התקשרתי ליאיר בבוקר, בתי נעמי היתה חולה ולא יכולתי ללכת לראיון והודעתי לו , הוא איחל לי בריאות ואמר שניפגש מחר, זה היה באוגסט לפני שחזרתי" (ר' עמ' 8 שורות 2-23).

סעיף 13א. (א) לחוק עבודת נשים, קובע כי "לבית הדין האיזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי – (1)לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעת בע"מ נ' עדה פלדמן [פורסם בנבו] (28.12.10) התייחסה כב' השופטת סיגל דוידוב לפרשנויות השונות האפשריות לסעיף זה בדבר הפצוי ונאמרו הדברים הבאים: "מטרתו של התיקון הינה, לפיכך, להביא לפצוי "אזרחי עונשי" שמטרתו "הרתעתית וחינוכית", וזאת בהיתחשב בכך שהוראות החוק אינן מקוימות על ידי מעסיקים רבים, ונשים רבות מוצאות עצמן מפוטרות בשל הריונן, או במהלך הריונן, תוך היתעלמות מהוראות החקיקה.

...

משכך בנסיבות העניין לא שוכנענו כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויים מכוח חוק עבודת נשים והפרת חובת תום הלב בסך 28,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות בגין תביעה זו בסך 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התובעת התפטרה באופן חד צדדי מבלי ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת, מבלי לעשות חפיפה ומבלי להודיע על כוונתה לעשות כן. התובעת נעלמה, לא ענתה לטלפונים וכן לא ענתה להודעות, ונדמה כי ניסתה לגרום לכך שהנתבעת תפטרה.

כך קובע סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים: "(א) לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות." החוק אף קובע בסעיף 9(ג)(1א) כי חל איסור לפטר עובדת בהריון בתקופה של 60 יום שלאחר תום חופשת הלידה: "(ג)(1א) לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; ...." הסעדים במקרה של הפרת חוק זה על ידי המעסיק מנויים בסעיף 13א לחוק עבודת נשים: (א) לבית הדין האיזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי – (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין השאר, את השפעת הצוו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קבוצי החל על הצדדים; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

...

בהתחשב בדברים האמורים, דין טענות התובעת בעניין זה- להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לנפקות תחולת הצו על עניינו.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת החוק למניעת העישון בסך של 20,000 ₪.