אירוע תעוקת לב לא יציבה כתוצאה מאירוע בעבודה

לפנינו תביעת התובע לקבוע כי הפגיעה ממנה הוא סובל נגרמה כתוצאה מהארוע בעבודה מיום 14.4.15.

על פי התעוד הרפואי שעמד בפני, לא סבל אי פעם לפני הארוע החריג בעבודתו מתעוקת לב. ביום הארוע החריג, בקשר זמני הדוק לפעילות פיזית חריגה במהלך עבודתו, שהתבטאה בהוצאת גלגל רזרבי של אוטובוס במשקל כ-200 ק"ג וייצובו כדי להעבירו לנהג אחר אליו היה עליו לחבור, ואשר דרשה ממנו מאמץ רב, הופיע לראשונה כאב בחזה מלווה בזיעה.

...

לסיכום, אוטם חריף של שריר הלב אשר הופיע בקשר זמני וסיבתי לאירוע חריג בעבודתו של התובע".

עוד טען הנתבע כי קביעת המומחה לפיה סמיכות הזמנים בין האירוע הנטען לאוטם מביאה למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין השניים, אולם אין כל ראיה לכך שהאוטם התרחש בסמוך לאירוע הנטען שכן מועדו המדויק לא הוכח ולפיכך, לא הרים התובע את נטל ההוכחה ויש לדחות את התביעה.

המומחה בחן את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי ישנו קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב ממנו סבל התובע לאירוע מיום 14.4.15 כפי שתואר בהחלטת המינוי.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של פרופ' קרן, התביעה מתקבלת.

התנאי הראשון, דהיינו קיומו של ארוע לבבי חד לא מיתקיים, אך בהביננו את המנגנון הפתופסיולוגי של הופעת תעוקה החדשה, אשר הנה אחת מההגדרות של תעוקה לא יציבה, יתכן והארוע החריג בעבודתו גרם לשינוי ברובד הטרשתי, אשר אמנם לא הביא לאוטם שריר הלב, אך גרם לתעוקה החדשה.

דיון והכרעה עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי לארוע בעבודתו הייתה השפעה עקיפה בלבד על הופעת האוטם אשר הוא תוצאה של סיבוך בצינתור ולא תוצאה ישירה של תעוקת הלב בעטיה אושפז.

...

לפיכך, לא הוכח נטל ההוכחה במישור הרפואי ויש לדחות את התביעה.

משעה שהמומחה לא מצא כל קשר סיבתי נוכח פרק הזמן שחלף ממועד האשפוז ועד לבוא האוטם , אשר יסודו בפגיעה בעורק אשר לא היה קשור לכאבים בגינם אושפז התובע, התוצאה היא כי לא ניתן לקבוע קיום קשר סיבתי בין האירוע החריג ובין פרוץ האוטם.

סוף דבר לאור קביעות המומחה בחוות דעתו ובהעדר קשר סיבתי בין האירוע אשר ארע במהלך עבודת התובע ובין פרוץ האוטם , הנני מורה על דחיית התביעה.

כאמור, למרות זאת הוחלט לצנתר את התובע בשל גורמי הסיכון הרבים שקיננו בו (סוכרת, יתר לחץ דם ודיסליפידמיה ועל פי התעוד בתיק קופ"ח מיום 10.12.2007 עודף משקל פתלוגי OBESITY עם BMI – 32.4) ותוצאות פתולוגיות של בדיקות בלתי פולשניות (מאמץ ומיפוי לב) אשר בוצעו קודם במסגרת אמבולטורית.

לאחר שעיינתי בכלל התעוד הרפואי כולל הרישום מחדר המיון מ 8.1.2008 שצורף לשאלות ההבהרה, שקלתי פעם נוספת את מכלול הנתונים הרפואיים והעובדתיים שבתיק, אני מגיע למסקנה ברורה על פיה הארוע החריג בעבודתו של התובע לא גרם להופעת מחלתו הכלילית של התובע ולא גרם להופעת תעוקת לב בלתי יציבה.

...

כך שבית הדין לא מצא לנכון להעתר לבקשה למינו מומחה נוסף/אחר בתיק.

על פי הפסיקה, בשאלות רפואיות בית הדין יסמוך ידו על חוות דעת של המומחה מטעמו ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה יוצאת דופן לעשות כן. במקרה דנן לא מצא בית הדין כל צידוק לסטות מהאמור בחוות דעת המומחה, ולנוכח האמור, דין התביעה להידחות.

כללו של דבר – התביעה נדחית.

האוטם בשריר הלב ביום 8.1.2017 נגרם בשל בדיקת המאמץ שהייתה התוויית נגד לבצעה בזמן "תעוקת חזה בלתי יציבה". לאור סמיכות הזמנים בין ה"ארוע החריג" לבין "תעוקת החזה הבלתי יציבה", ניתן לקבוע שנגרמה כתוצאה מהארוע בעבודה וכי קיים קשר סיבתי בין הארוע החריג בעבודה לעניין "תעוקת החזה הבלתי יציבה", אך לא לעניין האוטם, שניגרם כתוצאה ממבחן המאמץ שמועדו נקבע עוד עובר לארוע החריג, והייתה התוויית נגד לבצעו.

...

כך שאלמלא האירוע בעבודה, יתכן ש" תעוקת חזה בלתי יציבה" הייתה נדחית למועד מאוחר יותר או שלא הייתה מופיעה כלל.

ז. לסיכום: קיום קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ביום 6.1.2017 לבין "תעוקת החזה הבלתי יציבה" שהתפתחה בעקבותיו.

לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, בבקשת התובע ובתגובת הנתבע; החלטתי לדחות את הבקשה שכן מצאתי כי אינה רלוונטית וזאת נוכח העובדה שבדיקת המאמץ נקבעה עובר לאירוע החריג בעבודה ואינה קשורה אליו ולא נראה כי יש מחלוקת בין הצדדים שבדיקת המאמץ שלעצמה איננה קשורה כלל לעבודתו של התובע וגם לא לאירוע החריג שארע ביום 6.1.17 ואף לא לתעוקה הבלתי יציבה שהוכרה על ידי המומחה כקשורה לאירוע החריג בעבודה.

לא היתה עדות ל"ארוע כללי חד", כגון "תעוקת חזה בלתי יציבה" או "אוטם חד בשריר הלב". עם זאת, קבע המומחה קיומו של קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין האישפוז בעטיה של תעוקת החזה במאמץ בסבירות מעל 50% וכלשונו – " על כן, ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה ביום 10.4.2019 לבין 'תעוקת החזה במאמץ' שהופיעה באותו יום ושבעטיה אושפז, בסבירות העולה על 50%." המומחה הוסיף כי על אף הקשר בין הארוע בעבודה לבין מועד היתרחשות "תעוקת חזה במאמץ", הגורם הקובע היא המחלה הכלילית המפושטת – "אילמלא הארוע בעבודה מועד היתרחשות 'תעוקת חזה במאמץ' היתה נדחית למועד מאוחר יותר. למרות גורמי הסיכון מהם סבל התובע (יתר לחץ-דם, היפרליפידמיה לא מטופלת, עישון ועודף משקל) עובר לארוע החריג ב-10.4.2019 התובע לא סבל מתעוקת חזה והיה אתסמיני. המאמץ החריג בתאריך 10.4.2019 גרם לעליה ניכרת בלחץ-הדם ובדופק וכתוצאה מכך לעליה בתצרוכת החמצן.... לשריר הלב ...בשל מחלה כלילית מפושטת לא חסימתית...והיא שגרמה ל'תעוקת החזה במאמץ' באותו יום." (ההדגשות שלי ס.א.) לעניין חוות דעת של מומחה הלכה ידועה כי – "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה...

...

יוצא אפוא, כי אשפוז התובע והיעדרותו מעבודתו הינם תוצאה של מצבו הרפואי התחלואתי – היינו מחלת טרשת העורקים.

שם קבע בית הדין הארצי כי "משהובהר על ידי המומחה כי בפועל לא נגרם למערער נזק כתוצאה מהאירוע בעבודה, הרי שלמעשה לא נוצרה פגיעה בעבודה אותה יש לבחון. לאור כלל האמור, באנו לכלל מסקנה כי לא הוכח על ידי המערער קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין אירוע תעוקת הלב בו לקה ובעטיו אושפז." [4: עב"ל 33067-02-12 ח'דר דראושה – המוסד (30.5.2013)] יוצא אפוא, כי גם הפרשנות המרחיבה ל"חבלה" כאמור בעניין קלרה שמורק, " ..גם היזקקות לטיפול רפואי כתוצאה מתאונה מספיקה לצורך הכרה בתאונה כב"תאונת עבודה", ואין חובה כי המבוטח יהיה זכאי לדמי פגיעה דווקא על מנת שהתאונה בה נפגע תוכר ככזו.

אשר על כן אנו דוחים את התביעה.