אירוע מוחי עקב לחץ נפשי בעבודה

ביום 25.10.12 הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), במסגרתה ביקש להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה מהטעם שהתפרצה בשל לחץ נפשי ופיזי חריג בעבודה.

בית הדין האיזורי קיבל את גירסתו העובדתית של המערער בדבר ארוע פיזי חריג בעבודתו שלושה ימים טרם איבחונו של הדמם המוחי (אם כי לא קיבל את גירסתו ללחץ נפשי חריג במקביל לכך), ובהתאם מינה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי.

...

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי, לחוות הדעת של המומחה ולתשובותיו לשאלות ההבהרה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

משכך, לא מצאנו הצדקה להפנות שאלות הבהרה נוספות לד"ר קרני או למנות מומחה רפואי אחר או נוסף.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בעניינינו סבור התובע כי יש לקבל את התביעה חרף קביעת המומחית להעדר קשר סיבתי בין הארוע החריג לארוע המוחי בשל כשלים שנפלו בה או לחלופין למנות מומחה נוסף בהליך.

המומחית קבעה בעניינינו כי התובע פיתח דימום תוך מוחי קטן מאוד זמן רב לאחר "שיחה טעונה לחץ נפשי בעבודה" וכי בנגוד לארועי מוח אסכמיים, דמם תוך מוחי לא הוכח מדעית כתוצאה אפשרית של מצבי לחץ, כאשר פרק הזמן שחלף בין ארוע הלחץ לארוע הדמם, הכולל שנת לילה, מפחית מאוד את השפעת הארוע התעוקתי.

...

ביום 12.9.2019 השיבה המומחית על השאלות שהופנו אליה, זאת לאחר תיאור המקרה והתלונות, אחריהן הגיעה למסקנה הבאה: "מדובר באדם בריא, שפיתח דימום תוך מוחי קטן מאוד, עם ספיגה מהירה והתאוששות קלינית מצוינת 24-48 שעות לאחר שיחה טעונה לחץ נפשי בעבודה. השאלה המרכזית בתביעה זו הינה האם הופעת הדמם הייתה תוצאה של אותה שיחה טעונה יום קודם לכן.

בענייננו סבור התובע כי יש לקבל את התביעה חרף קביעת המומחית להעדר קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע המוחי בשל כשלים שנפלו בה או לחלופין למנות מומחה נוסף בהליך.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים את חוות הדעת והתשובות שניתנו לשאלות ההבהרה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מקום להורות על מינוי מומחה נוסף בהליך וכי דינה של התביעה הינה דחייה, תוך אימוץ חוות דעת המומחית.

סוף דבר משלא הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע המוחי, אני מורה על דחיית התביעה.

- בפסק הדין של כבוד בית המשפט בתיק של יעקב בר נ' המוסד לביטוח לאומי ואשר התבסס על חוות דעתו של פרופ' אבינעם רכס, נפסק שהארוע המוחי ארע לאחר מאמץ גופני ולחץ נפשי ניכר בפגישת עבודה שבעקבותיה התובע ירד 7 קומות מדרגות ברגל ולאחר מכן עלה 5 קומות ברגל.

- בעיניינו של מר אברהם בראונשטיין אשר סבל מארוע מוחי בעקבות הרמת מיטה, ואשר הוכר בוועדה הרפואית לעררים כתאונת עבודה, ואשר התבססה בעיקר על חוות דעתו המלומדת של ד"ר ג'האשן שבה הובהר שבעקבות המאמץ הגופני החריג, נגרמה דיסקציה של אחד מעורקי המוח שבעקבותיה נוצר שבץ מוחי.

...

הנתבע מנגד מתנגד לבקשתה זו של התובעת וזאת מהנימוקים שלהלן: לא ברור איך הגיעה התובעת למסקנה בבקשתה כי המומחה דוגל בעמדה רפואית/אסכולה שונה המחמירה עם התובעת שכן המומחה הבהיר טוב את עמדתו אשר תואמת את עמדתה של המומחית הראשונה בתיק, ד"ר דרורי, והתייחס לכל פסקי הדין וחוות הדעת אשר היוו בסיס לפסקי דין אלה.

" עוד טוען הנתבע, כי הגשת בקשה שלישית על ידי התובעת למינוי מומחה אחר/נוסף במקום המומחה הנוסף (ד"ר פאהום) כשבשלושתן היא חוזרת על אותן טענות אך בניסוח אחר, תוך התעלמות מהחלטות ביה"ד ובית הדין הארצי, מטרתה לתור אחר מומחה אחר שאולי כן יקבע קשר סיבתי בעניינה וכפי שקבע בית הדין בהחלטתו מיום 13.3.19, דרך זו אינה ראויה לפעול בעניין זה. לאור כל האמור, מבקש הנתבע לדחות את הבקשה ואת התביעה, בהתבסס על קביעותיהם של שני המומחים שלפיהם אין קשר סיבתי בין אירוע מוחי איסכמי לבי תנאי עבודתה של התובעת יום לפני.

לאחר עיון בבקשה, במסמכים הרפואיים, בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה וכן לאחר עיון בשאר המסמכים שיש בתיק לרבות החלטות שניתנו על ידי בית הדין הארצי בהליכים השונים שהונחו בפניו, לא מצאנו כי במקרה שבפנינו התקיימה סיבה כלשהי המצדיקה מינוי מומחה רפואי אחר ו/או נוסף.

יש לזכור, כי בתשובותיו של ד"ר פאהום לשאלות ההבהרה, הוא התייחס באופן ענייני, מפורט ומנומק ל- 4 פסקי דין אליהם הופנה וכן לעבודת הדוקטורט של ד"ר סילביה קוטון וכן למאמרה בעיתון neurology ואף התייחס לחוות דעתה של ד"ר ויויאן ואשר קבעה כי הסיכון של התובעת ללקות בשבץ מוחי גבוה מהאוכלוסיה בגילה באופן מובהק מכל המקובץ עולה, כי בית הדין אינו תמים דעים עם מסקנותיה של התובעת בכל הקשור למינוי מומחה רפואי אחר ו/או נוסף, ובעניין זה, מקובלים על בית הדין טיעוני הנתבע בתגובתו.

" משכך, אני דוחה את בקשת התובעת למינוי מומחה אחר ו/או נוסף.

- בפסק הדין של כבוד בית המשפט בתיק של יעקב בר נ' המוסד לביטוח לאומי ואשר התבסס על חוות דעתו של פרופ' אבינעם רכס, נפסק שהארוע המוחי ארע לאחר מאמץ גופני ולחץ נפשי ניכר בפגישת עבודה שבעקבותיה התובע ירד 7 קומות מדרגות ברגל ולאחר מכן עלה 5 קומות ברגל.

- בעיניינו של מר אברהם בראונשטיין אשר סבל מארוע מוחי בעקבות הרמת מיטה, ואשר הוכר בוועדה הרפואית לעררים כתאונת עבודה, ואשר התבססה בעיקר על חוות דעתו המלומדת של ד"ר ג'האשן שבה הובהר שבעקבות המאמץ הגופני החריג, נגרמה דיסקציה של אחד מעורקי המוח שבעקבותיה נוצר שבץ מוחי.

...

כמו כן ד"ר פאהום אף הצהיר כי לא שוחח עם פרופ' דרורי על התיק, וכי למיטב ידיעתו פרופ' דרורי אף אינה מודעת למינויו כמומחה רפואי בהליך זה. בנסיבות אלה, אף אני סבורה כי לא הוכח חשש ממשי לניגוד עניינים, ועל כן אין די בכך שד"ר פאהום לא ציין בחוות דעתו כי הוא ופרופ' דרורי עובדים באותה מחלקה כדי לפסול את חוות דעתו של ד"ר פאהום, כמעט כשלוש שנים לאחר שמונה למומחה רפואי בהליך זה. יש ליתן משקל גם למשאבים שהושקעו בניהול ההליך על ידי בית הדין והצדדים, ובהעדר חשש ממשי לניגוד עניינים אין מקום להסיג את התיק אחור לנקודת ההתחלה ולמנות מומחה רפואי אחר תחת ד"ר פאהום.

    משכך, ולאור קביעותיהם הבהירות והחד משמעיות של המומחים בחוות דעתם ובחוות הדעת המשלימות מטעמם, אין מנוס מדחיית התביעה.

  מכל האמור לעיל עולה, כי לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של שני המומחים מטעם בית הדין.

      בשים לב לאמור בחוות דעת המומחים בתיק - התובעת לא השכילה להוכיח "פגיעה בעבודה" ותביעתה נדחית בזאת.

- בפסק הדין של כבוד בית המשפט בתיק של יעקב בר נ' המוסד לביטוח לאומי ואשר התבסס על חוות דעתו של פרופ' אבינועם רכס, נפסק שהארוע המוחי ארע לאחר מאמץ גופני ולחץ נפשי ניכר בפגישת עבודה שבעקבותיה התובע ירד 7 קומות מדרגות ברגל ולאחר מכן עלה 5 קומות ברגל.

- בעיניינו של מר אברהם בראונשטיין אשר סבל מארוע מוחי בעקבות הרמת מיטה, ואשר הוכר בוועדה הרפואית לעררים כתאונת עבודה, ואשר התבססה בעיקר על חוות דעתו המלומדת של ד"ר ג'האשן שבה הובהר שבעקבות המאמץ הגופני החריג, נגרמה דיסקציה של אחד מעורקי המוח שבעקבותיה נוצר שבץ מוחי.

...

טענות הצדדים בערעור בהודעת הערעור טענה המערערת כי יש לקבל את תביעתה להכרה ב"פגיעה בעבודה" שכן עלה בידיה להוכיח קיומה של אסכולה המלמדת על קשר בין מאמץ פיזי לאירוע מוחי.

טענה זו חורגת מהעובדות המוסכמות ולא עלתה בכתב התביעה שהגישה המערערת ולפיכך לא מצאנו מקום להידרש אליה.

בהתחשב בכך שבנסיבות האישיות של המערערת שלושת המומחים לא שוכנעו שיש קשר סיבתי - ולא הובאה על ידי המערערת חוות דעת נוגדת - מצאנו שאין הצדקה למנות מומחה רביעי ויש להותיר את תוצאת פסק הדין של בית הדין האזורי על כנה.

סוף דבר הערעור נדחה.