לטענת הנתבע, עולה מדברי התובעת, מנהלת בכירה במקום עבודתה, כי היא מורגלת בעבודה אינטנסיבית ולחוצה הכוללת היבטים רבים של לחץ נפשי, אישי ובין אישי, לרבות מתחים הנובעים מיחסיה עם עובדי החברה.
דיון והכרעה
מסגרת נורמאטיבית
סעיף 83 לחוק קובע, כדלקמן:
"תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
בעניינינו אין מדובר בתוצאה של גורמים חצוניים נראים לעין ומשכך יוכר הליקוי כתאונת עבודה אם יוכח כי קיים קשר סיבתי בין השיחה לבין הליקוי וכי לשיחה היתה השפעה משמעותית על קרות הליקוי.
מקובלת עלינו טענת התובעת לפיה יש לבצע היקש ולבחון האם עלתה השיחה כדי ארוע חריג, באופן הדומה לבדיקה שנערכת להכרה בארוע מוחי ובאוטם שריר הלב כתאונת עבודה.
עבודת התובעת היתה כרוכה אינהרנטית באירועים שבהם אלמנט של לחץ - בסעיף 3 לתצהירה הודתה התובעת כי עבודתה הנה עבודה "עמוסה יחסית" וכאשר נישאלה על אופי עבודתה בחקירתה הנגדית הסבירה כי דובר היה בתפקיד ניהולי, אותו מילאה שנים רבות, כאשר תחת נהולה עבדו 3-15 עובדים באופן ישיר, אולם מאות עובדים היו איתה בקשר ישיר או עקיף, והיא אף נדרשה לנהל עימם שיחות אסרטיביות, קשות ולא נעימות [עמ' 4 ש' 18-34].
...
העובדה שטל העיד כי אינו פוסל את האפשרות שהוא מסר לתובעת את הדוח "באיזה שהוא שלב" [עמ' 14 ש' 4-6] אינה שומטת את הקרקע תחת הכחשתו כי התובעת לא קיבלה את הדוח לפני שזה נמסר למנכ"ל. כך או כך, מדובר בנקודה מינורית לטעמנו שאין בה ממילא כדי לגרום לאירוע חריג.
כאמור, מצאנו כי התובעת היתה מצויה במתח מתמשך, מזה חודשים, על רקע שתי התלונות שהוגשו נגדה.
מהטעמים המפורטים ומשלא הוכח קיומו של אירוע חריג – אין מנוס מדחיית התביעה.
